בננות - בלוגים / אביטל קשת / קראנו לה אסתר
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.    ---------------------------------------------------------------------------------------.    

קראנו לה אסתר

 

 

 

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

MicrosoftInternetExplorer4

הבנות שלימדתי השנה באו מבתים מאד עשירים, היו בינינו יחסים מצוינים, הן היו רגועות, אינטליגנטיות, והעיקר יצירתיות, התקרבנו מאד, כל תחילת שיעור ערכנו חימום מילולי, שסייע להן להיפתח כלפי, קיימנו שיחות חלקן משעשעות חלקן לא, ובין היתר הן נהגו לספר לי על היחסים המורכבים שהן מנהלות עם עוזרות הבית שלהן.

כלומר הן : התלוננו על השרות הגרוע, העצלות, והבלגן שהעוזרת משאירה אחריה. ועל הקושי שלהן לחזור לשגרת יומן המבורכת .

כשניסיתי לעודד אותן להיכנס לחיי העוזרת הסוררת ולהציג לי הצגה ושמה: יום בחיי עוזרת הבית שלי.

  הן הציגו חיקוי מדויק של אימן אישה נרגנת שנוהגת במכונית חדשה ודורשת מבעלה לסייע לה עם הילדים.

קשה היה להן לדמיין חיים אחרים, עולם שונה, מציאות אפורה.

 

והנה היום הודיעו לי שאסתר עוזרת הבית של הוריי  נפטרה, וצער גדול הציף את חדרי ליבי.

כי אסתר הייתה שונה מהמודל של תלמידותיי. היא הגיעה אחרי מרסל העוזרת הקודמת ישמשה את אימי במשך כעשור, מרסל גמגמה, אבל  מתוך ההברות ידענו שהיא  שהייתה משוגעת על אריס סאן , וזיהינו את בואה על פי  צמידי זהב שהצטלצלו על ידיה,  גם כשהתכופפה אל הסמרטוט תלתלי קש עקשנים האפילו עליה , עיטרו את פניה.

מרסל הזדקנה מאד ואימי בלב די נשבר החליפה אותה והביאה אלינו את אסתר התימנייה. אסתר עם השיער השחור שמלופף סביב הראש, העיניים המעט פוזלות ומכנסי הגברדין הנצחיות.

אסתר הייתה אם בית לא עוזרת, אני ואחיי חשנו שלבית הגיעה עוד אימא.

מלבד שרותי ניקיון נהגה אסתר, להכין עבור אבי חילבה , ואותנו היא עודדה לטעום מהמלווח שלה.

אבל לא רק באוכל מדובר אלא גם באישיות דינמית ומלאת חיות, שהפכה להיות הפסיכולוגית של הבית. אימי טענה שכל עוד יש את אסתר, יש פסיכולוגית. יועצים מקצועיים לא עומדים לידה.

אסתר ידעה הכל על הכל, הבינה את החיים, נהגה להזהיר אותנו מפני עין הרע, בחורים רעים, והסבירה לי שלידה ראשונה היא סוג של כוכב נופל שממלא את הנשמה( הגדרה שלה).

בחודשי הקיץ נהגה אימי לעזוב את הארץ למשך חודש שלם ואסתר וביתה החליפו אותה, התחושה הייתה קשה, סוג של נטישה עמומה פרכסה בין הקירות, אבל אסתר עשתה כמיטב יכולתה להנעים את זמנינו והעיקר ולהרגיע את הרוחות. היא בישלה כהרגלה והתערבה בכל מה שבקשנו לא בקשנו, כאילו הייתה בת משפחה שחסרה לנו כל כך.

 

יש משפטים שלקחתי מאסתר אמרתי אותם לילדיי לתלמידי : " כל הכבוד לך" היא נהגה לומר, ממש על כל שטות.

" הורים זה דבר קדוש" היא הסבירה לא פעם.

