אמיר אור משורר, מתרגם, חוקר ועורך
שְׁ לִ י שִׁ י רָ ה בהליקון : שונאים? ספור אהבה
אמיר אור ואגי משעול משוחחים על הארוס שבחיים וביצירה עם הניגוד וההשלמה שביניהם, ועל הארוס שבכתיבה עצמה: הרומן של משוררים עם המוּזה או המוּז שלהם, רומן רצוף פיתוי, תשוקה, קינאה, נטישה, פיוס – וחוזר חלילה… אפלטוני? גופני? רוחני?
|
אֹשֶר / אגי משעול
כְּמוֹ אָז כְּשֶרָקַדְתִּי לְקֶצֶב מְכוֹנַת הַדְּפוּס וֶאֱלוֹהִים הָיָה הַדִּי-גֵ"יי.
|
נָחָשׁ / אמיר אור
אֲנִי נְחַשׁ אַהֲבָה מִתְפַּתֵּל בִּבְשָׂרֵךְ זָקוּר בְּשָׁדַיִךְ, נוֹשֵׁךְ בְּרַחְמֵךְ וְעוֹלֶה בְּחוֹפַיִךְ כְּיַם מְלַחֵךְ גּוֹאֶה וּמַקְצִיף וְנִשְׁבָּר בְּדָמֵךְ.
|
עוד שירים לקראת האירוע ב-Ynet:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3647209,00.html
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3647072,00.html
אגי משעול ואמיר אור / בין ארוס ליצירה ביום ג" 6 בינואר
בשעה 20:00 בבית הליקון (נחלת בנימין 73 ת"א)
כניסה + קפה 20 ₪ על בסיס מקום פנוי
לפרטים 03-5600122 www.helicon.org.il
באמת הייתי זקוקה לשיר חשק כזה,בימים אלה דווקא, אמיר
והשיר של אגי הוא משעול מחייך וטוב
(אני עדיין עם הנכדים מניו יורק ונבצר ממני להגיע)
בעונג, שולמית. הציצי בקישורים ותמצאי עוד.
שיהיה לך בכיף ביורק החדשה.
יפים שני השירים (או חלקי השירים?) הקטנים האלה שהבאת כאן. שונים מאד זה מזה בהלך הרוח שלהם, אבל איכשהו הולכים טוב ביחד.
תודה עדה. אלה שירים שלמים (שניהם) – קצרצרים. יש ארוכים יותר בקישורים לוויינט. יילכו יחדיו גם ביום שלישי 🙂 את מוזמנת.
לאמיר:
תודה. בימי שלישי אני מגיעה חזרה לאזורי הארץ הרלוונטיים לעניין בשעה מאוחרת למדי, אבל ראה נראה.
אמיר, יופי של שיר שמת כאן (השיר שלך). באמת יהיה נחמד לצייר..
בעונג, איריס.
סקרן בכיף לראות מה יעלה מכחולך בצד השיר הזה 🙂
יופי של שירים
נתראה
תודה, ואשמח.
"איך אומר לך?", "אֹשר" ה"נחש"- יהיה מרתק, זה ברור!
בוודאי שיהיה. אגי תדבר על הארוטיות שביצירה, ואני? אולי על היצירה שבארוטיות 🙂
נו נו, עומד לי על הלשון. לשאול אולי גם יהיו הדגמות או לחלופין דוגמיות.(כאילו, כמו כזה, מסיבת טאפרוור)
למרות שלנחשים יש דם קר שלך חם, אבל טעון בדיקה.
(אני מנסה לתפעל את ההסכמה הראשונה)
תמי, את מתכוונת, אם ידגימו כפיות? 🙂
ולבדוק לי את הדם? אנחנו מדברים על נחשים לא על ערפדים… 🙂
וואלה צ"אי? וואלה?- 2 כפיות זה סוכר.
ומה רע בעירפוד?
תמי, לא מצחיק!.
