אררט
  • ליאור אלפרוביץ'

    מבקר ספרות וחוקר שואה

שנת הגנן

 

ההמנון הבלתי רשמי של צ'כיה, שעונה לשם Jožin z bažin , בתרגום חופשי "יוז'ין יצור הביצה". זוהי למעשה פרודיה על האגדות המידיאבליות שנפוצות באזור מוראביה מלווה בבאנג'ו ושופעת חן, שאינה יכולה ללמד אלא על השקפתם עולמם האופטימית  של הצ'כים שהם לכל הדעות אומה קטנה וסימפטית, השוכנת בחיקה החם של אירופה, ונהנית כיום מכל העולמות. הקרבה הסלבית למזרח והפתיחות המחשבתית של המערב עשו לה רק טוב. הישיבה ארוכת השנים בין המלחציים הגיאוגרפיים הללו, בהחלט אחראית לפיתוחו של ההומור הצ'כי, שאת רמת עדינותו ושנינותו ניתן בהחלט להגדיר כאומנות של ממש. ושאחד ממעצביו המובהקים במאה ה- 20, היה הסופר קארל צ'אפק. שספרו "שנת הגנן" יצא לאחרונה לאור בעברית.

הספר עצמו, שפורסם בשנת 1929, בנוי כיאה לכותרתו, כמדריך לגנן המתחיל, המבוסס על לוח השנה. כאשר בין כל חודש לחודש מצוי פרק יעיל ומחכים המכיל עצות ותובנות על עבודת הגינה ועל העבודה בגינה. כך בטוויית שתי וערב, נוצר עולמו המופלא והכולל של הגנן שנדמה כאילו כל היקום כולו הופך לכלי לצרכי הגינה אותה הוא מתעתד לטפח. צ'אפק עצמו לא מסתיר זאת, מבחינתו זהו תהליך טבעי שקורה מיד כאשר  פיסת האדמה המצויה בחצר כל בית פרטי, משנה את ייעודה למצע גידולים פורה, ואת זאת הוא מודיע לקורא כבר בהתחלה: "ראיית הדברים שלכם השתנתה. כאשר יורד גשם, אתם אומרים שיורד גשם על הגינה. כאשר זורחת השמש, היא לא זורחת סתם כך, היא זורחת על הגינה, כשבא הלילה, אתם נהנים משום שהגינה תנוח לה".

צ'אפק, נאמן לדרכו, שהתפרסמה בזכות כתביו המסווגים כמדע בדיוני (במחזהו R.U.R – הרובוטים האוניברסליים של רוסום, שהועלה בשנת 1920, נחשף הקהל לראשונה למילה "רובוט" שהתייחסה לאותה מכונה שנועדה להחליף את כוח העבודה האנושי). אפילו מצליח להרגיע, מבלי שהתכוון לכך, את הקורא בין ימינו, מפני הקטסטרופות של העתיד. כך למשל בתארו את אויבם הגדול של הגינה והגנן – מזג האוויר, הוא פותח בהצהרה כי "משהו מוזר קורא למזג האוויר   לעולם אינו כפי שהיה צריך להיות, תמיד מפריז לכאן או לכאן. מידות החום לעולם אינן תואמות את הנורמה של מאת השנים האחרונות. או שהן חמש מעלות מתחתיה או שהן חמש מעלות מעליה". כך בפסקה קצרה ומדויקת של תצפית לא מקצועית, אבל בהחלט מציאותית, שנרשמה לפני למעלה משמונים שנים, שומט צ'אפק את הקרקע מתחת לרגליהם של כל היראים מההתחממות הגלובלית ובראשם אל גור. אין מה להילחץ, כל גנן מתחיל יודע שמזג האוויר הוא הדבר הכי פחות צפוי והגיוני בעולם הקטן שלנו, ואנו העלובים נדונו לחיות תחת שיגיונותיו.

שני יסודות הופכים את "שנת הגנן" לחגיגת קריאה, המזכירה כי בהחלט אפשר כי שימוש נכון בעושר הלשוני יכול לספק יצירות קומיות מעולות עם אמירות חברתיות נוקבות. האחד, הוא יכולת ההגדרה המדויקת של צ'אפק את התנהגותו של האדם במרחב קיומו. יכולת שתחת עטה המעולה של רות בונדי, מצליחה להעביר את האותנטיות של הדברים. היסוד השני, מגיע בצורת האיורים הפשוטים ומשובבי העין שמעטרים את הפרקים, עליהם חתום האח יוזף צ'אפק. את הסגנון הזה ניתן למצוא ביצירת הספרות הצ'כית הבולטת ביותר, "החייל האמיץ שווייק" מאת ירוסלאב האשק, (זב"מ 1980)  שם האיורים של יוזף לאדה, כבר בה הפכו לחלק אינטגרלי ממנה.   גם כאן אפוא הפשטות והבהירות טומנים בחובם תחכום רב.

 את הדברים הללו, אי אפשר לחתום מבלי להתייחס לגורלם של שני האחים לבית צ'אפק. סוף טרגי, שמדגיש את המרירות הסמויה המלווה את הקריאה בספר, בשל הידיעה את שעתיד לקרות לעם הצ'כי  ולשני האחים בפרט. שנה אחת, לפני שתם פרק עשר השנים של האשוחית שלסיומו ייחל צ'אפק, ניתנה צ'כיה כזבח מנחה מצדן של בריטניה וצרפת שנועד להפיס את תאוות הדמים של אדולף היטלר. צ'אפק שראה את מדינתו האהובה נמסרת לידי אויבים אכזריים שראו בו ובבני עמו עבדים, נפטר משברון לב בגיל 48. אחיו יוזף, נרצח שבע שנים מאוחר יותר במחנה הריכוז ברגן בלזן.

 

4 תגובות

  1. מושך לקריאה. מזכיר לי את הספר "להיות שם" שקראתי לפני כמה עשרות שנים. מוטיב דומה.
    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%94%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%9D

  2. איריס קובליו

    רכשתי. קראתי
    אכן נפלא ביותר

  3. ואולי מן הסתם הזין הספר הזה גם את ספרו של יאז' קושינסקי "להיות שם" אף אני כגבריאלה נזכרת ביצירת מופת זו ,שדימויי הגן בה משמשים בה כאמצעי ליצירת סאטירה נוקבת על החברה הגבוהה והתקשורת המודרנית המצמיחה במהירות גיבורי על והורסת אותם
    אהבתי את מאמרך
    אקרא

  4. מרתק, ליאור. שכנעת.
    תודה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לליאור אלפרוביץ'