בננות - בלוגים / איריס קובליו / מַאמַא-טַאטַא נוּי
נקודות מבט
  • איריס קובליו

    ילידת תל אביב. גרה בהרצליה. קבלתי תואר שני בציור מאוניברסיטת פנסילבניה, פילדלפיה, תואר ראשון בקומפוזיציה מאקדמיה למוסיקה בירושלים ותואר ראשון ללימודי ספרות עברית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. הצגתי תערוכות יחיד במוזיאון ישראל בירושלים, מוזיאון הרצליה, גלריה נחשון, ומשכן האמנים. השתתפתי בתערוכות קבוצתיות במוזיאון ישראל ובגלריות רבות אחרות. אמנית מלווה למשוררים ולכתבי עת ספרותיים. בוגרת קורס מתא"ן למנחי כתיבה. מורה ליוגה. מנהלת אתר אישי של אומנות בפליקר http://www.flickr.com/photos/iriskovalio/sets/ מבחר פרסומים אמנית מלווה ל"מחברת החלומות" – אגי משעול, הוצאת אבן חושן אמנית מלווה ל"שורות" – גרא גינזבורג, הוצאת אבן חושן "הליקון 23"- רשות היחיד, אמנית מלווה. "הליקון -ארוטיקה"- אמנית מלווה "זמן טרופות"- דואט אמנית משורר (משה יצחקי), 2009, הוצאת חלפי פרסומי כתיבה בהליקון, משיב הרוח, עיתון 77 ועוד.

מַאמַא-טַאטַא נוּי

מַאמַא-טַאטַא נוּי*

 כיכר דיזנגוף, מסביב למזרקת המים, הייתה הומה זוגות של רומנים צעירים עם עגלות, בכל שבת בבקר. ריח של צמר גפן מסוכר עמד באוויר החם והלח. הייתה לי שמלה אדומה עם נקודות לבנות וסרט לבן הבריק בין תלתליי השחורים. אימא ואבא הצטחקקו עם חברים ואני ישבתי בעגלה, מתמוגגת מהריח הוורוד המתוק, שמילא את נשימתי בכמיהה מסתורית. הייתי בת שלוש ודברתי רק רומנית, תחת שמי התכלת של תל אביב, קיץ 1962.

אני זוכרת:

איש, בבגדים שחורים רחבים, מתקרב, עם בלונים צבעוניים שמנים וארוכים, אדום, צהוב, כתום, ירוק עם אוזניים, כחול עם אף, זזים ומתנועעים מצד לצד, עולים ויורדים, משתפשפים, חורקים, מתנפחים, רועדים, מתקרבים ו… בום אחד מתפוצץ. קרעים אדומים עפים באוויר הזהוב תחת השמש היוקדת, כמו פרפרים מרחפים ואז הכל נעשה איטי ושקט אחרי הרעש. קמתי ויצאתי מהעגלה. הלכתי בעקבות הבלון הקרוע ואספתי את חלקיו. כשהתרוממתי מהרצפה, ראיתי את הבלונים האחרים עומדים מסביבי ומוחאים כפיים. כולנו צחקנו ביחד ואני תיקנתי את הבלון האדום והעפתי אותו לשמיים.

אימא ואבא זוכרים:

"פתאום לא היית בעגלה. רצנו וצעקנו וחשבנו שאנחנו מתעלפים, אבל די מהר בא אלינו מוכר הבלונים והראה לנו אותך, עומדת באמצע הכיכר, על יד מזרקת המים, מסתכלת על השמים, מחייכת ואומרת: "מאמא טאטא נוי…"

 

מַאמַא-טַאטַא נוּי: ברומנית- אימא ואבא אינם…

 

 

 

 הציור הזה מוקדש ליעל ישראל

 

 

 

 

 

63 תגובות

  1. סבינה מסג

    איריס, איזה יופי! אניע בדיוק מארחת את נכדתי אביגייל בת השנתיים וחצי, פנים של אכרה רוסית וקסם של כל הבקרים שבעולם…

    וכמה הציור שלך מבטא את העמידה המשתהה מול בבואתה בכל זכוכית, ואת "כי למה?" "כי למה?" "כי למה?" שהיא שואלת מול כל מה שמתגלה

  2. מרתק לראות את הפאזל הזה מתהווה לאט לאט, בין הטקסטים והציורים שאת מפרסמת כאן.

