אמיר אור
אמיר אור
נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות.
על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות.
אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן.
ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער".
אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.
אמיר אור משורר, מתרגם, חוקר ועורך
.jpg)
.jpg)
זך הוא אחס המשוררים האהובים עלי ביותר.
באשר למוזיקה או לשירה, הגדיל זך בשיריו הארספואטיים לבטא אכן את רוח השירה ואת מקצבה.
יחד עם זאת השיר הזה הוא כל כך נתן זך, אם כי יש שירים שלו שאני מעדיפה יותר כמו שירה מבררת דברים מבוררים.
או אפילו ראיתי ציפור רבת יופי, הציפור ראתה אותי.
ובכן, נורית גלרון אכן שרה משירי נתן זך, ועוד.. יחד עם זאת, יש איזה חיתוך זכי, שאינו אלתרמן.
מה רציתי להגיד בשעתו למדתי אצלו קורס על סיומה של המאה ה-19 כתבתי רפרט שמיעתי על הר הקסמים. עבדתי כמו מטורפת. זך הוא מרצה נוגש מאוד, ואם ההרצאה לא היתה לטעמו היה שוטף את התלמיד שתי וערב, שזה היה מאוד לא נעים.
ובכן אחרי שלושה שעורים השלתי משקל מעל גופי וצלחתי את השיעורים.
בסיום השנה נפגשנו כל הקורס בבית פרטי במרפסת בחיפה ( בבית של עמוס גיתאי) אצל אמו. הייתי די צעירה והיו לי כבר ילדים. ואז באבחה אחת פנה אלי זך ושאל אותי. תסלחי לי, השמש אינה מסנוורת אותך בעיניים? זה היה פשוט מדהים, הרגישות, תשומת הלב לפרטים הקטנים ואפילו למה שאנושי. את הרגישות הזו לא אשכח לעולם. אין אותה למרצים לספרות. אולי יש אותה רק למשוררים.
אז ככה אמיר, הייתי באה בכיף, אבל אני מפחדת שאשב על סיכות, אתפרץ ולא אתן לאף אחד לדבר. ועל כך נאמר יפה שתיקה לחכמים.
אגב,נושא האהבה שמופיע בשיריך. זך, הרי, זכה לכינוי "הרומנטיקן המר", ואכן, אחד השירים הכי מרגשים שלו הוא אהבה של שני אנשים (מופיע כמדומתני ב"שירים שונים"). אפילו לקרוא אותו צריך קצב מיוחד.
טוב, ממש ממש מרגש!!!
חוה
חוה, הסיפור שאת מספרת על זך די מפליא אותי, אבל לא אסביר למה.
אמנם כבר עייפתי מעט מאנדרסטייטמנט (גם הרגשי), אירוניה ופסימיזם, ודומה שגם זך עייף מהם, אבל זך המוקדם הוא ללא ספק אמן האנדרסטייטמנט, גם הרגשי 🙂
בסופו של דבר לא היתה הרצאה על זך כי אורי התבלבל והביא איתו שירים להרצאה על אי אי קמינגס, שעליו אכן הרצה.
על מה שבין זך לאלתרמן ירצה בסידרה הבאה…
ברכות אמיר והתנצלות על שלא הגעתי למפגש הקודם בהליקון למרות שהבטחתי. ירד גשם זלעפות ואני שמרתי גופי מהחלקה בחורף. פעם אחרת. ימי שלישי בלתי אפשריים אצלי.
שנה טובה ומעניינת שתהיה לך וגם לנו בזכותך!
מירי יקרה, חבל, היה ערב נדיר. אבל נמצא הזדמנות ללא זלעפה.
מקווה להגיע מחר (תלוי גם בזלעפות).
במקום להבטיח ולא לקיים, מעדיפה לא להבטיח – ולקיים 🙂
בהצלחה בערב, אמיר.
נתן זך, נראה לי, תמיד רצה לחצות גבולות מעבר למילים, לשפה…והמוזיקה השירית היא אוניברסלית, כך נדמה…
מעניין יהיה להקשיב לאורי הולנדר.
אני מקווה שיהיה כסא פנוי בשבילי.
תלמה ותמי, ברוכות הבאות – אבל הכיסא, כל הקודם תופס, לצערי, ולך תריב עם שוחר שירה שכסאו בידו 🙂
"האם היתה מהפכה? נתן זך…" כנראה היתה….
אמיר, לא יכולתי לגייס כוחות כדי לבוא, אני בטוחה שהיה מאוד מעניין.