" את צריכה לדעת איך לדבר איתו" התעקשה, כששטחתי בפניה את יחסיי המסוכסכים עם אבי( גיל ההתבגרות…)

ורק כשאמרה: " אני אוהבת אותך כמו ורדי שלי ." ( ביתה הבכורה) לא האמנתי.

 

אבל טוב שאמרה, גם אם שיקרה, וחבל שעזבה את עולמנו, דווקא בחודשי הקיץ המבהילים, בהם נהגנו להישען עליה כמוכי עילפון.

 

http://www.youtube.com/watch?v=cHXwa84l0JM
 

 

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-style-parent:"";
line-height:115%;
font-size:11.0pt;"Calibri","sans-serif";
mso-fareast-"Times New Roman";}

 

 

 

 

12 תגובות

  1. אביטל קשת

    http://www.youtube.com/watch?v=cHXwa84l0JM

    זה השיר לאסתר.
    יהי זכרה ברוך. לא עולה בבלוג.

  2. לזאת יקרא אם בית קלאסית, או נאני! אשרי שזכיתם. והשיר קראת לי אסתר אהוב עלי ביותר. לקוח מדיסק מרטיט לב – אותי בשל השיר "אשמה" שליווה אותי כמעט יומיום בשנה הראשונה לאחר מות אבא. שלא תדעו צער

    • תודה ענת רק עכשיו התאוששתי ובכוחי להגיב. אכן אם בבית.

      רק רגעי חסד שיהיו לנו . אמן.

  3. שיר יפה ומרגש. כל כך מרגש.

    עפרה

  4. תמיד מרגשים אותי זכרונותיך והירהוריך אביטל
    והשיר המצורף מרגש גם

    • תודה לחנה ועופרה, גם עלי השיר אהוב ביותר, אני תמיד שואלת את תלמידותי למה קראו להן איך שקראו להן, אדם בדרך כלל אוהב את שמו.

  5. גיורא פישר

    מרגשת המחווה שעשית לאסתר זכרה לברכה, תוך שזירת אניצי חייך בתוך הסיפור.

    • תודה לך גיורא הנדיב.

      גם אותי תגובתך ריגשה. ראיתי אותה רק כעת, הייתה כלואה במערכת הסינון.

  6. צילום-תמונה והתשליל שלו/שלה.
    למעשה, זה קורה בסדר הפוך: קודם התשליל, אחר כך הצילום-תמונה.

    יש לך דרך פשוטה, ישירה (וישרה) להגיש חומרים מורכבים, אביטל.

    והשיר לאסתר – זורח.

    תודה!

    • כן . תודה רבקה אכן זו אני, קלעת, מאד פשוטה בסופו של יום. אם כי אישי טוען שכדי להגיע לפשטות דרושה מורכבות. ואולי זה הוא. תודה על התגובה.

      • :))
        אישך צודק, אביטל. לְכך התייחסתי בתגובתי.
        קשה לי להאמין שאַת אדם 'פשוט' (קרי: 'סמייל' תמידי, ההפך ממנו, וכיוצ"ב).
        תודה שוב.

        • הי רבקה, מקוה שאת קוראת, זה מתוך ספר של יהושע פישל שניאורסון שאני קוראת כעת, כלומר סיימתי.

          וכך הוא כותב, ואני מזדה.
          " אדם כשהוא סר מדרך הפשטות , עלול להפריז על המידה, ובתנועה משובשת- להביא לידי נקיעת הנשמה, הנעשית רחמנא לצלן משותקת ונפולה, וזה עניין " הציץ ונפגע". הילכך רואים אנו שדווקא אדם גדול יכול להיכשל בשעת צרה הבאה עליו, וכאיוב בשעת שברונו להטיח כלפי שמו יתברך. ודווקא אנשים פשוטים יכולים לעלות בשעת צרה" ויצעקו אל ה' בצר להם." – כשצרה מתרגשת ובאה על איש פשוט, יכול הוא לפשוט ידיו באמונה רבה להשי"ת.

          נקודות למחשבה. שבוע טוב. תודה על הדיאלוג.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת