אין כמו פַּפַּנָאשׁ לקנח ארוחה רומנית. זו מין סופגניית גבינה מטוגנת מתוקה הטבועה בקרם שמנת ומרקחת פירות (דולצ"צה). אין לי "זיכרונות פפנאש" מילדותי. סבתא הייתה עושה גוֹגוֹשׁ, סופגניות חנוכה כשרות, או עוגיות קטנטנות מטוגנות בדבש, קִיגַלֵךְ. "פפנאש זה של הגויים", היא הייתה אומרת. אולי כי הטיגון של הגבינה היה נעשה עם שומן חזיר.
אנחנו בדקנו את כל הפפנאשים במסעדות שאכלנו. ג" שהוא צמחוני מוחלט, אכל כל יום צ"ורבה דֵה לַגוּמֵה (מרק ירקות
) וממליגה וכדי להשביע את רעבונו, קינח בפפנאש שהיה מפוצץ עד דמעות, אך טעים ומשביע. אם היינו מצרפים לזה גביע יין אדום רומני מקומי, מייד הלב היה נפתח וסכר דמעות מגוונות היה מרטיב את פניי, בתוכם ומחוצה להם. אהבתי, התגעגעתי, כאבתי, צעקתי, השתוקקתי, התרככתי, פכפכתי, נאבקתי בקושי באפילות הנסתרות המבקשות לצאת. אולי בגלל זה סבתא לא אהבה פפנאש. היא ידעה את סוד כוחו, לשלוף את מסתרי ליבה. ואז, באותם זמנים, זה היה יכול להיות מכת מוות בשבילה. ואולי מוטב היה כך. כי הרי היא מתה כל כך הרבה מיתות בהמשך. ובמחשבה שנייה
, אם הייתה מתה מייד אחרי הפפנאש והיין הראשון עוד ברומניה, לא הייתי באה אני.
ולסבתא, היו לה גם ימים נהדרים ולא הייתה בכל העולם כולו מי שאפתה קִיגַלֵךְ כמוה. אהבתי לטבול אצבעות בין העוגיות וללקק את הדבש השרוף. הקיגלך היו שער הכניסה לגן עדן. הייתי מסתכלת עליה מהופנטת, איך הייתה צרה את הבצק לסהרונים קטנים, טובלת אותם בדבש שושנים ומכניסה לאובן הקטן שלה. עיניה הירוקות נצצו כגולות קסם. אני הייתי קטנה ולא שאלתי שאלות. סבתא כבשה אותי עם ריחותיה וטעמיה אבל תמיד הרגשתי שכשהייתה מחבקת אותי, היא חיבקה בעצם מישהו אחר, רוח מעולם אחר.
שיר עתיק משוחזר ומעובד:
דוֹי פְלוּטוּר פלוּטוּרֵז פֵּה קְמְפִּי
פְלוֹר מוֹב טְרֵמוּרְה דֵה יוּבּירֵה
יַרְבְּה צִיפְּה סוּפְּט קוֹרְפּוּ מְיוֹ
מְה פַק כְּ דוֹרְם
דַר אַי אינְטְרַט אַדְנְק אְנְאוּנְטְרוּ
שִׁי מְסְרוּצ טוּאַטְה
שיר ברומנית, תרגום השיר בתמונה מתחת
(צילום הפפנאש ממסעדה רומנית התל אביב, שיחזור החוויה ביחד עם שירה ארד…)
איריס יקירה, איזה יופי שחזרת אלינו, חסרת לי. תמונה מאממת ממש והטקסט כולו אומר געגוע. רק יש לי בקשה אחת. את יכולה לכתוב על פלפלים או מלפפונים? אני קוראת אותך ומשמינה 🙂
נעמי יקירתי, מאממתי,
אני אכתוב לך על מלפפונים ופלפלים, ואפילו אצייר לך. מבטיחה. ואקדיש לך פוסט על זה…
הי איריס. חסרת לי . ט ע י ם וכתוב באהבה
מירי, נעם לי שחסרתי לך. הנה אני כאן. באהבה.
הוי, מזיל ריר
חייבת לאכול משהו
תודה ענת
אוווו פאפא , הנאש הזה טעים !!!
ריקי, את יכולה למצוא פפנאש כזה בתל אביב, בן יהודה 192, מסעדה שנראת מאמא מיה וגם מותר לעשן שם, מצליצה לך , על צוייקה ופפנאש קצת להתפנן..
אינפורמציה איכותית תודה איריס
איריס. גם פפנאש וגם סיגריה? איזה יופי, מה שם המסעדה?
mama mia
בן יהודה 192
(תגובה לתמר רון)
תודה רבה, איריס.
בילדותי סבתי הייתה מכינה פפנאש.וכל-כך אהבתי את המאכל הזה. היזכרת לי וריגשת אותי מאוד איריס. הייתי נותנת הרבה כדי לאכול שוב את הפפנאש שלה.
תמר, תודה על תגובתך המרגשת. לי הפגישה עם הפפנאש, כפי שכתבתי, היתה לראשונה בשנת 2008, הרבה הרבה שנים אחרי ילדותי
איזה פוסט איריס, ללקק את האצבעות, המילים שלך טבולות בדבש שושנים ובקסם, אהבתי גם את הצילום והכיתוב "פרחי לילך רועדים מעונג" נפלא
חני. לא הפליא אותי שגזרת במספריים העדינים שלך את השורה הזו ואני מקדישה אותה גם לגעגועיך ללילך
פרפרים מרפרפים
מחשבות על רפרפות
עוד רגע מחפשת
מסעדות רומניות
והתפריט כבר לא יהיה בסינית
כי אכיר את השמות
צ"ורבה לה גומה, קוזונק ופפנאש
מה נשאר? תפריט יינות.
(זוכרת חבר שחזר מרומניה עם משקה שנדמה לי שהיה עשוי מאפרסקים, אחרי שטעמתי… למעשה, הפסקתי לזכור).
היי סיגל, המשקה שממנו כבר לא זכרת הוא כנראה צוייקה, והוא עשוי משזיפים למרות שצבעו לבן שקוף, ויש כזה גם במסעדות הרומניות בארץ
אכן צויקה היה שמו, (וכנראה ששזיפים) אבל יופי לו שהוא במסעדות, אם הוא כמו ההוא, אז אני אסתפק ב..כוס שוֹיקוֹ.
:0)
סיגל, צוייקה שותים לגימה או שתיים. ולא מערבבים. אבל אם מצרפים לזה פפנאש אז יוצאת חגיגה. אז בזהירות…
יקירתי, מה אעשה? (כפי שאת יודעת) הפפפאאנששנשנש לא ממש עושה לי את זה… 🙂
אבל הסיפור השיר והצילום יפהפה וחלומי.
שירתי, אבל את עשית לי את זה… ואת צילמת את הפפנאש, ואיתך היה כייף להזכר ולאכול מיטיטיי במסעדה הרומנית
כל מה שגורם לך לכתוב ככה, לצייר ככה, לצלם ככה – כשר מבחינתי!! 🙂
שירתי, מזמינה אותך להיות משגיח הכשרות שלי..
:))
מעורר געגועים מסוכרים ומגובנים למשהו שלא נטעם בגלגול הזה. שלחי מתכון.
מעורר געגועים מסוכרים ומגובנים למשהו שלא נטעם בגלגול הזה. שלחי מתכון.
זהר, פפנאש עשוי מבצק גבינה מטוגן ועליו שפוכה שמנת ומרקחת דוהדבנים, ומי יודע, אולי עוד בגלגול זה תפגש עם הפפנאש ותופתע
איזה יופי את מתארת -חגיגה לחיך והתמונות – תאווה לעיניים, איתך לאורך המסע ,איריס
איזה יופי חנה, מרגישה כמו מדריכת טיולים, או יותר נכון כמו קוריצה שאחריה אפרוחיה השובבים
🙂
איריס, אני אדרוש את המלה מאמם של נעמי שמכילה כמובן גם מהמם. הפועל נגזר מהמלה אימום שזו תבנית העשויה בצורת איבר כלשהו ועל פיה תופרים בגדים או כובעים ומייצרים נעליים. ובהשאלה, יצרת תבנית מיוחדת במינה שילוב של זיכרון, חושים, טעמים ומראות ושפה. אותי זה גם מרגש כי זה נוגע בשרשים קדומים שמתעוררים אל מה שהדחקתי והכחשתי במשך שנים.
מה יש להגיד פוסט פפאנשי
מוישלה, איך שמת לב להברקה של נעמי: מאממת ואיזו רגישות ותגובה מעמיקה.
דרך האוכל , במצבים מסויימים, יכולים להתעורר הרבה אמוציות שכוחות, לא צפויות. שנים חיפשתי במחוזות קולינארים שונים וזרים, אוכל רומני היה הדבר האחרון שהייתי מעלה על דעתי בחיי שעזבו מהר מאד את בית הוריי. והנה, בשנתיים שלוש האחרונות, בנסיבות מאד מסויימות, ומאד לא "רומניות", מצאתי את דרכי בחזרה למטבח הרומני…
מי זה יכול לכתוב כך על אוכל !!!
עבות כמו שיר הטקסט שלך.
היי סבינה, מה זה עבות?
אוח, הפעם ממש עשית לי את זה. פפנש הוא קינוח שאני מטורפת עליו כבר שנים!
יעלה, הפגישה הבאה שלנו על פפנאש?
יאללה. איפה היום המסעדה הרומנית הכי טובה בת"א?