אמיר אור
אמיר אור
נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות.
על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות.
אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן.
ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער".
אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.
אמיר אור משורר, מתרגם, חוקר ועורך
אמיר, באמת רציתי לשאול לאן פניך מועדות? 🙂
את התגובה שלך אני דווקא רואה!
🙂 בדף הראשי- כן!
כמו שאתה אומר: אם זה לא היה עצוב אולי זה משעשע…
משהו צריך לפנות לתמיכה טכנית של האתר
אמיר, עליך לרשום משפטים בקצרה כדי שלא יברחולך המילים לאזור הדימדומים:)
אמיר, הביאס קורפוס
אמיר איזו תהילה ואיזה עננים, הכל מים, נשתף בזרם הנט
עכשו נגמרו לי המילים בלטינית…:)
ממנטו מורי:)
אמיר, המילים האלו, שכתבתי, נוראיות והן מתוך זכרון דל בלטינית מבית אבא. אולי תמחק אותן?
הכל התחיל בצחוק של נפילת התגובות, אבל את אלה דווקא השארתי לטובת מביני הלטינית, כי הן רלבנטיות לתמונה ולשאלה:
"הביאו את הגוף!" (הביאס קורפוס) נראה לי תגובה הולמת לנעליים הריקות, ו"זכור את המוות" (ממנטו מורי) כתשובה הולמת ורצינית לשאלה. קסטניידה ב"מסע לאיכטלאן" מציע לדון ח"ואן להתייעץ בכל שאלה חשובה במותו, שיושב תמיד על כתפו השמאלית…
כן, זה נכון, אבל לרגע זה נראה היה לי כמילים קשות אותן אני לא מוציאה מהפה או מהשרוול כך סתם.
אולי זה קרה לי כרגע בגלל הזווית של נקודת המאסף… הדברים יצאו לי מהקשרם, בדו שיח הפנימי שלי..:)
נ.ב
המילים האלו נשמעו בבית בנושאים של צדק ומשפט.
גם ממנטו מורי? זה מה שלחש העבד שעמד מאחורי כל מפקד שחזר לרומא עטור ניצחון, והמשמעות שלו הייתה "זכור שאתה רק בן תמותה". זהו גם מוטו מפואר בתולדות האמנות.
אבל הביאס קורפוס באמת מוכר כיום בעיקר כפקודת בית המשפט להביא פיסית לאולם את הברנש שבו מדובר.
אבי ז"ל היה אומר לעורכי הדין ולאנשי הפרקליטות את (ושוב קה לי להגיד) … זכרו שאתם…
הבנתי… טוב, הם צריכים את זה יותר מכולנו, אבל להם יש תמיד תשובה מוכנה – אפילו לעצה כמו זאת שאיתה ממש קשה להתווכח.
עכשו כל מילה נוספת שלי תהיה: חטא על פשע על עוון- היוהרה…
זה היה צריך לבוא לפני מאסטר ישו.
השאלה היא לא אליו. הוא כנראה חשב שיש לו תשובה מלאה. ולנו כבר יש?
זו פאוזה טרגי-קומית בדרך ארוכה, תמי.
שלך הנעליים. נחמד. אולי כדאי עוד יותר להטות כל נעל לזווית נגדית.
סיק טראנזיט גלוריה מונדי
אמיר,אחרי שהבנתי שאינך מדבר עם גלוריה על טרנזיט חולנית אשאל האם התכוונת לזה?
http://www.hostpic.biz/uploads/1dec96729c.gif
ואם כן אז מאיזו סיבה?
גלוריה חולנית? 🙂
טוב, אחרי שחשפת שבתור בורה גמורה את גם יודעת לטינית, אז כן, אולי בדיוק כך חולפת לה תהילת עולם…
הקלף הזה מכניס את העושר לכנסייה ומשאיר את המסכנים בחוץ, אבל אפשר לקחת אותו כמטפורה למצבה של גלוריה החולנית ששום טרנזיט לא לקח אותה טרמפ.
