תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

האחר

הגעתי למסקנה הכמעט מצערת, אין לי מושג היכן לאחוז מי אני?לאיזה מגזר יש לשייך אותי סופית,דבר שיסייע לי לשווק את עצמי כי אין כמו כותרת ראויה. אז נתחיל

האם אני ספרדיה דתייה שמשתטחת על קברים ומנשקת קמעות ? כן ולא.
ספרדיה או דתייה שמנשקת מזוזות ? לא ובעצם כן רגע גם וכן.

מצביעת ליכוד? לא
שמאלנית שרק חלק מהעם שלה? לא.

אשכנזיה חסרת זהות ? כן ולא.

בעניין הזה יש לי חברה חוזרת בתשובה, עם ילדות חרדית, כמו שאתם רואים יש כאן את כל הסממנים הבעייתים בסיפור הזה, שמחפשת שדוך, לא עלינו היא גם צאצאית לניצולי שואה עם כל הטראומות,וניסתה לתקן הכל בנישואיה לספרדי. וזה לא בדיוק הלך מה שכן. היא נכנסת לאתרים באינטרנט למטרות הכרויות ושם כותבים גם את המוצא,בקיצור יש כמה קטגוריות: ספרדי, אשכנזי או אחר.

ואחר זה בדרך כלל תימני. אז פעם נקלעה לדיאלוג עם אחר ושאלה למוצאו המדויק הלה ענה : אשכנזי.אז היא שאלה : למה לא הצהרת על זה.

תשובתו הייתה: אני פולני וזה כבר פדיחה.

המשך בנושא הזה יבוא.

בעצם החלטתי להמשיך כרגע זה היום היחידי שיש לי זמן להגגיגים מטרידים, כפי שאתם רואים כולנו זה לדעתנו האחר, וכולנו נושאים מטענים בעיקר כיהודים, וזה מגיע מהעבר המר או גלגולים קודמים, ואף אחד לא ממש יכול להבין אותנו. ולכולנו אגו מפלצתי בעיקר הדור הזה, וכולנו רוצים למחות על קפוחו וזה כלל עדתי – בקיצור אין לזה סוף.

כשאנו שמבקשים מהשם שיפתח כפתחו של מחט על מנת שנשוב אליו, הדקירה לעיתים כואבת. אז כואב לנו. אז מה? לו לא כואב כל הפרוד הזה?

לא כואב לו שהנשמות שלנו מופרדות כשהן אמורות להשתייך לכלל. שהיה פעם חלק ממנו, אז די?

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת