ילידת תל אביב. גרה בהרצליה.
קבלתי תואר שני בציור מאוניברסיטת פנסילבניה, פילדלפיה, תואר ראשון בקומפוזיציה מאקדמיה למוסיקה בירושלים ותואר ראשון ללימודי ספרות עברית מהאוניברסיטה העברית בירושלים.
הצגתי תערוכות יחיד במוזיאון ישראל בירושלים, מוזיאון הרצליה, גלריה נחשון, ומשכן האמנים. השתתפתי בתערוכות קבוצתיות במוזיאון ישראל ובגלריות רבות אחרות.
אמנית מלווה למשוררים ולכתבי עת ספרותיים.
בוגרת קורס מתא"ן למנחי כתיבה.
מורה ליוגה.
מנהלת אתר אישי של אומנות בפליקר
http://www.flickr.com/photos/iriskovalio/sets/
מבחר פרסומים
אמנית מלווה ל"מחברת החלומות" – אגי משעול, הוצאת אבן חושן
אמנית מלווה ל"שורות" – גרא גינזבורג, הוצאת אבן חושן
"הליקון 23"- רשות היחיד, אמנית מלווה.
"הליקון -ארוטיקה"- אמנית מלווה
"זמן טרופות"- דואט אמנית משורר (משה יצחקי), 2009, הוצאת חלפי
פרסומי כתיבה בהליקון, משיב הרוח, עיתון 77 ועוד.
מוזרקת
העבודה הוצגה לראשונה בתערוכה "חידת גוף האדם", מוזיאון ישראל, 1997
והיתה אמורה להיות מוצגת החודש שוב.
מסיבות מסוימות בחרתי להציגה כפוסט ולא בחלל הגלריה האמורה.
איריס קובליו, מזרק, צבע מים על נייר, גובה 15.5 ס"מ
טוב עשית ,איריס ,שהצגת את זה כאן זה מקבל דגש ועוצמה ולא הולך לאיבוד בחלל יותר גדול(לעניות דעתי)מאוד מיוחד הדימוי שבחרת, לזריקה יש קונוטציות שונות החומר שבה מרפא, משכך ומרגיע כאב
ומצד שני היא עלולה להיות רעילה הכל תלוי בטיב החומר ,ודמות דיוקנך שם את היא המוזרקת לעצמך במין מעגל סגור ההולך ממך אליך – טוב או רע? תלוי במילוי…
ואת מוכשרת יקירה , אז המילוי מן הסתם רב השראה ומרומם רוח. מאוד אהבתי
אני שמחה שאהבת חנה. העבודה היתה אמורה להיות מוצגת בעירך. במוזיאון היא הוצגה באופן מכובד ביותר. כאן במחשב היא מקבלת מימד נוסף, אבל בגלריה זה לא היה עובד.
ריקי, בזכות זה שהעבודה נבחרה להיות מוצגת בחלל גלריה הסתכלתי עליה במבט נוסף ויחד עם החוויה האישית העכשווית של "להיות מוזרקת", החלטתי להעצים את זה למשהו נוסף
עבודה יפה. הדמות בעלת התווים האפריקאיים ממתנת את האפקט המפחיד של זריקה (כשאני רואה זריקה או יותר גרוע – מריח את האלכוהול של החיטוי, אני בורח) ומאפשרת להפריד את הקונוטציות האוטומטיות זו מזו ולנסות לבדוק איזה טעם יש להן כשהן גרות יחדיו.
למען האמת, חוד המחט הוא כיוון סיכת המצפן על כיוון החיים.
מרוב המזרקים שחוויתי בשנים האחרונות עלי לציין, כי שונא המזרקים ייטיב עם עצמו אם יישמר מכל מחלה שהיא!
הלוואי בימינו אמן!
אוי יעלה, את חשבת בוטוקס?
בחיים לא היה עולה לי הרעיון הזה.
איריסי, אותי לקחת לגמרי לג'נקיז הזרוקים. ושוב, צר לי, את מחזירה אותי למיין. שם ראיתי אחד כזה, מתגלגל עם עגלה וכל מה שיכולתי לחשוב, וזה כל כך מתחבר למזרק הזה שלך, שהחיים זרקו אותו. אלוהים זרק אותו. אפילו המזרקים שלו זרקו אותו.
הוא היה כל כך זרוק.
זוכרת שהיינו משתמשים במילה הזאת בנערותנו… את היית מהזרוקים?
מכיוון שאני תמיד הייתי מה"זרוקים" היה איזה דיבור מאד חזק עלי, שאני מחופפת מחשיש, ושתביני, הייתי ילדה טובה ירושליים. לא מעשנת. לא שותה… לא מז… בחיי. בובה.
לא משנה. כל המגילה הזאת באה להגיד שזאת עבודה חזקה. ואם את שואלת אותי, גם סיפור חזק… מה דעתך… מישהי שמציצה בבבואתה הנשקפת מהמזרק…
איריס, הסיפור הוא שמדי פעם תוקפת אותי היפוכונדריה. האמת שזה איפיין אותי יותר בעבר. העבודה היא מלפני 13 שנה בערך. בכל בדיקת דם או בדיקה אחרת במעבדות קופת חולים, במקום לפחד הייתי נעשית מרותקת לכל המבחנות, המזרקים ושאר האביזרים שמשכו את תשומת לבי. תמיד הייתי יוצאת מהמעבדה עם שלל כמצע לאומנות שלי. זה היה מנחם אותי. כשפנו אלי ממוזיאון ישראל (מאירה פרי האוצרת המפרגנת) ובקשה שאשתתף בתערוכת גוף האדם, ציירתי את זה עבור התערוכה במיוחד.
ובאשר להשתקפות, הרי אני משתקפת בכל והכל בי, לא?
עבודה מאוד מרגשת. בדרך כלל הקונוטציה הראשונה של מזרק כזה, אצלי בכל אופן, היא של כאב. זריקה, חיסון, חולי. אבל אני מקבלת אותה כאן כמשהו מרפא ומרגיע. הדמות בתוך המזרק (את) נינוחה ומחויכת, מנומנמת אפילו.
ויש את המחשבה הנוספת אם זה לא מביע את המכלול שלך, בחוץ הדוקר או המרפא; בפנים השלווה המדיטטיבית.
מצד שלישי (!) המזרק לא במצב "לפני", שכן הוא לא משוך החוצה. הוא במצה "אחרי" ז"א שכל התוכן כבר יצא.זו לא את שהולכת "להיזרק", להיות מוזרקת.
לוסי, יפה ששמת לב ל"מצב המזרק" רק מי שמכיר מזרקים היטב מייד מזהה מצבים כאלה…
בחרתי במזרק הפעם גם בגלל ה"כן ולא" להיות מוצג בתערוכה בביתן האמנים וגם בגלל הרגשה אישית של להיות מוזרת לתוך ורידי מישהו אחר, כחומר עתיק (אולי חיסוני) שכבר ישנו במבחנת המזרק ובאופן בלתי נמנע מוזרק לורידי גוף/נשמה אחר לצורך איחוד מחדש
אצלי, שמזרק הוא מכשיר עבודה יומיומי כמעט, זו ממש זריקת עידוד.
מעניין אותי החוט הכתום. מאד חידתי.
חשבת על סדרה שלמה של מזרקים בנפחים שונים ובהן דמויות שונות? זה כבר מייצָג שיכול להתאים בנפח לחלל גדול.
(אבל כבר סיכמנו שההבנה שלי בדברים הללו מצומצמת)
ארז, אכן יש לי כמה וכמה עבודות בתוך מבחנות. היו לי עוד מזרקים. תמיד נמשכתי לחומרים רפואים כמצעי אמנות. כיום אני משתמשת רק באריזות של תרופות.
החוט האדום כרגע הוא סוד.
אבל אתה מוזמן להציע השערות:)
כפוסט מוצג נכון
פעם בגודל ענק כמו שהמחשב מאפשר ומעצתים
ופעם בגודל הריאלי -נדמה לי- בהחלט השתמשת במדיום נכון.
ומוזרקת …מילה טעונה .
תודה מירי. המדיות העכשוויות יודעות להיטיב עם אמנות במקרים מסויימים, ואם לא להיטיב אז להפתיע.
טוב עשית ,איריס ,שהצגת את זה כאן זה מקבל דגש ועוצמה ולא הולך לאיבוד בחלל יותר גדול(לעניות דעתי)מאוד מיוחד הדימוי שבחרת, לזריקה יש קונוטציות שונות החומר שבה מרפא, משכך ומרגיע כאב
ומצד שני היא עלולה להיות רעילה הכל תלוי בטיב החומר ,ודמות דיוקנך שם את היא המוזרקת לעצמך במין מעגל סגור ההולך ממך אליך – טוב או רע? תלוי במילוי…
ואת מוכשרת יקירה , אז המילוי מן הסתם רב השראה ומרומם רוח. מאוד אהבתי
אני שמחה שאהבת חנה. העבודה היתה אמורה להיות מוצגת בעירך. במוזיאון היא הוצגה באופן מכובד ביותר. כאן במחשב היא מקבלת מימד נוסף, אבל בגלריה זה לא היה עובד.
איזה הבדל בין האמנות למציאות
כאן הזריקה היא כל כך מפחידה, כל פרט מודגש ומועצם
החומר שמוזרק הוא דמות האני – מעניין ומעורר מחשבה
ריקי, בזכות זה שהעבודה נבחרה להיות מוצגת בחלל גלריה הסתכלתי עליה במבט נוסף ויחד עם החוויה האישית העכשווית של "להיות מוזרקת", החלטתי להעצים את זה למשהו נוסף
עבודה יפה. הדמות בעלת התווים האפריקאיים ממתנת את האפקט המפחיד של זריקה (כשאני רואה זריקה או יותר גרוע – מריח את האלכוהול של החיטוי, אני בורח) ומאפשרת להפריד את הקונוטציות האוטומטיות זו מזו ולנסות לבדוק איזה טעם יש להן כשהן גרות יחדיו.
תודה נועם.. הדמות האפריקאית מרתקת אותי גם, אך לא ממתנת..
I can feel it under my skin spectacular and painful
טנק יו מיסטר טד
טריי טו אינג'קט יורסלף טו
Believe me, There is no piece in my skin that was not stabbed by the syringe
טד, השאלה הלא פתורה היא למי מיועדת הזריקה (לאמנית? לזולת? למישהו מסוים?) ומה טיבה? – תרופה? סם ממכר? זרע? רעל? .
אמיר, שאלות מעניינות הכנסת לחלונית הזו. כל שאלה יכןלה להיות תשובה כי תמיד בכל שאלה טמון זרע המענה
לעיתים צריך לחיות עם שאלות לא פתורות
חזק ומטריד יחדיו. יופי של עבודה.
תודה סיגל. שמחה שהצלחתי להעביר מוטרדות אחת דוקרת במיוחד
כך את נכנסת לווריד, תגידי… 🙂
אבל נפלא, נפלא. נאמר הרבה כך-כך, האיקו בלי מילים.
נכנסת רק לבעלי ורידים כחולים, לפעמים אלמוניים ולפעמים לא
חזק. מזוקק. ישר לנשמה.
! ! !
אני מסטול ולכן קצר… נסענו להוריד את העבודה וגם קנינו לי בגדים, מה שדיכא אותי עד עפר בשל משמני וכרסי… 🙁
יוסי, לא ידעתי שהורדת היום
לו הייתי יודעת גם אני הייתי מורידה
(במקום להזריק)
מצמרר ויפיפה
השם, העבודה וההעצמה של המחשב מעוררים מחשבה, מטרידים ועוצמתיים. צ'ה פאטצ'?
אסתי, ממזרה, צה פאצ'ה שכמוך, צה פאצ'ה באמת? לאן נעלמת מאמי?
היי אסתי. את בוקעת מבית הרומנית שלי בציפצוף אפרוח עליז. שמחה לשמוע קולך
תודה סבינה. שמחה על ביקורך אצלי
למען האמת, חוד המחט הוא כיוון סיכת המצפן על כיוון החיים.
מרוב המזרקים שחוויתי בשנים האחרונות עלי לציין, כי שונא המזרקים ייטיב עם עצמו אם יישמר מכל מחלה שהיא!
הלוואי בימינו אמן!
תהיה בריא גיורא ושמעתה והלאה יהפך בחייך המזרק לאמנות בלבד
איריס איזו עבודה חזקה!! לתוך הלב!!
חחחח.. ישר חשבתי בוטוקס…
זאת ממש עבודה מזהירה, איריסקה!
אוי יעלה, את חשבת בוטוקס?
בחיים לא היה עולה לי הרעיון הזה.
איריסי, אותי לקחת לגמרי לג'נקיז הזרוקים. ושוב, צר לי, את מחזירה אותי למיין. שם ראיתי אחד כזה, מתגלגל עם עגלה וכל מה שיכולתי לחשוב, וזה כל כך מתחבר למזרק הזה שלך, שהחיים זרקו אותו. אלוהים זרק אותו. אפילו המזרקים שלו זרקו אותו.
הוא היה כל כך זרוק.
זוכרת שהיינו משתמשים במילה הזאת בנערותנו… את היית מהזרוקים?
מכיוון שאני תמיד הייתי מה"זרוקים" היה איזה דיבור מאד חזק עלי, שאני מחופפת מחשיש, ושתביני, הייתי ילדה טובה ירושליים. לא מעשנת. לא שותה… לא מז… בחיי. בובה.
לא משנה. כל המגילה הזאת באה להגיד שזאת עבודה חזקה. ואם את שואלת אותי, גם סיפור חזק… מה דעתך… מישהי שמציצה בבבואתה הנשקפת מהמזרק…
איריס, הסיפור הוא שמדי פעם תוקפת אותי היפוכונדריה. האמת שזה איפיין אותי יותר בעבר. העבודה היא מלפני 13 שנה בערך. בכל בדיקת דם או בדיקה אחרת במעבדות קופת חולים, במקום לפחד הייתי נעשית מרותקת לכל המבחנות, המזרקים ושאר האביזרים שמשכו את תשומת לבי. תמיד הייתי יוצאת מהמעבדה עם שלל כמצע לאומנות שלי. זה היה מנחם אותי. כשפנו אלי ממוזיאון ישראל (מאירה פרי האוצרת המפרגנת) ובקשה שאשתתף בתערוכת גוף האדם, ציירתי את זה עבור התערוכה במיוחד.
ובאשר להשתקפות, הרי אני משתקפת בכל והכל בי, לא?
בוטוקס לא היה עולה על דעתי, יעלה, אבל חופשי חופשי, לכל הזרקה שזה לוקח אותך- לכי עם זה
עבודה מאוד מרגשת. בדרך כלל הקונוטציה הראשונה של מזרק כזה, אצלי בכל אופן, היא של כאב. זריקה, חיסון, חולי. אבל אני מקבלת אותה כאן כמשהו מרפא ומרגיע. הדמות בתוך המזרק (את) נינוחה ומחויכת, מנומנמת אפילו.
ויש את המחשבה הנוספת אם זה לא מביע את המכלול שלך, בחוץ הדוקר או המרפא; בפנים השלווה המדיטטיבית.
מצד שלישי (!) המזרק לא במצב "לפני", שכן הוא לא משוך החוצה. הוא במצה "אחרי" ז"א שכל התוכן כבר יצא.זו לא את שהולכת "להיזרק", להיות מוזרקת.
אסתטיקה שקטה ויפה.
איריס, חיי בכתב יתדות של מחטים…
רק בריאות ואמנות מאחלת לך.
תודה רות
אומנות או נמות
לוסי, יפה ששמת לב ל"מצב המזרק" רק מי שמכיר מזרקים היטב מייד מזהה מצבים כאלה…
בחרתי במזרק הפעם גם בגלל ה"כן ולא" להיות מוצג בתערוכה בביתן האמנים וגם בגלל הרגשה אישית של להיות מוזרת לתוך ורידי מישהו אחר, כחומר עתיק (אולי חיסוני) שכבר ישנו במבחנת המזרק ובאופן בלתי נמנע מוזרק לורידי גוף/נשמה אחר לצורך איחוד מחדש
היי איריס,
כמי שחיה בין מזרקים, הייתי שמחה להסניפך קצת לורידי.
אשמח אם תשלחי לי את מספר הטלפון שלך
אדבר אתך מעט
לאה
לאה יקרה
תודה שהצצת לרגע. אדבר איתך אחרי הצהרים
רגע לפני מימוש הטור השירי:
את זורמת בדמי
אהוד
האם זה ההייקו תשובה ל"אלמוני"?
זו גם יכולה להיות הכותרת:)
אצלי, שמזרק הוא מכשיר עבודה יומיומי כמעט, זו ממש זריקת עידוד.
מעניין אותי החוט הכתום. מאד חידתי.
חשבת על סדרה שלמה של מזרקים בנפחים שונים ובהן דמויות שונות? זה כבר מייצָג שיכול להתאים בנפח לחלל גדול.
(אבל כבר סיכמנו שההבנה שלי בדברים הללו מצומצמת)
ארז, אכן יש לי כמה וכמה עבודות בתוך מבחנות. היו לי עוד מזרקים. תמיד נמשכתי לחומרים רפואים כמצעי אמנות. כיום אני משתמשת רק באריזות של תרופות.
החוט האדום כרגע הוא סוד.
אבל אתה מוזמן להציע השערות:)
במחשב הקטנטו שלי זה מרשים במיוחד – צריך לגולל את המזרק בסבלנות סנטימטר אחרי סנטימטר, עד שהוא מתפענח