לחלוטין לא חשפתי ידיעת לטינית . חשפתי גיגול-קורס לטיני מזורז, הסבר כללי להטיות ובניית משפט יחד עם אוצר מילים מצורף ,שמתוכו יכולתי לקחת כמה מילים ולהצמיד למשפט. עוד חשפתי איך קורה שבורותי מצמיחה איברים, שבעזרתם אני "נראית" כמו יודעת ידע וממשיכה לחיות בלעדיו בדרכי.
יותר מרשים.
ומה עם הטארוט?
ומה עם הטארות?
פעם לימדתי את עצמי (כי הייתי חייבת לברר משהו) .היום מעת לעת אני מתקשקשת איתם .
למעשה, הקלף הזה של תהילה חולפת הוא קלף הכרחי בדרך למסע חדש אל התהילה הבאה. (לפחות את זה אני יודעת לא מגוגל ).
כן, סובב לו גלגל החיים. חייבים להסתובב או שאפשר קצת לסובב?
יש מי שמפרשים ככה גם את הקלף של המגדל (הרס של הישן), אבל את באמת חושבת שצריך לרעוד מקור בין הצלחה להצלחה?
כמו שכדאי ללכת בנעליים לוחצות. (יסלח לי אושו על האינציטוט). כלומר תלוי…(לא הקלף), לדעתי כשנמצאים בתהילה עוטפת ורכה זה כמו נעל נוחה ואם יש הזדמנות ללכח תחתיות , להתאמץ, להתאכזב לחוות צורך בהתאמתיות רדודה לשוק מתוך כורח, כל זאת בנוסף להתמדה ונחישות יכולים להוביל לשיאים חדשים .(נצמדתי בהסבר לדרך שעושים הקלפים בדרך אל ההצלחה). ואם תקשה: "אז למה לרדת מתהילה ולא להמשיך ממנה?" זה לא יתכן בעיניי. מטפס הרים שיכבוש את ההר יאלץ לרדת מההר על מנת לטפס על הר גבוה יותר?
הכל תלוי במשל.
מטפס הרים שהגיע לפסגה אחת יכול לנוח קצת ולהמשיך לשנייה עם יותר ניסיון ושיקול דעת.
ומה ראג"ניש אומר בעניין הנעליים?
שטוב שהן לוחצות קצת?
גורדג"ייף לעס עצמות – כדי לאמן את הקרביים, אבל נעליים לוחצות נשמע לי קצת חסר תכלית, לא?
אושו אמר: "כשהנעל מתאימה, הרגל נשכחת". זה אמור "לעודד" מי שאבה תהילה, חווה תהילה וחש כי חלפה לה.
לדעתי, לא מקפצים מהר אל הר, לא מדלגים מאהבה אחת לשניה, לא עוברים מתהילה אל תהילה, בכל אלו יש לדרך חשיבות לא פחותה מההמצאות בפיסגה עצמה , מנוחות והמשך ה"טיפוס" מסמנים שאתה עדיין באותה דרך של אותו מסע.
ככה נפל גם ישו, עם משלים שהדביקו להם נמשלים בפספוס של כמה סנטימטרים או קילומטרים.
לא התכוונתי להרים שונים אלא לפסגות שונות על אותו הר.
לא ברור, למה הכרחי ליפול? נכון, לחיים יש קצב, עליות ומורדות, גאות ושפל. אבל גולש טוב לא אמור לטבוע, ואפילו לא ליפול מהגלשן.
ובעניין משלים לא הבנתי (למשל)את הקשר בין הרגל הנשכחת לה בנעל לבין מי שהגלוריה שלו טרנזיט.
(אגב, לא ראיתי שרג"ניש היה מאושר במיוחד אחרי שסולק מאמריקה וחזר להודו עם הזנב בין הרגליים).
