בננות - בלוגים / אביטל קשת / על שעריו בתודה של הרב ארוש, ספר שמשנה מציאות, חלק א'
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.    ---------------------------------------------------------------------------------------.    

על שעריו בתודה של הרב ארוש, ספר שמשנה מציאות, חלק א'

 

 

 

 

 

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

MicrosoftInternetExplorer4

אם יש ספר שמשנה חיים, מגלה את מה שהסתרת עמוק בתוך  צערך המובנה, הרי שזה הספר " שעריו בתודה". של הרב ארוש. הרב ארוש הוא רב ברסלבי ידוע, חוזר בתשובה, שמאחוריו עומדת קריירה של כתיבת המון ספרים שעוסקים בנושא החשוב ביותר לאנושות והוא האמונה. ולמה לאנושות, כי בספר הזה הוא מספר שגם לא יהודים קוראים את ספריו וכותבים לו בעקבות המפגש והחיכוך הרגשי איתם. כאמור, כרגע היינו רוצים להיות הרב ארוש, לפחות מבחינת רבי המכר שמכר והתהודה לה זכה ככותב. כמובן שעבור ההשקעה מגיעה תשורה. ואני רוצה לומר לו, תודה לך כבוד הרב, אתה מציל נפשות, ולכן מצליח. תודה.

 

לפני שנים המליצה לי חברה על הספר הנודע שלו " בגן האמונה המבואר" קראתי נהניתי ובחלוף הזמן בניגוד לחברתי,  גם קצת שכחתי. מה שאומר שספר כמו בגד מותאם לנשמה של הבנאדם.  את " שעריו בתודה" לא אוכל לשכוח הוא פשוט כדור שחוצה  את הראש. חוצב במחשבות עד ששוחק אותן ומעמידן בערימה ישרה.

 

למדתי המון תורות חסידיות, בכללן כאלה שהסוד הניו אייג'י העתיק מהן הרבה, וכמובן הפיץ לעולם. הבסיס הגבוה שלהן  גורס  תחשבי טוב, תאמיני והמציאות תשתנה. זה נראה לי אמין, אבל משהו היה חסר לי באמצע.  המוליך לא עבד. נכון שהשיטה נקלטה ובהצלחה אצל רבות ממכרותיי, אבל אני, איך שהוא לא הצלחתי להגיע לאן שרציתי. ואולי לא הבנתי,  שלאן שאני רוצה, זה לא לאן שהקב"ה רוצה שאגיע ובכך עוסק הספר הזה.

 

בראשית דבריו מקדים המחבר ואף מוכיח שכל אותם אנשים שטוענים שהם לא מאמינים בקב"ה בגלל העוני, הרעב, המחלות, צדיק ורע לו. ואפילו השואה. לא מגלים את כל האמת על מה שהולך בנבכי נשמתם.  מתוך הרגל שהפך לקמע, הם נתלים נואשות בזוטות. קשה להם לקבל שהם הם לא מאמינים, כי לא חונכו להאמין. דרך אגב אפשר לגדול במשפחה חרדית ועדיין לא לקבל את הבסיס הדרוש לאמונה. ובדורנו הכשל בולט במיוחד, הכל די נוח, זמין, קל להשגה, ובכל זאת אנו ממאנים בני הדור הזה מתקשים לומר תודה על מה שיש להם- לנו. על מה שקיבלו עד כה . הכל מידיי מובן מאליו. לא רק להם- לנו – יש את זה, גם לשכן, נו אז מה? על מה נודה בכלל?

 

אם האדם יחיה כשעינייו פקוחות ויאמר תודה כל רגע ורגע שהוא נושם , ויותר מזה על כל מה שנושע ממנו,  יודה לקב"ה אפילו על חולצה נקייה שמצא בארון, הוא יגלה את ההשגחה ואת החסד שהקב"ה עושה איתו גם בכל שאר הפרטים הבלתי נגלים.  אבל מה רובנו לא עושים את זה,  וזה מה שמעכב את הגאולה בכבודה ובעצמה.

 

שורשי הכפירה הם  קדומים, זוכרים את העם שהתלונן בלי סוף במדבר, בכה בכי של חינם, וקיבל תיקון לדורות, אבל התורשה הזו היא משהו שאנו נמנעים מלתקן. למה? כי הרע יותר מושך. באמצעות הרע, ההאשמה העצמית, והקיטורים, קל לך להרגיש שאת ישות. אתה מציאות. פוגעים בך, מזיקים לך, אתה בנית, אתה הרסת, אך כמה טוב לכולנו להשתכשך במדמנה הזאת. כמו להתענג על כל מה שאסור. ומי מאיתנו לא מוצא שמים גנובים ימתקו.