הינה, אמרתי לה…:)
אמרת לה, תמי? :))))
להחליף צ"אי בדם זה כבר ערפוד יותר מדורג ו"שתי כפיות זה סוכר" זה דווקא מבריק!
שונאים?, למה שונאים? לא חבל על הזמן, אהבה זה סיפור!…:)
תמי, אהבה זה סיפור, בלי ספק. גם שנאה. גם אהבה-שנאה (ואלה לפעמים היחסים בין כותב ליצירתו).
אבל האם יהיה נכון להגיד שמלכתכילה נדרשת מידת אהבה ראשונית כדי ליצור.
בתהליך של היצירה נוצרים רגשות אהבה-שנאה שמוכרים לי. (ובשנאה אני ממש מסוכנת לעצמי). איזה רומן מענג כל זה.
אוייש על ה- ח וה-כ….המעצבנות.
יצירה ויצר הם מאותו שורש ואותה אנרגיה, תמי.
כן זה נכון. ביצר פועלים האינסטינקטים וליצירה צריך מנוע עזר כדי לברוא וזו האהבה. לא?
אמיר
זה נחש ? אני מנחשת : זה אנקונדה !
וואוו של שיר
ענקונדה, ריקי? הכל לפי הנשמה והקיבולת 🙂
שירים יפים – ובהצלחה!
תודה, תמר
מדהים שירך מדהים. קראתי גם את שלושת האחרים אף הם שירים של אהבה/תאווה מטורפת מדהימה "אַתְּ קוֹשֶׁרֶת אוֹתִי אֶל צִלֵּךְ כְּמוֹ כֶּלֶב," למה הרגשות הבסיסיים ביותר, ששום דבר לא יכול להפוך אותם לבסיסיים יותר ממה שהם, הופכים עבורנו בני האדם או לחלקנו מסובכים כאשר אנו חיים אותם? כריסטיאן בולטנסקי שאל פעם אם לא אמורים אנחנו לפחד מהצל. כלומר הצל הוא העדר אור וקיימות תרבויות בהן הוא נקשר לצדדים אפלים, יצריים וכו"…לפי השורה המדהימה הזו האם צריכים אנו לחשוש מלאהוב?
שיר הירח ווואהוווו
אמיר, השירה שלך מזכירה בנועזות שלה
את אובידיוס מתוך " אהבים "
קראתי גם את השירים ב YNET –
טימה, לוקח את זה כמחמאה 🙂
לחבר"ה המוכשרים האלה מרומא והסביבה (קטולוס, טיבולוס, אובידיוס ועוד) לא היתה בעיה לדבר חופשי.
מה שעושה את ההבדל בעיניי זו האש והעמידה מאחורי הדברים.
רחל, תודה. זה לא מסובך, רק מטריף את הדעת.
התאהבות היא מין הרעלת הורמונים שבה אתה מתפוצץ ממשמעות וגעגוע, והמון יופי, לפחות בעיני המתבונן 🙂
יש בזה שעבוד, לא? האהבה קושרת אותנו אל ההיטל של האהובה בנפש.
והצל? סמל עתיק למה שאינו מואר בנפש:
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=182&itemID=3046#post3046
בלי אור אין גם צל. זו התודעה שמסתתרת מעצמה.
ולא, אין מה לפחד. שיהיה לנו הרבה ירח.
השירים עושים חשק! {לצערי אני אוהבת בימי שלישי}
הרבה אהבה וחשק, חני!
י-א-ל-ל-ה, שיר אחד קצר עם ארבע משמעויות שונות ללא פחות וללא יותר מאשר ל…נחש. אז בטח ששונאים, ובטח שבטח סיפור אהבה.
(לא חושב שהשיר צריך להופיע עם כוס מים בצד?)
:0)
כמו ששומעת את "אמור ברוחו" כך ממש מרגישה כשקוראת את שיריך מהאהבה המכשפת…ממרחק… ובזהירות שלא להתכשף.
מדהים.
כוס המים על חשבון הבית, סיגל 🙂
הכישוף לא פעם עובד יותר חזק מרחוק. עובדה שמצאת שם ארבעה נחשים שונים! לא מוצא אותם… איך קורה הלחש נחש כפול ארבעה הזה?
טוב
:0)
זה לא שחשבתי על נחש עם ארבעה ראשים אבל ניסיתי להבין מה מתפתל וחשבתי בראשונה על נחש המכנסיים ואולי על כל הגוף שמתפתל כמו נחש או אפילו על גבר נחשי בתפקיד המפתה הכובש והמכיש (השאלת המילה לאפיון אישיות) והרביעי קצת לאחר מאמץ חובר אצלי לנחש מספר בראשית שעושה אהבה עם האישה אחרי שהוא מפתה אותה לאכול את התפוח..זה עלה לי כרעיון כי אני תמיד חושבת על זה שלא ממש ידועים לנו כל הפרטים העסיסיים על מה שבאמת קרה שם עם המון עירום, פיתויים וכאלו וכשנולדו קין והבל לא ממש ברור מי האבא במיוחד כשקוראים על "נחשיותו" של קין.
בכל אופן אני די בטוחה שאלו סתם קריאות, והשתיים הראשונות הן האפשריות הסבירות אפילו משולבות בתוך קריאה אחת.
יפה מאוד, סיגל!
וזה די נכון, למרות שלא חשבתי על כולן במודע עד עכשיו. נחש המכנסיים יכול "להתפתל בבשרך", אבל כבר פחות ישיר כשהוא "עולה בחופייך" זה הולך עם הגוף כולו שהופך לנחש כזה, ואולי גם לאישיות המפתה.
ואשר לנחש מבראשית – בספר חנוך (מהספרים החיצוניים) אכן נאמר שחוה שכבה עם הנחש וקין נולד מהם!
ומה שיש לי לומר בנידון:
"ואתי אמשכךְ אחריי אלֵי עדן
לחדש אהבתנו בגן כמקדם".
ככה אמר הנחש. וככה פיתתה חוה את היצור התמים שחשב שהוא מפתה אותה 🙂
הי אמיר, אלו שתי שורות נהדרות והרעיון שבסופו של דבר הנחש רק חושב שהוא נחש וחווה יוצאת הנחשית כבר מעביר אותנו לאפשרות חמישית. לא?
אז… מה לגבי אפשרות שישית? האהבה עצמה יכולה להקרא נחש האהבה ואלו התחושות בגוף האישה כשנחש שכזה מתנפל עליה וגורם לה לחוש מאוהבת.
כבר יכולה לדמיין פרומון שמשתחרר לה במוח שר לה: אני נחש אהבה מתפתל בגופך ו"הלך עליה".
:0)
סיגל, אני חוזר עכשיו מהשיחה עם אגי, וחייב לומר שדיברנו על הרבה ענייני תשוקה וארוטיקה ושירה, אבל על העניין הזה פסחנו.
והאמת שאפשר להמשיך בזה עד אינסוף..
ככה פיתה הנחש את חוה שחשבה שהיא מפתה אותו בעוד שהוא חושב שהוא מפתה אותה 🙂
אבל חווה היא אלת הנחשים… (חיוויא בארמית – נחש)
ובהחלט, זה יכול להיות פרומון שמשתחרר לה במוח או זרעון ששט לה בגוף 🙂
בטוחה שהיה מעניין ותמיד קצת חבל לי שמחמיצה דברים מעניינים אבל לא נורא. בנושא תשוקה ואירוטיקה אני לא פעם מוצאת את עצמי תוהה מה חזק יותר מילים על הנושא או החוויה עצמה? לרוב התשובה שלי לעצמי היא שבמילים יותר קל לייצר שיאים בעוד שבמציאות זאת חוויה שתלויה בכל כך הרבה פרמטרים משתנים שקשה כמעט לגעת בתמצית של זו.
ולגבי חווה מכיוון שכעת אני נזכרת שהיא אם כל חי הלא שהגיוני שהיא תהיה גם האמא של הנחש כך שזה מתחבר לזרעון הנחשון המסתובב לו שם בתוכה ונושך ברחמה עם עיני עגל שתיכף יצא לעולם וינק את חלבה באהבה שאני מאמינה שהיא (האהבה) היחידה האמיתית, את החיבור הזה שאני מכירה מילדיי, שהיו נחשבים בעיניי כתינוקות שהם מאהבים קטנים של אמא.
ואם אלת הנחשים? אז בכלל זה שירת העבד.
נראה לי, הנחש הזה, כנראה שאין לו התחלה או סוף והוא יכול להיות עוד הרבה סיפורי שיר, אפילו היה יכול להיות שיר בהשראת סיפור צ"יצולינה ומי יודע אולי גם הנחש הזה היום כבר בפוליטיקה…הלוא, גם שם מובטח גן עדן לנחשים.
גם המלים, סיגל, בנויות על החוויות שהקורא מכיר מבשרו, גם אם לא הרבה, לא? ולרוב הן מתקשות להגיע אל עוצמות התשוקה והגעגוע של החיים.
והנחש בפוליטיקה? לא הייתי מנחש 🙂 כנראה חוה היא הארכיטיפ של צ"יצ"ולינה….(ואפילו מנקודת מבט פוליטית )
זאת השאלה בעצם, בדיוק כמו ששאלתי אותה, רק שנדמה לי שתשובתך הפוכה לזו שנתתי לעצמי. אז אולי זה בעצם משתנה בין אנשים ואין תשובה אחת.
ועוד משהו ששכחתי…יופי של שיר המבטא אושר בריקוד הזה של אגי שמאוד אוהבת את שיריה.
ו…מאחלת שיהיה ערב מהנה בשלישירה כי אי אפשר בלישירה וחושבת שאלו אנרגיות נחוצות במיוחד בימים האלה.
אמיר, זה מה שנקרא שיר חשק ישיר. למה לא הבאת אותו בשבוע החשק?
עושה לי חשק להגיע לארוע
בתקווה שהחמאס הממלא את הארץ חמס לא יגיע עד אז לתל-אביב…
אהוד היקר, ספר שלם של שירי חשק באמתחתי 🙂 עוד יעלו ויבואו.
אשמח לראותך שם.
שירים שירים אמיר, נדמה לי שהכי טובים שלך שקראתי עד היום. והשיר "איך" בווינט הפתיע אותי, שכן זה כבר שיר אהבה של ממש וזו פעם ראשונה שאני רואה אותך חושף רגשות.
בֶּהָלַת הָרֶגַע שֶׁאֵינֶנּוּ חוֹלֵף:
אַתְּ כָּאן בְּתוֹךְ כָּאן בְּתוֹךְ כָּאן.
כָּאן אֵשׁ הַנְּשָׁמָה בּוֹעֶרֶת בּוֹעֶרֶת
כָּאן הַלֵּב אֵינֶנּו אֻכָּל.
מרתק לראות את ההבדל בין השירים שלך לאלה של אגי משעול, היא כך נדמה, לפחות כאן, נרתעת מחשיפה והארוס אצלה מבויש משהו וחבוי.
מזל שיש לנו את יונה וולך:
חדירה פסיכולוגית כמו חדירה מינית
שתיהן אינן אפשריות כרגע
מה אפשרי כרגע לא חדירה פסיכולוגית
לא חדירה מינית
על האחרונה (מינית, חדירה)
קל יותר לדבר …
אגב, אמיר, לאן העלמת את התמונה המהממת שלך שעלתה בבלוג לרגע? וואו איזו תמונה, ליד התמונה ההיא השיר "נחש" מקבל משמעות הרבה יותר מוחשית:)
נעמי יקרה, חשיפה כן או לא היא גם עניין של הקורא/ת, כי משורר מתפשט בכל שיר כדי לראות את עצמו במראה אמיתית, אבל גם מקווה ששיר שלו הוא דיאלוג (או אם תרצי, חדירה למה שמאפשר הקורא לעצמו, כמו שאומרת יונה – מה שאפשרי כרגע).
והתמונה ההיא שלי – תודה – עוד תשוב עם הפוסט ההוא שנדחה קצת בינתיים.
היא אולי יכולה לעזור למוחשי, אבל הדמיון ידוע ביכולתו להתפתל ולהשתולל, וכל נחש נחוש רוצה לחוש את החופש הזה.
אמיר יקירי, ולמשורר אין "מה שאפשרי כרגע"? הנה, כבר ברחת חזרה לתוך הקונכייה שלך:)
נהיה כאן חם או שנדמה לי… 🙂
מי כאן אוהבת לצפות מהצד? 🙂
שלושה ניחושים!
שֶר מון שרי, זאת שוב את?
אני צופה רק כשאני נהנית במיוחד. 🙂 שֶׁרְך!
נהנית במיוחד במבט מהצד? מון שֶר, זה מהשירים? מהתגובות? מהנחשים? 🙂
את מוזמנת (כיסא בצד) לצפות ביום ג" בדיאלוג מיוחד.
מאוד ייתכן שאבוא. נראה אם תזהה אותי (אצפה מבעד לצעיף, מהצד… :))
צעיף? אימאלה.
הורדוס מוסר שזהירות עם הצעיפים.
בפעם האחרונה, כששלומית הגיעה עם שבעת צעיפיה, היינו צריכים לקרוא לחברה קדישא שיפנו את יוחנן המסכן. הראש, כזכור, נשאר אצל שלומית 🙂
אמיר, חלילה. אני צופה מאוד פאסיבית.. ולא מזיקה 🙂
לאן נעמי נעלמה?
נו טוב, נרגעתי.
נעמי, אני?
אני דיברתי על מה שאפשרי כרגע (או כדברייך, על ה"קונכיה") של הקורא, במקרה הזה שלך 🙂
וואו, חזק ביותר.
גּוֹאֶה וּמַקְצִיף וְנִשְׁבָּר בְּדָמֵךְ.
אחד היפים שלך מבין אלה שקראתי.
אשתדל להגיע בשלישי.
תודה שירה. אשמח לראותך
מהמם.
קראתי גם את איך? ירח וארורה.
חוץ מבמקומות בהם מופיע הסבל שבחיבור הלא מוצלח באהבה (לא מוצלח בעיני, חולני),
התגובות שלי לכל השאר הן יותר מהתחום החייתי מאשר הדיבורי …
ובקיצור, אוף איתך :))
לאמיר,
אני נכנסתי רק כעת לקרוא את שני השירים שלך ושל אגי משעול (אצלי במשפחה תוהים האם אינה ויג בעברה?:))וחייבת לומר שהזכרת לי קטע שכתבתי לפני כמה שנים בשנת 2002 והיום אני לא מאמינה שכתבתי אותו. לאן נעלמה הנועזות שלי? בכל מקרה אני מרשה לעצמי לפרסם קצת על המוזה והמוז ומקווה שאתה מרשה לי כאן:)
המוזה והמוז-שושנה ויג
שמעתי פעם שבאופן נורמאלי המוזה בבאלוזה. אצלי המוזה היא במוז. אין מה לעשות אצלי המוזה תקועה עמוק בפה בצורת מוז. אל תשאלו אותי למה כאשר אני מקבלת מוז בפה אני יודעת שהמוזה מתחילה לנגן אצלי. מסתבר שהמוזה שלי קשורה קשר הדוק לחלקים נסתרים בליבידו שלי.
היום אני קצת מקשה עליכם את מלאכת צירף המקרים, אבל תדעו לכם שאפשר להיחנק ממוז כפי שאפשר להחליק
על קליפת בננה. מהיכן להתחיל? איני יודעת מהיכן להתחיל, אני בעצם אתחיל מן ההתחלה. כאשר התחתנתי נסענו אני ובעלי בסוסיתא קוביה של החבר שלנו, ואני מרוב צחוק השתנתי, נתקענו ביציאה מן העיר. אני יושבת בחודש השמיני, לא ירדו לי המים, אבל מה זה יצא לי פיפי מרוב צחוק. לא יודעת, ישבתי ולא יכולתי לזוז, והחברים כולם צחקו,
ולא ידעו שאני צוחקת בגלל השלפוחית הקטנה שלי. התפוצצתי מצחוק ועוד קצת סחבתי את המים של בני הבכור בערך חודש, אבל מה זה הייתי רטובה בספסל האחורי בקוביה הזאת.
