בית חולים אסותא הפך היום לחלל הגלריה שלי.
אמי קבעה את הניתוח שלה שלושה ימים לפני מועד התערוכה שלי. איזמל נוסף חרט על לוח חיי.
הוציאו אותה מניתוח. "איפה אבא" היו המילים הראשונות שלה. אהבה. ללא ספק. הוא רכן אליה כשהייתה עצומת עיניים נטולת זיכרון. רגע יופי נדיר. ואז לא הייתה שפה. שפת האם שלי. אלא רק שפה של אהבה.
לאט לאט חזר אליה הצבע, אבא ואנחנו.
רפואה שלמה לאימך, איריס. רק טוב. האיורים מחלחלים פנימה…
תודה שירה
לצייר הורים- משימה לא פשוטה
יפים הורייך. עד מאה ועשרים.
תודה שולמית. 120 זו לא ברכה אבל מקבלת ברכתך
כן, בין תערוכה לספר… יש גם חיים. לפעמים הם הם האמנות האמיתית. יחסי אהבה אחרי עשרות שנים ביחד הם יותר מאמנות — הם נס!
אכן נס, סבינה.
גם אם זה רגע לכוד בלבד
וכאן באה המצלמה, האמנות, ההקפאה של משהו חולף. זה תפקיד האמנות.
כי הכל נגמר, לא?
מופלא, איריס, הרבה מעבר למלים.
ורפואה שלמה במהרה, אמן.
תודה ענת.
כן, הרבה מעבר למילים.
ולצייר הורים זה לא פשוט
למרות שכל התערוכה המתקרבת שלי היא על זה (וגם לא על זה- כלומר על הבלתי אפשריות של זה)
איריס איזה רגע נפלא וכמה כיף כשיש הורים ויש אהבה, הציורים כמו שיר מראים אותם גם מבפנים
וכמובן הבראה מהירה לאמא שלך ורק בריאות!!
תודה חני
לפעמים אני חושבת שזה הדבר היחידי הטוב שאני יודעת לעשות
רפואה שלמה לאמא שלך, מאיזמל וסכין הניתוח למכחול המתאר בבהירות את הרגע הדרמטי שיש בו רוך, דאגה ואהבה. לצייר הורים בכלל ורגעים כאלה בפרט זו בהחלט משימה לא פשוטה והצלחת איריס, להוסיף באופן ייחודי נדבך נוסף לשפת אם.
מוישלה, אהבתי את "אזמל -מכחול" שלך. אכן מכחולי מתאזמל בליבי כשאני מציירת
ושפת אמי הפכה השנה ללפיד המאיר את דרכי
הטקטס והציורים טעונים ומרגשים מאוד, איריסי. ליבי יוצא אל אביך, איך הוא מניח ידיו על לוח ליבה של אמך.
את מציירת אותם בנוכחותם? הם מקבלים, מאפשרים זאת?
החלמה מהירה ושלמה לאמך
את אמנית נפלאה, איריסי
תודה לך.
סמדרי, אני קצת מתביישת לצייר אותם בנוכחותם. אני רושמת מהר, לוכדת רגעים. במקרה הזה הוספתי מעט צבעי מים בבית. כשבני משפחתי מרפים או ישנים אני מעזה יותר. פרסמתי כאן את הציורים הטריים הללו כי אני מרגישה שהארועים מתערבים לי בהקמת התערוכה ומעצבים כוונים לא צפויים
החלמה שלמה לאימך
מופלא הרגע של הקשר והרגע של הבת המציירת,זו המתבוננת,מתעדת ואוהבת.
זכות גדולה
מירי, אכן זכות גדולה. אולי היחידה ששווה בשבילה לחיות במערבולת החיים הללו
נראה כי הם זכו במתנה נדירה.
תודה חגית
אני לא בטוחה שתמיד אנחנו יודעים באילו מתנות זכינו. רק אולי כשהן נלקחות מאיתנו
חזק מה שאת תופסת, מדבר מאוד.
תודה יודית. במקום שאין לי מילים יש אולי סיכוי לציור להשמיע את קולי המהסס בחיים אלו
יפה מבחינה אמנותית – הציורים והטקסט עמם. איזה זוג! פשוט ריגשת אותי עד דמעות. תודה על השיתוף, רני.
רני, תודה
הסבל הכי גדול של ילד הוא כשפוגש לראשונה את הסדק בשלמות המשפחתית, באהבה של אבא ואימא.
הצלקת הזו הולכת איתו בהתבגרותו ובחייו הזוגיים עד מותו.
אז הכמיהה ללכוד רגעים של אהבה ללא "מגבלות המציאות" נמצאת כל הזמן, במיוחד אצל האדם היוצר, המחפש אהבה כל חייו
כל כך יפה לכדת, בעין ובמכחול. החלמה מהירה.
תודה תלמה
זה באמת רגע נדיר תאהבי ותחבקי כל עוד אפשר, איריס
תודה חנה, דווקא ברגעי קצה נראה שאפשר יותר
יפה ורגיש. מאוד מצא חן בעיני הצילום. תנועת הידיים של אביך, משהו חמקמק בין ידיים מרגיעות וקירבה-אהבה לתנועת ביצוע החייאה.
סיגל, אהבתי מה שכתבת על "תנועת ביצוע החייאה". אם זה רק היה נשאר כך… הרגע הזה שיש בו רק אהבה
ציורים מרגשים ותמונה נהדרת. הגרעיניות שלה אומרת לי על הפרעה בזמן, לא יודעת למה.
מאחלת לאמך החלמה מהירה וחיבוק לך!
היי לוסי, תודה. נחמד לקבך ממך סימן מאי-שם