גם גולש גלים יחזור אל החוף וימתין בסבלנות לגל גדול יותר.
גם גולש גלים יזכה לתהילה כגולש עד שיום אחד יגיע לגיל בו ישב וירגיש שתהילתו חלפה. אותו גולש גלים מסיים בזאת מסע אחד ויכול להתחיל מסע חדש, כשהנעל נוחה היא נשכחת, כשהגלשן המזדקן שלנו יהיה במצב שבו הוא מרגיש שהנעל לוחצת הוא בהזדמנות למודעות שלוחץ לו ויתחיל ללכת לכיוון תהילה חדשה, למשל הוא ירשם לחוג סורגי הגרביים וזוג אחד הוא אפילו יתרום לגלוריה החולנית שלנו.
לגבי אושו, כשהוא ברח להודו עם הזנב בין הרגליים אני מקווה שהוא הזכיר לעצמו את הדברים שהוא ידע לומר. (חיי איש ודברי איש לא תמיד חד הם אם בכלל ).
******
ועוד משהו שהיה צריך להופיע בתחילת ההדברות:לגבי תהילה- על מנת שאהיה בטוחה שאני באותה משמעות למילה איתך , מהי הגדרתך שלך?
טוב, לא נצא מהמשלים האלה. מהי תהילה? האאורה והשם הנלווים לכל הצלחה.
למשל: תהילתו של הומרוס, שיקספיר וגם ישו ז"ל לא חולפת.
ועוד למשל: אכילס בוחר לממש את הפוטנציאל שבו וללכת אל תהילה ומוות, על פני האופציה השנייה – חיים אלמוניים עד שיבה טובה.
יופי! הרי אנו לא דוברים אותה שפה ואיך נבין זה את זו?
תהילה שנתכוונתי אליה היא התהילה החולפת. נצמדתי למשפט הלטיני והסקתי מתוכו שאין מדברים על אותה תהילה שנותרת גם לאחר שאדם חולף מהחיים. יש תהילה במובן שמו הולך לפניו ויש תהילה במובן שמו נותר אחריו.
לא קורה שהשם גם הולך לפני מישהו אבל גם נותר אחריו?
קורה. אז למה אומרים:טרנזיט גלוריה?
אני בטוחה שיש מילה לטינית ללפעמים.
ודאי שיש – השתמשת בה קודם (saepe)
"כך חולפת תהילת עולם" מתייחס בדיוק למה שאת התכוונת. פשוט המשכתי לחשוב על זה. הרי לא נחיה לפי פתגמים (לקח לי שבועיים של גירוש שדים לנער את אלה שהכניסו לי לראש בתור ילד).
asepe זה היה במשמעות לעיתים קרובות ויש בעיני הבדל בין לעיתים קרובות לבין לפעמים אבל asepe מספיק גם.
אפשר להמשיך לחשוב רק שאצלי זה מחשבות רצף. דוגמא קטנה ואחר כך זהו: תהילה ברבים? תהילות ואולי גם תהילים? אולי יש רבים אחד לתהילת החיים ורבים אחר לתהילת ההילה? וכו"
את זה אני משאיר לצ"רלי. יחד עם "קוו אדיס" למתקדמים.
http://www.hostpic.biz/uploads/e0b45b0a4c.gif
איך את חושבת על הכל! נפלא 🙂
לא מתה על זה סיגל, תביאי סטילטו.
יעל, יש כבר. סיגל בן יאיר כבר הביאה זוג די דוקרני
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=183&itemID=3560#post3560
רחמים…
מקווה יעל שזה סטילטואי מספיק לטעמך
:)http://www.hostpic.biz/uploads/211eed358c.gif
מצוין את זה אני אוהבת, לדפוק על ראש של ג"וקים.
וואוו, סיגל בכלל לא ראיתי שהבאת ליעל מתנה את הזוג הזה… ואני עוד נדחף פה כאילו מדברים אליי. טוב, את ממש צודקת, אחרי סטילטואים כאלה לא יפה לבוא יחפה.
חזק!
רעיון נפלא.
תודה, אסתי.
איף, מאיפה הבאת את השלפעלעך האלה?
מאיפה? מדרך ארוכה… ישבתי רגע לנוח בגרביים 🙂
אבל מילא השלעפאלאך – ראית את התשובה הנשית של סיגל?
http://www.hostpic.biz/uploads/e0b45b0a4c.gif
יש דרך ויש דרך… ואם אתן מתכוננות ללכת אפילו את זאת בנעליים כאלה –
I rest my case
אמיר, כשהולכים בנעלים כאלה ישר מקבלים טרמפ
(=אלו שסיגל צחצחה)
I rest on your case
אח אח, איזה פמיניסטית שאת, יעל…
ממי(שניה לנגב ת"זיעה)?
מפנקס הקטן?
אבל במחשבה שנייה – לקחתי(תמיד ניפול בזה). הנה, אני משאיר את הנעליים, מוריד רגל יחפה מהגז, ומסתכל רק למטה….
זה בגלל ש-
femina non amat cogitare saepe
הממ…יצא מובן?
סיגל, לא הבנתי… אישה לעתים קרובות לא אוהבת לדעת?…מאין זה?
אישה לא אוהבת לחשוב…אלא
לקנות נעליים?
את זה אני חיברתי לבד. וזו דעתי לגבי נעליים , לפחות כלפי עצמי הלא מסוגלת למחשבה על נוחות בעומדה למול יופי. (בענייני נעליים לפחות עד כמה שמחשבתי עומדת לי כרגע).
את חושבת שזה רק נשים (היופי, לא הנעליים)?
לא לחשוב בנסיבות מקילות כאלה זה מותרות. איך אמרה גלוברמן?
I rest on your case
Fine.
As long as you won"t try to rest on my shoes.
חס וחלילה. ועוד אחרי שהבנתי במה דברים אמורים 🙂
גלוברמן התכוונה כמובן לנוח על שלי, ובעצם ייצגה פה את כל הנשים בגמביט אנטי פמיניסטי כפול.
הייתי מביאה את גולדי גת שתגיד על זה משהו. (אה, זה היה לפניך: גולדי המיתית, הדמות המדהימה של יוסי וקסמן. הבלוג עדיין כאן אגב).
אז זה היה בשמה של גולדי כל עניין השלעפלעך והריח, הריח…. סתםםם.
מתאים לגמרי (הצצתי קצת בהיסטוריה וגם בגולדי).
ויעל, אני שומע פה טראומות. יש גם בנים שמחליפים גרביים.
חחחחחחחחחחחח הכרתי אחד שעל הפגישה הראשונה סיםר לי שיש לו באמבטיה גיגית עם גרביים, שכבר הצמיחה עובש. מה הוא חשב, שזה יגרה אותי? שאחרי וידוי כזה יבוא לי לבקר אצלו? ואולי הוא קיווה שארחם עליו כמו אימא ואבוא לכבס לו את זה?
טוב, אולי סיפרת לו איך צולפת בג"וקים המסכנים עם הסטילטו.
אם הייתי מתפתה להזמנה הסקסית ובאה אליו, זה מה שהיה קורה… רק על הראש שלו נראה לי, עם הג"וקים.
:))))מסכן, לא יודע מה הפסיד
כמו שילדה קטנה אחת הייתה אומרת: רחוק, לא רואים מכאן:-)
זו תשובה ליעל ישראל?
אגב אמירוש נשיקות. אתה כבר במקום הרביעי בנקראים ביותר. אוח, אה מחייה. מתי כבר תגיע למקןם הראשון. נמאס לי להיות שם.
נץב. אל תצחק מזה שאני בודקת לך את הרייטינג.
יעל, מצחיק שבכלל מופיע בבננות "מצעד" של בלוגריות כאילו זאת זירת אגרוף או מירוץ סוסים. ולאן המרוץ הזה אמור להגיע? לי זה נראה יותר כמו מסלול עגול, ויותר מעניין מה שיש באמצע – כיכר העיר של הרעיונות.
לא יודעת, שירלי מתעקשת על זה. אני כל הזמן מבקשת ממנה להוריד את זה. גם בעיני זה מיותר.
וואו. מעניין פה.
ברוכה הבאה. מה את נועלת?
אני יחפה…
יחפה הא? לא אהבת את הסטילטו?:(
מי שואל/ת?
היא הודיעה שהיא יחפה. אני צריך להנעיל אותה?
מי יכולה לשאול? זו ששוכחת את שמה כמובן. זו ששלחה לה לינק של סטילטו. מי?
אז בטח אני לא אחראי פה על ההנעלה. מה גם שיעל הגיעה לוועידה יחפה ואני לא יודע עד איפה.
אני יחפה… ואתה?…
אה, אני כבר הודעתי שאני נוהג יחף, לאט, ומביט למטה, לא?
מה שמייתר את הקוו ואדיס הגיאוגרפי לפחות.
אוי. זו הפעם האחרונה שאני מנסה לעשות פרודיה על שיחת סקס בבלוגיה — זה כמו ללחוש בשיחת ועדה
פרודיה או לא, זאת את שהגעת יחפה לוועידה.
ואני צריכה וואדירה כרגע אז תיוועדו לכם ותודיעו על התפתחויות מעניינות חדשות.
נדמה לי שהוועידה הסתיימה. מה זה וואדירה?
רגע, תנו לי לגרוב משהו. סיגל, מה זה וואדירה?
לאמיר ויעל אני מרשה לכם לצחוק אחרי ההסבר הבא:
הצלחתי להבין שקווה וואדיס זה לאן אתה הולך בלטינית. רציתי לומר שאני צריכה ללכת. כל שאני יודעת הוא שצריך להוסיף RE לפועל על מנת לקבל שם פעולה. ואז…התלבטתי בין קוורה לבין וואדירה? ה-S של וואדיס ניצחה בהתלבטות והימרתי עליה.
צדקת – vadere
אבל מי חשב שעברת ללטינית עסלית?
אם לא שמת לב גם כאן הכותרת השפיעה על המגיבים, הביאס קורפוס, רבי מונטי וגלוריה, אז שואדיס לא יקבל את וואדירה?
האמת ש"קוו ואדיס" מתחיל גם הוא מהנושא שלנו לאחרונה – מהבשורה של יוחנן: פטרוס שואל את ישו "לאן אתה הולך?" וישו עונה – למקום שאני הולך אליו אתה לא יכול לבוא, אבל מאוחר יותר תוכל…
במקור, לפי האגדה הנוצרית, ככל הזכור לי, ישו אומר "אני הולך לרומא להיצלב בשנית".
אני חושב שהמקום הכי מוקדם שזה מופיע זה ביוחנן (זה מופיע שוב כשישו אומר כמה פרקים אחר כך "אל תשאלו אותי לאן אתה הולך, אני הולך אל שולחי שבשמיים" או משהו כזה.
את מדברת על אגדה מאוחרת יותר, מאין זה? מהספרות החיצונית, לא?
בנות יקרות, תראו מה זה סטילטו!
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=23&itemID=3255
יצאה הנעל מהשק. ידעתי שהתמונה הקפיצה לך ת"סטילטו. איזה קוו ואדיס ואיזה נעליים? לא חשוב לאן, העיקר עם איזה זוג :)))
אבל ברורררר אמיר. הכול סטיילזם. ניתן את העולם לידיו של צלם משובח, יעשה קצת פוטושוט, קצת ריטוש, והכול יהיה אחלה. את זה אלוהים שכח.
טוב, יעל, זה בכל זאת אלוהי היהודים. הוא לא אל יווני או משהו שישים לב לדברים כאלה, לא?