    וכשתסיימי – לא לעוזי! :)

  3. יפות על הקופסא, איריס. אני עדיין שומר אחד כזה ממך במקום של כבוד…

  4. שולמית אפפל

    נהדר איריס, מארג הטקסט והילדה היפה שאת. חיבוק ממני.

  5. איריס, העיסוק שלך בזכרון מסקרן ומקסים. ואת מצליחה למשוך ממנו צבעים וקולות ואפילו ניחוחות. כמו ב"קניובל" (אבל לא רק), ושם היה "קונפליקט" בין הזכרון של השכנה לזכרון הילדות שלך. והיתה הכרעה מצד שופטת "חיצונית", שקבעה מי זוכר ומי שוכח.

    וכאן, כמה יפה, זה לא ענין של תעתועי זכרון, אלא נקודות מבט (א-הא! נקודות מבט!), אולי אפילו נרטיב. ככה זה היה (אמרה הילדה), ככה זה היה (אמרו ההורים). וככה זה היה (אומר הקורא).

    • יפה אמרת שחרמריו ידידי הסייברי (?)… נקודות המבט נשקפות כון, ולא רק כאן, אם שמת לב, החל מההימאליה ועד שד" יהודית, מבית החולים הפרטי בהרצליה ועד הברוש בקיבוץ הראל… ככה זה בחיים

      • אורה ניזר

        הי איריס,(אורה) הכפולה, אני רואה בציור המקסים הזה פרק באורה הכפולה שלך. יפה הסיפור כמו סיפור מתח בלשי משהו, מנקודות המבט של העדים השונים.

        • תודה אורה, אני מחכה לאורה מהכפולה שתתגלה כהשראה ותופיע כאן גם כטקסט. ולגבי העדים השונים, המציאות לא קיימת כאובייקטיבית אלא כעדויות פרטיות אישיות, שונות ומשונות

  6. איריס, כבר אז בגיל שלוש עסקת בהחייאת בלונים, כמו עכשיו בהחייאת זכרונות במילה ובציור

  7. לאיריס, הציורים שלך קסומים בעיני, במיוחד אלו שמצויירים על קופסאות התרופות, ובתוספת הסיפורים הקצרים זה משדרג אותם ונותן להם עומק ורובד נוסף. תודה.

  8. הי איריס.
    את יודעת הדברים שאת כותבת פה מהילדות שלך, מאוד מזכירים לי את הילדות שלי בפרט, ואת הצד הרומני שלי בכלל (מצד אבי).
    וכמו שכבר כתבתי לך לא פעם, את מוכשרת מאוד, מאוד !!!

    • תודה תמר, הרומנים פה על הכוונת…

      • אז זהו שברומנית אפשר למכור אותי בקלות, חוץ מכמה מילים בודדות אני לא שולטת בשפה. אני חושבת שפשוט לא רציתי לדעת אותה…

        • תמר, כולנו חווינו את אותה חווית התביישות. אבל החיים מפתיעים לפעמים…

          • אצלי זה לא נבע מהתביישות, השילוב המשפחתי שלי היה "קטלני" אמי הייתה מפולניה, אבי כמו שכתבתי לך מרומניה, הוא כבר נולד שם, אבל אבא של אבי היה בכלל ספרדי, מאנוסי ספרד,(שם המשפחה המקורי שלי הוא רוסו, אחר -כך אבי עברת אותו לרון) ואמו של אבי מאוסטריה, שבשלב מסוים עברו לרומניה, אני דוברת גרמנית מהאוממה שלי שלא הייתה מוכנה בכלל לדבר עברית רק גרמנית ורומנית, ופולנית אני דוברת משמיעה בלבד.

          • משה יצחקי

            גם אבא שלי ספרדי. ברומניה הייתה קהילה של ס"טניקים שדיברו ספניולית-אבי דיבר ספניולית יוונית וטורקית. היתה בהם התנשאות כלפי הרומנים האשכנזים. לאמאשל אבי היה קשה בהתחלה לקבל את אמי. אבל היא הייתה אשה מקסימה וכבשה את לבו של סבי.

          • ואימא של סבא שלי מצד אימא, היתה צועניה…

          • משה, אף אחד ממשפחתי של אבי לא דיבר ספניולית וכ"ו, בטח רק סבי הספרדי דיבר ספרדית, וברומניה הם גרו בעיר קריובה, ששם דיברו גרמנית והרבה.

  9. משה יצחקי

    drage Iris vrei se vorbesht cu mine romeniset?
    עם כל עלה זיכרון שאת פותחת, מתגלה יופיו וייחודו של האיריס.
    והילדה על האריזה עם הפה הפעור: tate nui mama
    מעורר את החשק לחזור וללמוד את מה שדחיתי בכעס והתביישתי כילד – רומנית

  10. משה יצחקי

    ווריי סה וורבשט קו מינה?:)

    כל עלה זיכרון שאת פותחת כאן מגלה את ייחודו ויופיו של האיריס.
    והילדה עם הפה הפעור כאילו אומרת שאבא ואמא אינם, מעורר את החשק לחזור ולעורר מרבצה בנבכי הזיכרון שפה שדחיתי בכעס.
    נפלא!!

    • אחרי הצחוק שהתגלגל כאן, באתי לענות לך בשפת ילדותנו וחטפתי שיתוק כזה, אז דווקא, אחרי שנים של התביישות כמוך, הגיעה "עוזרת" רומניה ופתאום התפרצה לי השפה בשטף. הייתי כל כך מאושרת. כל בני הבית השתאו. אז
      nu sunt sigur dake putem
      but we will try
      me bate inima mia…
      ככמ אומרים?

      • משה יצחקי

        cu inima putem a face destul, si inima mia sa incepat bate ca un motor tinar :)

        • הי איריס
          סליחה על ההתפרצות בתוך השיח הרומני בינך ובין יצחקי (אני יכולה לתרום לשיח רק "קסטרווץ מוראץ"…) זה כל הלקסיקון שלי ברומנית…
          ולהגיד לך שהציור הוא פצצה ועל קופסת התרופות, פשוט מושלם, אוהבת מאד, לפי דעתי יש לי עוד סרטים כאלה לשיער, אורגינלים…

          • ריקי, אכן יצאת לנו באמצע הרומנית, מה זה גירית אותי עם המלפפונים החמוצים, ואלה שאימא שלי עושה, חבל על הזמן, ריקי והסרטים האלה בשיער, איך התביישתי בהם… אבל זה כל כך נחמד לצייר..

        • Haha.. inima… inima yeste o mare supize`… nu
          ?

        • Haha.. inima… inima yeste o mare supize`… nu
          ?

          • משה יצחקי

            איריס, האם התכוונת ל surprize
            לא יודע/זוכר מה זה supize
            ובזאת אני מכריז על ביטול החרם הילדותי על השפה הרומנית ועל הקמת קבוצת תמיכה לחוזרים לשפת האם האבודה. די לעונת הקסטרווץ"
            מי מצטרף?

          • סופריזה כמובן
            אז בוא נוביל
            את הקבוצה בגיל
            במעלה הר
            זרוע פרחי בר
            (נתעלם לרגע מהקיץ המייבש)
            ועם דגל צהוב אדום כחול
            נצאה במחול

          • משה יצחקי

            desigur, mare si dulce. bune siare

      • מקסים הזכרון הכתוב והמצוייר

        • תודה לך חנה. ברוכה הבאה לשכונתי…

          • אורה ניזר

            בענייני הרומניות, זה כשנה וחצי לחמותי הגרה בפריז יש מטפלת רומניה, מקסימה!!! שמה לילי, שומרת שבת היום היא עזבה, ושלשום באה אחרת, מרומניה להחליף אותה, החדשה דוברת עברית, היתה בארץ שלוש שנים, אבל חמותי לא יודעת להוציא משפט אחד בעברית, והרומניה לא יודעת להוציא משפט אחד בצרפתית, אני יודעת רק צ"י פצ"ה? ובינה , וצ"ורבה. אז בבקשה, אפשר להעביר קורס מזורז ברומנית?

          • יוצאת לשלאף שטונדה, אחזור אחרי חצות
            שימחתם אותי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

          • מיכל ברגמן

            יש קסם מיוחד בסיפורים שלך שמחוברים נכון לציור. העולם מגובה ילדה בת שלוש הוא מקום שונה לגמרי.

          • מירי פליישר

            איזה יופי הסיפור והציור המשגע
            לנו הייקים היו שכנים רומנים בשכונת העוני שגרנו. כמה רציתי להשתייך אליהם. היה שם חמים יותר. אהבתי לשמוע את השפה . והאוכל …

          • מירי(קה) (זו בדרך כלל סיומת אצל רומנים.)
            מאחר ואיריס ואני החלטנו לפתוח קבוצת תמיכה ולימוד רומנית, אני מזמין אותך להצטרף אלינו. מסגרת חמה ונעימה.

          • מירינקה, בואי תצטרפי אלינו לקונוה הרומנית הסייברית החמימה.
            Moshele
            tche boon ke nu trebi se merg la lukru , shi pot se te respund des de diminiatsa…
            bune sepemene

          • מירי פליישר

            מוישיקה ואיריסקה
            יש לי אוזן לרומנית . מרחק כפסע להבין.
            בשבילי השפה הכי חמה יחד עם האידיש.

          • מיריקה
            בשבילי אידיש הייתה השפה שדיברו כדי שלא אבין. אבל הבנתי… יותר ממה שהייתי צריכה, ועוד יום אחד אכוב על סבתא שכל הזמן אמרה: לוז מח צאי…

          • Drage mia, mai fecut fericit si am se screieu un poezie pentru tine

          • ל Moshele כמובן

            :)
            ….
            ??
            ashtept

          • תודה מיכל. לראות גובה של שלוש מגובה של כמעט חמישים זו בהחלט חוויית לונה-פארק

  11. איזה יופי שיש לך זיכרון מכיכר צינה. גם אני, כך מספרים לי, הסתובבתי עד גיל שלוש בכיכר, בסוף שנות השישים, אבל אני לא זוכר כלום. אני רק זוכר את חלון הראווה של חנות הספרים בבוגרשוב פינת בר כוכבא. לדעתי החנות עוד שם.
    קופסאת התרופות והילדה, זה קינקי, מסתורי, ויפה.

  12. יעל ישראל

    כמה מרגש איריס! אני באותם שנים הייתי בעגלה בגן העצמאות, לא רחוק מאוד מהכיכר.

    ואני רואה שגם את נמשכת לנושא התאומות, כמוני. אני חולה על "אורה הכפולה". כבר התחלתי לחשוב שהיתה ראיתי ברחם איזו תאומה שנספגה…

    והאיור מקסים, הילדה והכפילה שלה. תודה ענקית!!!!

  13. אוי זה נפלא!
    ואני חש כמו תקליט שבור…
    אבל מה איכפת לי – זה באמת נפלא.
    וזה בטח ממש קטנטן – קופסת תרופות… איך צבעי המים נושמים כל כך יפה על מצע הקרטון הגס?
    גלי לי את הסוד, איריס.

    • יוסי
      הסוד הוא שדווקא הנייר הזה הוא הכי טוב לצבעי מים… לא יאומן. וגם בריסטול. קשה להאמין אך זו התגלית אחרי שנים של חיפוש אחר נייר איכותי. ובינתיים גם נייר התרופות לא הצהיב…

      • זה יפה. לילדה יש תחושה שהבלון הזה, המתסכל, שאי אפשר לעשות לו רפאות, יש ריח אחר כי הוא ברומנית. והככר, אותן שנים עצמן בישראלית חיפאית, היא לא אותה כיכר בעגלה הרומנית. דיזינגוף והככר זה חוץ לארץ קטן של חיפה. ככר אנושית שיש לנו בזיכרון קולקטיבי הדחוק מלפני הכפר הגלובלי. הציור של הילדה, כמו בארץ הפלאות, הכל חדש לה, שאפשר בכלל ללכת לאיבוד, כמו ילדה שיצאה מספר ילדים של פעם, פעם שהיינו פעם כולם. מבט אל מול עולם שלא מדבר בשפה הנכונה. העולם טועה בשפה, הילדות בעגלה לא טועות אף פעם. זה פינה מלאה ביופי.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאיריס קובליו