 

כן בדיוק ככה. הספר מפרק את כל ההתנגדויות ומוצא לכל אחת מהן פתרון. הפתרון הכולל הוא עריכת התבודדות פעם אחת ביום, בה אתה מודה לפחות במשך חצי שעה רצופה על כל הטוב שקבלת מהקב"ה עד כה. בקשות תדחה לסוף, כמו שאומרים.

 

דבר נוסף שמעלה הספר ונשמע תמוה, כשקורה לך מה שעל פי ראייתך המוגבלת הוא רע, תודה לקב"ה עליו. אפשרי? מסתבר שכן. אם נחשוב על האלמנה מטולוז שלא מצאה שהנהגתו של הקב"ה הייתה שגויה כלפיה  . אותו הקב"ה שלקח ממנה את בעלה ובנה. נכון שמדרגתה גבוה מאד. אבל רובנו מתבכיינים על הרבה פחות. כמו: האוטו בתיקון, האוטובוס לא מגיע, הסניף סגור, מטרטרים אותנו. נשמע מוכר?

 

הרב ארוש טוען שדווקא בעת הניסיון. צריך להודות. כי אם לא תודה על ניסיון קל, שהקב"ה שולח לך, יכול להגיע אחד נוסף –  מסובך בהרבה.

מה גם שלפעמים כשאתה עומד לפני מבחן חשוב, אז בכדי להצליח, תודה מראש לקב"ה, תאמר שהנה הצלחת בו. תודה. כן, מסתבר, רבים גילו שהתוצאות הגיעו ובקלות.

 

מוקש נוסף הוא ההורים. הרי אנחנו כותבים. לרובנו הייתה ילדות קשה, זה חומר הגלם שלנו.. אז מה? במקום להודות להורים – נתתם לנו חומר גלם, צער, עומק פילוסופי שלא הייתי משיג אם חיי היו על מי מנוחות, מה עושים, נכון, נשכבים על ספת הפסיכולוג שמרוויח מהאומללות הזאת ומקטרים, אבא עשה לי, אמא הפלתה אותי. ולא שזה לא נכון. בהרבה מקרים זה כן נכון. אבל לדברי הרב ארוש. אם ההורים צריכים להיענש, זה לא בידנו. נשאיר את זה לשופט העליון, שמשום מה אנו נוטים למרוד בסמכויותיו.

 

להורים יש יכולת אדירה, לברך את הילד, להעטיר עליו תפילות. ואין הורה שלא עושה את זה. למעט אחדים. לכן התורה מתמקדת בברכות של יוסף לבניו, ובברכות יצחק לעשיו ויעקב.

 

התלונות לא נותנות לאהבה ההורית הזאת להעפיל למעלה. להסתנן דרך שבעת הרקיעים. הכל נשאר בדרגת " מציאות". רוצה " מציאות" תחייה אותה.

 

מחפש ממנה מוצא? עדיף שתתמקד בכל ההודיות שבברכת המזון, שבתפילת שמונה עשרה ועוד. אין ספק שמיד תתחיל לחיות בענווה ותקבל פי כמה.

בקיצור ספר ארוך, שקשה מאד לקרוא, יש בו המון אמצעי חזרה, ומצד שני הלעיסה והנבירה מחלחלים

 

על מה שקרה לי אישית בעקבותיו, הקשיים התובנות, המהומורות שאני עוברת עם עצמי בדרך ליישום וקבלת עול מלכות שמיים כפי שהיא מובאת בספר, אכתוב בפוסט הבא. כאמור, ספר לחיים..  

 
 
 
 
 

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-style-parent:"";
line-height:115%;
font-size:11.0pt;"Calibri","sans-serif";
mso-fareast-"Times New Roman";}

 

 

 

 

 

 

 

3 תגובות

  1. קראתי את הספר
    ספר מענין מרתק ומאלף

    • נכון חנה, הספר הכי מדהים שקראתי עד היום. ואני אדם שקורא. בעיקר אם אתה מתחיל לישם. ולא מתעכב על סעיף ספרות יפה. ברגע שאתה רק מבקש, כמה אתה מגלה על עצמך, על הבורא, הבריאה, האנושות, לא יאמן. כמה פחד יש בנו. כן פחד.

      נשיקות יקרה.

  2. אהבתי מאד את מה שכתבת. אשמח לקבל קישור לחלק השני של מה שכתבת.תודה .יוסי.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת