בננות - בלוגים / / מוזרקת

מוזרקת

העבודה הוצגה לראשונה בתערוכה "חידת גוף האדם", מוזיאון ישראל, 1997

והיתה אמורה להיות מוצגת החודש שוב.

מסיבות מסוימות בחרתי להציגה כפוסט ולא בחלל הגלריה האמורה.

איריס קובליו, מזרק, צבע מים על נייר, גובה 15.5 ס"מ

43 comments

  1. מירי פליישר

    כפוסט מוצג נכון
    פעם בגודל ענק כמו שהמחשב מאפשר ומעצתים
    ופעם בגודל הריאלי -נדמה לי- בהחלט השתמשת במדיום נכון.
    ומוזרקת …מילה טעונה .

    • איריס קובליו

      תודה מירי. המדיות העכשוויות יודעות להיטיב עם אמנות במקרים מסויימים, ואם לא להיטיב אז להפתיע.

  2. טוב עשית ,איריס ,שהצגת את זה כאן זה מקבל דגש ועוצמה ולא הולך לאיבוד בחלל יותר גדול(לעניות דעתי)מאוד מיוחד הדימוי שבחרת, לזריקה יש קונוטציות שונות החומר שבה מרפא, משכך ומרגיע כאב
    ומצד שני היא עלולה להיות רעילה הכל תלוי בטיב החומר ,ודמות דיוקנך שם את היא המוזרקת לעצמך במין מעגל סגור ההולך ממך אליך – טוב או רע? תלוי במילוי…
    ואת מוכשרת יקירה , אז המילוי מן הסתם רב השראה ומרומם רוח. מאוד אהבתי

    • איריס קובליו

      אני שמחה שאהבת חנה. העבודה היתה אמורה להיות מוצגת בעירך. במוזיאון היא הוצגה באופן מכובד ביותר. כאן במחשב היא מקבלת מימד נוסף, אבל בגלריה זה לא היה עובד.

  3. איזה הבדל בין האמנות למציאות
    כאן הזריקה היא כל כך מפחידה, כל פרט מודגש ומועצם
    החומר שמוזרק הוא דמות האני – מעניין ומעורר מחשבה

    • איריס קובליו

      ריקי, בזכות זה שהעבודה נבחרה להיות מוצגת בחלל גלריה הסתכלתי עליה במבט נוסף ויחד עם החוויה האישית העכשווית של "להיות מוזרקת", החלטתי להעצים את זה למשהו נוסף

  4. נעם רחמילביץ'

    עבודה יפה. הדמות בעלת התווים האפריקאיים ממתנת את האפקט המפחיד של זריקה (כשאני רואה זריקה או יותר גרוע – מריח את האלכוהול של החיטוי, אני בורח) ומאפשרת להפריד את הקונוטציות האוטומטיות זו מזו ולנסות לבדוק איזה טעם יש להן כשהן גרות יחדיו.

  5. I can feel it under my skin spectacular and painful

  6. סיגל בן יאיר

    חזק ומטריד יחדיו. יופי של עבודה.

  7. כך את נכנסת לווריד, תגידי… 🙂
    אבל נפלא, נפלא. נאמר הרבה כך-כך, האיקו בלי מילים.

  8. יוסי וקסמן

    חזק. מזוקק. ישר לנשמה.
    ! ! !
    אני מסטול ולכן קצר… נסענו להוריד את העבודה וגם קנינו לי בגדים, מה שדיכא אותי עד עפר בשל משמני וכרסי… 🙁

    • איריס קובליו

      יוסי, לא ידעתי שהורדת היום
      לו הייתי יודעת גם אני הייתי מורידה
      (במקום להזריק)

  9. מצמרר ויפיפה

  10. למען האמת, חוד המחט הוא כיוון סיכת המצפן על כיוון החיים.
    מרוב המזרקים שחוויתי בשנים האחרונות עלי לציין, כי שונא המזרקים ייטיב עם עצמו אם יישמר מכל מחלה שהיא!
    הלוואי בימינו אמן!

  11. איריס איזו עבודה חזקה!! לתוך הלב!!

  12. חחחח.. ישר חשבתי בוטוקס…

    זאת ממש עבודה מזהירה, איריסקה!

    • איריס אליה

      אוי יעלה, את חשבת בוטוקס?
      בחיים לא היה עולה לי הרעיון הזה.