אבל באמת המוזה לא הופיעה ביציאה מן העיר, והמוזה לא הופיעה בכניסות או ביציאות של ילדיי, הרבה זרעים עברו בשטח, הצדיעו לי במסירות, ויצאו משתוללים לאוויר העולם. עד שהגיע המוזה יצאה הנשמה. בצאת הנשמה באה הנחמה.
וכך יום אחד מופיע, אלחנן משקפי שמש מסתירים את מחצית פניו, ובידו מוז. אלחנן יורד מן השמיים, מגיח לפני מכסה המנוע שלי, ומחייך חיוך לעברי. מרגע שאלחנן נוחת לידי אני מתחילה לעשות שטויות. לא יעזור כלום. הוא אומר משהו ואני יורדת על ארבע, הוא מושיט לי בננה ואני אוכלת.
מעניין שאלחנן מופיע בכל פעם שאני אישה מהוגנת, שומרת הליכות ביתי, צופיה בכל דרכיי. אלחנן יורד כמו רמבו, כמו שליח ציבור. יש לו מערכת שעות, הוא משבץ נשים חסודות על פי עיתותיו. נשים מתפללות כל ערב לפני השינה
כדי שיגיע אליהן מעין מלאך כזה, שיוציא אותן משגרת יומן. מעניין שגם אני מתחננת מדי פעם למילוי משאלה. או אז אני מסוגלת למות. הצעקות שלי מנסרות את חלל העולם, ואלחנן אומר בתמימות אני לא זוכר שאת יודעת לצעוק ככה.
כשעיתותי בידי אני מכופפת את ברכיי, יושבת בפישוק קל, ואוכלת בפישוק קל מוז, מסתבר שאני לא יודעת שמוז לא אוכלים, אלא מקלפים ומלקקים, כדי שלא אחנק מצחוק אני חייבת ללמוד ללקק …
שוש ויג
וואוו שוש!
לחמוז את המוז 🙂
לא ידעתי שיש לך את זה ככה.
טקסט חזק. הביאי עוד.
אמיר, הקטעים האלה בגניזה
ב"חגיי ועונותיי" ברומאן שני שלי שהתפרסם ב2002 ספר "מעפן":)))))))))
מאז התחלתי לשורר ואוהביי ביקשו ממני להורידו למרתף….
שוש
"ספר "מעפן" שוש? :)))) נשמע מבטיח.
לא בטוחה שהסברתי את עצמי נכון …
בכל מקרה, התכוונתי שהקטעים החייתיים מאד מאד דיברו אליי (המממ. בלשון הבלוגרים),
ושקטעים לגבי סבל ב"אהבה",
כלומר חולניות באהבה, פחות מדברים אליי. אני לא אוהבת לקדש אותם,
כי הם לא אהבה.
בכל מקרה, כתיבה מדהימה.
רונית, עדיף צער בעלי חיים?:)
חותם בנהמה 🙂
עדיף בעל חיים שמח ועשיר על פני בעל חיים עצוב ועני 🙂
וברצינות, אם יש סבל, כדאי או מותר לכתוב עליו, ברור.
אני אנסה לדייק את האמירה :
עושה לי רע כשמייפייפים על ידי שירה וקישוטים את הסבל ומקדשים אותו בכך.
אני מניחה שאני די במיעוט בקטע הזה, אבל הוא אמונה חזקה שלי.
