אמיר אור
  • אמיר אור

    אמיר אור נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות. על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות. אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן. ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.

עינים, רעב

 

אמיר אור / דְרִיאָדָה

הִיא מַתְחִילָה בֵּין הָעַרְבַּיִם בָּעֵצִים
הַמִּתְעַמְּקִים בְּמַהוּת הַצֵּל
שׁוּלֵיהֶם עוֹדָם גַּשְׁמִיִּים לְמֶחֱצָה 
יְרֻקִּים כְּמוֹ הַלֵּב.

עַכְשָׁו הִיא מְקַנֶּנֶת בְּתוֹךְ עַצְמָהּ, עָמֹק אֶל הַמַּיִם 
עֲנָפֶיהָ זְרוֹעוֹת שֶׁל צֵל, מַשְׁרִישׁוֹת אֶל הַחֹשֶךְ

הַדִּמְדּוּמִים כְּבָר הֶאֱפִירוּ, וְהָעֵינַיִם.
הִיא הוֹלֶכֶת וְשׁוֹקַעַת,
יְרֵכֶיהָ מַיִם וְקֹר, אֲדָמָה שְׁחוֹרָה, רַקְבּוּבִית.
רַק הֶרֶף בֹּהַק חוֹלֵף בֶּעָלִים -
עֵינַיִם. רָעָב.

כַּפּוֹת רַגְלֶיךָ שׁוֹקְעוֹת נִפְתָּחוֹת,
טַבּוּרְךָ לַחְלוּחִי וְצוֹנֵן, פָּנֶיךָ מְרַשְׁרְשִׁים.

 

מתוך אמיר אור / "שלל" שירים נבחרים 1977-2013

השקה חיפאית:
22.5

https://www.facebook.com/events/247425258796787/?ref_dashboard_filter=upcoming

השקה תל-אביבית:  28.5 

https://www.facebook.com/events/299114380246977/?ref_dashboard_filter=upcoming

 

9 תגובות

  1. מקסים השיר והתמונה

    • עַכְשָׁו הִיא מְקַנֶּנֶת בְּתוֹךְ עַצְמָהּ, עָמֹק אֶל הַמַּיִם
      עֲנָפֶיהָ זְרוֹעוֹת שֶׁל צֵל, מַשְׁרִישׁוֹת אֶל הַחֹשֶךְ

      הַדִּמְדּוּמִים כְּבָר הֶאֱפִירוּ, וְהָעֵינַיִם.

      שורות נפלאות בשיר יפהפה כבר לא כותבים ככה אמיר
      אתה משורר נדיר בעיני

    • תודה, חנה יקרה

  2. שמעון מרמלשטיין

    יופי של שיר. יופי של תמונה (מעובדת) על נימפת העצים.
    ברגעי הדמדומים בו היא הופכת מהגלוי לנסתר.

    "העצים מתעמקים במהות הצל" זה שבה את לבי. מתעמקים במה שהם יוצרים.

    לגבי העצים הם ישות עילאית והיער היא ממלכתם. כל קייץ, אני משוטט ביער ענק. שבו לא פוגשים בני אדם.
    אדם מול עץ. מתנשמים. זה מול זה.

  3. יוסף עוזר

    אמיר- התפעלתי. איזו אפרודיטה! איפה גדל העץ?
    גם השיר גדל מופלא.

  4. תלמה פרויד

    מרהיב השיר בלִוויית התמונה, כנראה שהשניים נועדו. יפים השניים, אמיר, ואווירת כישוף עולה מן הכל

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאמיר אור