כשהנפש נופלת למשכב

אני בגילה, ובכלל בגילי, נעה ונדה בדרכים כמו לולב, פעם עצמאית, פעם שכירה, נו שוין, איזה מין תיקון מעצבן נתנו לי.

כעבור יומיים ראיתי אותה שוב והקשבתי לשיחה שלה עם רעותה ואז הסתבר לי שהבחורה הזאת, אושפזה בעבר למשך זמן ארוך ביותר במחלקה סגורה לחולי נפש. אימה או אביה נפטרו והיא התמוטטה כליל. כעת השתקמה ומצבה טוב.

  למה אני מספרת את זה? כי לא מזמן יצא לי לפגוש עוד מספר אנשים יקרים שאף הם פצחו בוידוי דומה, אך השביעו אותי לשמור סוד בשל הסטיגמה שיש בדבר.

ועוד נזכרתי בידיד יקר שהיה לנו, שהיה תמיד תומך ומסייע לכל מי שנפשו פגועה, מין רוחניק שקנה לו דירה בצפת, מטעמים רוחנים לא דתיים נטו, ותמיד עודד את כל שבורי הלב, והנה התבשרנו באופן מפתיע כי האיש שם קץ לחייו .

הנפש היא מין דבר מתעתע הכל יכול להראות טוב ואז היא מתפרקת, נחצת , מתפוררת לחלקיקים, מתערבלת ועושה בך כרצונך. אתמול היה בסדר והיום עננים ושברי ברקים.

כלומר, הכרתי אף אנשים שידעתי תמיד שהם פגועים, זקוקים לתמיכה מתמדת, כשרונים אך נתונים למצבי רוח מסוימים. הדברים היו ידועים, היה להם שם. והייתי נכונה לבוא לעזרם.

אך פתאום התוודעתי גם לצד השני . אנשים שהתמוטטו באופן מפתיע בלי לעורר רעש מיוחד, ובהמון כאב. וכיום אינם איתנו יותר.

כלומר, בשורה התחתונה אנו עדיין שבויים במחשבה, שלנו זה לא יקרה, כאשר בעצם כל יום שאנו עדיין במלוא חושינו הפיזים והנפשים, הוא יום שיש להודות עליו לה'.

דבר נוסף ששמעתי מפי אותם אנשים, זה שהאשפוז סייע לרובם והייטיב עם מצבם.

אז אולי עדיף באמת לאותת ,לצעוק ולקבל עזרה לפני שעושים צעד שאין ממנו חזרה. הנפש היא כמו הגוף, את ההבדלים בינהם אנו עושים. וכמו שהגוף יכול ליפול למשכב כך גם הנפש יכולה.