נראה לי גם שאולי לא מקובל לבקר תכנים של שירה (?),
ואני לא משוררת, אני כותבת כל פעם בסגנון אחר שמשרת אותי,
וכשאני קוראת, אני מתייחסת קודם כל לתוכן עצמו ולמה שהוא עושה בעולם,
אחר כך לצורה.
יש לך הזדמנות כאן לנקודת מבט (אולי רעננה, אולי מעצבנת, אתה תחליט) של מישהי שמחוץ לז"אנר המקצועי שלכם.
רונית, היכן את רואה שמקדשים את הסבל?
אם את מתכוונת לשירים מהקישור לוויינט, הרי שב"איך" יש התפוצצות, חוסר יכולת להכיל את האהבה והתשוקה.
ב"ארורה" יש כאב של פרידה.
אלה החיים, רונית.
רונית, שוב, כמו שאמרת, "אם יש סבל, כדאי או מותר לכתוב עליו, ברור". איפה נמצא הייפיוף וקידוש הסבל?
אני לא חושב שאני משכשך במקומות האלה, לא בחיים ולא בכתיבה.
היי אמיר.
יכול להיות שתרגמתי ממראות ליבי,
ושאין קשר אליך.
דברים שאני אומרת לעצמי.
וזה לא מפחית לי מהארוס המדהים שבשירים שלך.
החיה שלך שצועקת אל החיה שלה ..
מעדיפה לשנוא עם השיר שלך, אמיר.
לא הבנתי למה את מתכוונת, לבנה.
לעינייך בלבד כמובן,
אמיר.
את זה כן הבנתי 🙂
ישנה תפילה יפה ברייקיh:
For today onl," do not anger, do not worry. Do your work (meditation) with appreciation. Be kind to all people. In the morning and at night, with hands held in prayer. chant this with your mouth to chang your mind and bodyfor the betterץ"…
אני מאמצת את התפילה ומפנה מקום לארוס וליצירה
תפילה טובה גם לענייני ארוטיקה, תמי.
🙂 כן אני מקווה שכך. למילים יש גבול בשפה שלא כמו בהוויה עצמה.
אחת המגבלות להעביר תאור של טעם בננה למי שלא טעם מעולם בננה.
אין סיכוי. בשביל ליהנות משיר על בננות צריך שבתודעתך יהיו כבר בננות.
יכול להיות שהיא נמצאת בתודעה של הכותב אבל מה עם הקורא?. מה שאני אומרת זה שכדי לדבר בשיר ולהיות מובן לעיתים זו פשרה של כתיבה כדי להיות אבסולוטלי מובנת. פופולריות בכתיבה עצמה כדי להיות מובנת לכל…אבל אז זה לא ממש מדבר את האמת הפנימית. זה לקחת אחריות על כתיבה לקהל יעד מצומצם יותר. (אני מהורהרת בגלל הערב הזה ואולי לא ברור לי למה, עדיין)
מהורהרת בענייני ארוטיקה או הכתיבה?
נדמה לי שדברנו במין ריחוק מן הדבר עצמו, מרחק זהירות מהשירים ומהחוויות.
כל הקרב לגדר מתחייב בנפשו 🙂
🙂 גם וגם וגם.
להתקרב לגדר זה מסוכן בימים טרופים אלו…:)
אולי אניח לדברים ואראה מחר אם אני צריכה אקמולי למחלה.
השיח שלכם, דרך אגב, היה נפלא , גם השירים שלך.
גם אני נהניתי והשיח שלכם (לא במובן הארוטי, חלילה :)) עורר בי הרבה מחשבות. כן ירבו!
היי שירה, שמחתי מאוד לפגוש אותך.
(לשאלתך- מרייה קארי או איך שמבטאים את שמה, זה הריח)
מצוין. 🙂
שמח שנהנית, שירה, ו"כן ירבו" – לא המחשבות, אלא שיחות כאלה אני מניח ? 🙂
ואולי גם המחשבות האלה טובות…
בעונג, תמי. ולא ידעתי שאקמולי עוזר 🙂
לא, לא ממש. אפילו לכאב ראש לא עזר להרדים את הלילה…:)