בננות - בלוגים / איריס קובליו / סוכריות הפלא של דודה סאלי
נקודות מבט
  • איריס קובליו

    ילידת תל אביב. גרה בהרצליה. קבלתי תואר שני בציור מאוניברסיטת פנסילבניה, פילדלפיה, תואר ראשון בקומפוזיציה מאקדמיה למוסיקה בירושלים ותואר ראשון ללימודי ספרות עברית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. הצגתי תערוכות יחיד במוזיאון ישראל בירושלים, מוזיאון הרצליה, גלריה נחשון, ומשכן האמנים. השתתפתי בתערוכות קבוצתיות במוזיאון ישראל ובגלריות רבות אחרות. אמנית מלווה למשוררים ולכתבי עת ספרותיים. בוגרת קורס מתא"ן למנחי כתיבה. מורה ליוגה. מנהלת אתר אישי של אומנות בפליקר http://www.flickr.com/photos/iriskovalio/sets/ מבחר פרסומים אמנית מלווה ל"מחברת החלומות" – אגי משעול, הוצאת אבן חושן אמנית מלווה ל"שורות" – גרא גינזבורג, הוצאת אבן חושן "הליקון 23"- רשות היחיד, אמנית מלווה. "הליקון -ארוטיקה"- אמנית מלווה "זמן טרופות"- דואט אמנית משורר (משה יצחקי), 2009, הוצאת חלפי פרסומי כתיבה בהליקון, משיב הרוח, עיתון 77 ועוד.

סוכריות הפלא של דודה סאלי

סוכריות הפלא של דודה סאלי            

 

ממרפסת המטבח שלהם ראו את הים. אוניות ארוכות שטו מצד לצד. המיית הנמל נשמעה כמו תזמורת חלומית: חצוצרות רכות משרטטות קווים שקופים בשמי התכלת, מצלתיים מנקדים כיתמונים באוויר, תופים זעירים מכים עננים עננים סביב שמש הקיץ המפזזת מעל חיפה של שנות השישים.

פעם אחת השאירו אותי שם עם דודה סאלי ודוד רובין. היה צהרים והם נמנמו בסלון. העיתון הרומני  נשמט על פניו של הדוד רובין וזז קלות קדימה ואחורה עם כל נחרה קצובה. יצאתי למרפסת והשענתי את סנטרי על מעקה האבן, מול הים. בטני הייתה מלאה בסוכריות השמורות אותן גנבתי מקופסת הפח הצבעונית המוסתרת בבופט הפורמייקה.

אונייה גדולה התקרבה. הבטן הענקית של האונייה הייתה אדומה וחלקה העליון שחור ולבן עם חורים עגולים. האונייה פילסה דרך על הים הכסוף והשמש יקדה על חרטומה עד שהפכה לזהב מסנוור. מיקדתי את עיניי בחורים. בהתחלה היו אלה צללים, תנועות מתנדנדות מימין לשמאל, ואז התנודות יצאו מהחורים והלכו על דופן האונייה, התרחבו וגדלו וירדו בסולמות וחבלים על מי הכסף. השמיים גם הם נהפכו לצבע כסף ושמש הזהב נגעה בכל האוניות מסביב, שהסתדרו למעגל רחב, שאל מרכזו שטה לה האונייה שלי, עם החורים, הסולמות והחבלים, ממנה השתלשלו הצללים והתנודות אל המים ופצחו במחול מרצד, מתוק ושורף.

מצאו אותי עומדת בתוך שלולית קטנה צהבהבה. כל הדרך הביתה, מחיפה לתל אביב כאבה לי הבטן. אני חושבת שזו הייתה דלקת השתן הראשונה שלי, שהייתה המופלאה והכואבת מכולן.   
                                                                 

 

 

28 תגובות

  1. רגיש וענוג.
    והציור שלך אותך מאז – מקסים.

  2. דפנה שחורי

    רגע-קטע פרגמנט קסום
    וגם הציור עדין כל כך

  3. יפהפה. חשבת פעם לאייר סיפורי ילדים? את תעשי את זה נפלא.

  4. נפלא!

    את כל-כך מוכשרת, הן בכתיבה, ובפרט בציור!!!

  5. שולמית אפפל

    נהדר איריס, עוד!

  6. איריס איריס,

    את פשוט נפלאה! אני כל כך נהנה בכל פעם מחדש!

    וירטואוזית של אקוורלים ושל מילים, אבל ממש.

    שלך,
    יוסי

  7. יפה מאוד, גם הפרגמנט וגם הציור.
    וקראתי עוד משהו משלך לא מזמן שהתענגתי, על הארון של סבתא.
    כתיבה רגישה וחלומית, מלווה בקסם מצוייר.
    יום אחד אכתוב את סיפור הילדים ששבעת פרקיו יושבים בבטן שלי לפחות 12 שנה (כנראה שיגיע זמנו אחרי הספר השירים). הלוואי שאזכה לציורים כאלה, קסומים.

  8. משה יצחקי

    איריס, הכתיבה שלך היא כמו ציור, קסום ומענג. והציורים מדברים ונוגעים.
    מזמין תור לעבוד איתך על ספר :)

  9. המשפטים האחרונים מקפיצים את הקטע כולו למקום אחר לגמרי. ובכלל, משהו חדש נפתח כאן.

  10. יעל ישראל

    איזה יופי איריס. יש לך כאן חומרים לרומן נהדר.

  11. שמתי לב שהערת לי שנעדרתי לזמן קצר. אם את רושמת ביומן, תוסיפי שחזרתי בגלל סוכריות הפלא של קובליו.

    :)

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאיריס קובליו