      איריסי, אותי לקחת לגמרי לג'נקיז הזרוקים. ושוב, צר לי, את מחזירה אותי למיין. שם ראיתי אחד כזה, מתגלגל עם עגלה וכל מה שיכולתי לחשוב, וזה כל כך מתחבר למזרק הזה שלך, שהחיים זרקו אותו. אלוהים זרק אותו. אפילו המזרקים שלו זרקו אותו.
      הוא היה כל כך זרוק.
      זוכרת שהיינו משתמשים במילה הזאת בנערותנו… את היית מהזרוקים?
      מכיוון שאני תמיד הייתי מה"זרוקים" היה איזה דיבור מאד חזק עלי, שאני מחופפת מחשיש, ושתביני, הייתי ילדה טובה ירושליים. לא מעשנת. לא שותה… לא מז… בחיי. בובה.
      לא משנה. כל המגילה הזאת באה להגיד שזאת עבודה חזקה. ואם את שואלת אותי, גם סיפור חזק… מה דעתך… מישהי שמציצה בבבואתה הנשקפת מהמזרק…

      • איריס קובליו

        איריס, הסיפור הוא שמדי פעם תוקפת אותי היפוכונדריה. האמת שזה איפיין אותי יותר בעבר. העבודה היא מלפני 13 שנה בערך. בכל בדיקת דם או בדיקה אחרת במעבדות קופת חולים, במקום לפחד הייתי נעשית מרותקת לכל המבחנות, המזרקים ושאר האביזרים שמשכו את תשומת לבי. תמיד הייתי יוצאת מהמעבדה עם שלל כמצע לאומנות שלי. זה היה מנחם אותי. כשפנו אלי ממוזיאון ישראל (מאירה פרי האוצרת המפרגנת) ובקשה שאשתתף בתערוכת גוף האדם, ציירתי את זה עבור התערוכה במיוחד.
        ובאשר להשתקפות, הרי אני משתקפת בכל והכל בי, לא?

    • איריס קובליו

      בוטוקס לא היה עולה על דעתי, יעלה, אבל חופשי חופשי, לכל הזרקה שזה לוקח אותך- לכי עם זה

  13. עבודה מאוד מרגשת. בדרך כלל הקונוטציה הראשונה של מזרק כזה, אצלי בכל אופן, היא של כאב. זריקה, חיסון, חולי. אבל אני מקבלת אותה כאן כמשהו מרפא ומרגיע. הדמות בתוך המזרק (את) נינוחה ומחויכת, מנומנמת אפילו.
    ויש את המחשבה הנוספת אם זה לא מביע את המכלול שלך, בחוץ הדוקר או המרפא; בפנים השלווה המדיטטיבית.
    מצד שלישי (!) המזרק לא במצב "לפני", שכן הוא לא משוך החוצה. הוא במצה "אחרי" ז"א שכל התוכן כבר יצא.זו לא את שהולכת "להיזרק", להיות מוזרקת.

    אסתטיקה שקטה ויפה.

    • רות בלומרט

      איריס, חיי בכתב יתדות של מחטים…
      רק בריאות ואמנות מאחלת לך.

    • איריס קובליו

      לוסי, יפה ששמת לב ל"מצב המזרק" רק מי שמכיר מזרקים היטב מייד מזהה מצבים כאלה…
      בחרתי במזרק הפעם גם בגלל ה"כן ולא" להיות מוצג בתערוכה בביתן האמנים וגם בגלל הרגשה אישית של להיות מוזרת לתוך ורידי מישהו אחר, כחומר עתיק (אולי חיסוני) שכבר ישנו במבחנת המזרק ובאופן בלתי נמנע מוזרק לורידי גוף/נשמה אחר לצורך איחוד מחדש

  14. היי איריס,
    כמי שחיה בין מזרקים, הייתי שמחה להסניפך קצת לורידי.
    אשמח אם תשלחי לי את מספר הטלפון שלך
    אדבר אתך מעט
    לאה

  15. אהוד פדרמן

    רגע לפני מימוש הטור השירי:

    את זורמת בדמי

  16. סן פרנסיסקו על המים

    אצלי, שמזרק הוא מכשיר עבודה יומיומי כמעט, זו ממש זריקת עידוד.
    מעניין אותי החוט הכתום. מאד חידתי.
    חשבת על סדרה שלמה של מזרקים בנפחים שונים ובהן דמויות שונות? זה כבר מייצָג שיכול להתאים בנפח לחלל גדול.
    (אבל כבר סיכמנו שההבנה שלי בדברים הללו מצומצמת)

    • איריס קובליו

      ארז, אכן יש לי כמה וכמה עבודות בתוך מבחנות. היו לי עוד מזרקים. תמיד נמשכתי לחומרים רפואים כמצעי אמנות. כיום אני משתמשת רק באריזות של תרופות.
      החוט האדום כרגע הוא סוד.
      אבל אתה מוזמן להציע השערות:)

  17. במחשב הקטנטו שלי זה מרשים במיוחד – צריך לגולל את המזרק בסבלנות סנטימטר אחרי סנטימטר, עד שהוא מתפענח

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*