בננות - בלוגים / איריס קובליו / לוכדת רגע נדיר
נקודות מבט
  • איריס קובליו

    ילידת תל אביב. גרה בהרצליה. קבלתי תואר שני בציור מאוניברסיטת פנסילבניה, פילדלפיה, תואר ראשון בקומפוזיציה מאקדמיה למוסיקה בירושלים ותואר ראשון ללימודי ספרות עברית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. הצגתי תערוכות יחיד במוזיאון ישראל בירושלים, מוזיאון הרצליה, גלריה נחשון, ומשכן האמנים. השתתפתי בתערוכות קבוצתיות במוזיאון ישראל ובגלריות רבות אחרות. אמנית מלווה למשוררים ולכתבי עת ספרותיים. בוגרת קורס מתא"ן למנחי כתיבה. מורה ליוגה. מנהלת אתר אישי של אומנות בפליקר http://www.flickr.com/photos/iriskovalio/sets/ מבחר פרסומים אמנית מלווה ל"מחברת החלומות" – אגי משעול, הוצאת אבן חושן אמנית מלווה ל"שורות" – גרא גינזבורג, הוצאת אבן חושן "הליקון 23"- רשות היחיד, אמנית מלווה. "הליקון -ארוטיקה"- אמנית מלווה "זמן טרופות"- דואט אמנית משורר (משה יצחקי), 2009, הוצאת חלפי פרסומי כתיבה בהליקון, משיב הרוח, עיתון 77 ועוד.

לוכדת רגע נדיר

בית חולים אסותא הפך היום לחלל הגלריה שלי.

אמי קבעה את הניתוח שלה שלושה ימים לפני מועד התערוכה שלי. איזמל נוסף חרט על לוח חיי.

הוציאו אותה מניתוח. "איפה אבא" היו המילים הראשונות שלה. אהבה. ללא ספק. הוא רכן אליה  כשהייתה עצומת עיניים נטולת זיכרון. רגע יופי נדיר. ואז לא הייתה שפה. שפת האם שלי. אלא רק שפה של אהבה.

לאט לאט חזר אליה הצבע, אבא ואנחנו.

31 תגובות

  1. רפואה שלמה לאימך, איריס. רק טוב. האיורים מחלחלים פנימה…

  2. שולמית אפפל

    יפים הורייך. עד מאה ועשרים.

  3. כן, בין תערוכה לספר… יש גם חיים. לפעמים הם הם האמנות האמיתית. יחסי אהבה אחרי עשרות שנים ביחד הם יותר מאמנות — הם נס!

    • איריס קובליו

      אכן נס, סבינה.
      גם אם זה רגע לכוד בלבד
      וכאן באה המצלמה, האמנות, ההקפאה של משהו חולף. זה תפקיד האמנות.
      כי הכל נגמר, לא?

  4. מופלא, איריס, הרבה מעבר למלים.

    ורפואה שלמה במהרה, אמן.

    • איריס קובליו

      תודה ענת.
      כן, הרבה מעבר למילים.
      ולצייר הורים זה לא פשוט
      למרות שכל התערוכה המתקרבת שלי היא על זה (וגם לא על זה- כלומר על הבלתי אפשריות של זה)

  5. איריס איזה רגע נפלא וכמה כיף כשיש הורים ויש אהבה, הציורים כמו שיר מראים אותם גם מבפנים

  6. רפואה שלמה לאמא שלך, מאיזמל וסכין הניתוח למכחול המתאר בבהירות את הרגע הדרמטי שיש בו רוך, דאגה ואהבה. לצייר הורים בכלל ורגעים כאלה בפרט זו בהחלט משימה לא פשוטה והצלחת איריס, להוסיף באופן ייחודי נדבך נוסף לשפת אם.

    • איריס קובליו

      מוישלה, אהבתי את "אזמל -מכחול" שלך. אכן מכחולי מתאזמל בליבי כשאני מציירת
      ושפת אמי הפכה השנה ללפיד המאיר את דרכי

  7. הטקטס והציורים טעונים ומרגשים מאוד, איריסי. ליבי יוצא אל אביך, איך הוא מניח ידיו על לוח ליבה של אמך.
    את מציירת אותם בנוכחותם? הם מקבלים, מאפשרים זאת?

    החלמה מהירה ושלמה לאמך
    את אמנית נפלאה, איריסי
    תודה לך.

    • איריס קובליו

      סמדרי, אני קצת מתביישת לצייר אותם בנוכחותם. אני רושמת מהר, לוכדת רגעים. במקרה הזה הוספתי מעט צבעי מים בבית. כשבני משפחתי מרפים או ישנים אני מעזה יותר. פרסמתי כאן את הציורים הטריים הללו כי אני מרגישה שהארועים מתערבים לי בהקמת התערוכה ומעצבים כוונים לא צפויים

  8. מירי פליישר

    החלמה שלמה לאימך
    מופלא הרגע של הקשר והרגע של הבת המציירת,זו המתבוננת,מתעדת ואוהבת.
    זכות גדולה

    • איריס קובליו

      מירי, אכן זכות גדולה. אולי היחידה ששווה בשבילה לחיות במערבולת החיים הללו

  9. חגית גרוסמן

    נראה כי הם זכו במתנה נדירה.

    • איריס קובליו

      תודה חגית
      אני לא בטוחה שתמיד אנחנו יודעים באילו מתנות זכינו. רק אולי כשהן נלקחות מאיתנו

  10. חזק מה שאת תופסת, מדבר מאוד.

    • איריס קובליו

      תודה יודית. במקום שאין לי מילים יש אולי סיכוי לציור להשמיע את קולי המהסס בחיים אלו

  11. יפה מבחינה אמנותית – הציורים והטקסט עמם. איזה זוג! פשוט ריגשת אותי עד דמעות. תודה על השיתוף, רני.

    • איריס קובליו

      רני, תודה
      הסבל הכי גדול של ילד הוא כשפוגש לראשונה את הסדק בשלמות המשפחתית, באהבה של אבא ואימא.
      הצלקת הזו הולכת איתו בהתבגרותו ובחייו הזוגיים עד מותו.
      אז הכמיהה ללכוד רגעים של אהבה ללא "מגבלות המציאות" נמצאת כל הזמן, במיוחד אצל האדם היוצר, המחפש אהבה כל חייו

  12. תַּלְמָה פרויד

    כל כך יפה לכדת, בעין ובמכחול. החלמה מהירה.

  13. סיגל בן יאיר

    יפה ורגיש. מאוד מצא חן בעיני הצילום. תנועת הידיים של אביך, משהו חמקמק בין ידיים מרגיעות וקירבה-אהבה לתנועת ביצוע החייאה.

    • איריס קובליו

      סיגל, אהבתי מה שכתבת על "תנועת ביצוע החייאה". אם זה רק היה נשאר כך… הרגע הזה שיש בו רק אהבה

  14. ציורים מרגשים ותמונה נהדרת. הגרעיניות שלה אומרת לי על הפרעה בזמן, לא יודעת למה.
    מאחלת לאמך החלמה מהירה וחיבוק לך!

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאיריס קובליו