בננות - בלוגים / אביטל קשת / מבקרים בעלי שיניים או תיקון עצמי בתמורה
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.    ---------------------------------------------------------------------------------------.    

מבקרים בעלי שיניים או תיקון עצמי בתמורה

 

דפנה שחורי פרסמה כאן מאמר מעניין על כך שמבקרי הספרות צריכים להצמיח שיניים.

ואני התווכחתי מעט עם גיורא לשם ועוד דמויות.

אחר כך שבתי וחשבתי והגעתי למסקנה שהכל אנו דורשים מהספרות, הכתיבה , מבקריה ופחות מעצמינו.( כי בה בספרות רובינו מתענינים, ועם עצמינו אנו בטוח מסתדרים).

ניסיתי לשחזר ביקורות שקראתי ומה לעשות שעם רוב דיעות המבקרים איני מסכימה.
אז אולי אני " עמך" לא ראויה.

אבל כמה" עמך" בית ישראל כמוני מסתובבים במדינה הזאת.

והאם זה מה שחשוב?

איננו מבקשים : מחנכים בעלי שיניים, למרות שילדינו הפכו לאלימים ובלתי נסבלים והכוונה אינה לשיניים אמיתיות כמובן.אלה לשיניים מטאפוריות.
אולם גם זה אינו בנמצא.

איננו נלחמים על חוקים בעלי שיניים על הכביש וגם על המדרכה.
ובכלל..

על ילדינו אנו מרחמים. הם עדין קטנים האומללים.

למרות שהם אלה שינהלו אותנו בקרוב.

איננו דורשים מעצמינו להכניע את " הנבל"  "היצר הרע"  שבנו כי בנסיבות מסוימות יש לו זכות קיום.

ומה אתה יודע על מה שאני עברתי בילדות כילד כילדה? 

על כל השק הזה אנו דורשים הבנה.

הדרישה הטבעית לטוב, לנדיבות ועוד, אותה רומס העולם המערבי, מתלבשת על מקום עיסוקינו, תחביבנו, שם חייבים להצמיח שיניים, בעיקר אם הן נוגעות ונוגסות בזולת.
אותו חייבים להוקיע , כי הוא שורש הרע.

ולא שגדולי ישראל היו קלים עם כתיבתם.

החידושי הרי"ם שרף ספר שלם שכתב בפני האדמור מקוצק. תהליך הכתיבה ארך עשר שנים תמימות.

אולם הוא דרש מעצמו יושר וכשנוכח לדעת שלא באמת חידש את עולם התורה ניפרד בדמעות מסיפרו. וידוע שעסק רוב זמנו רוב הזמן בצאן מרעיתו.

כולמר צריכה להיות דרישה לשלמות, אולם זאת חיבת  להיות מעוגנת בעוד תהליכים ומהלכים פנימים ולא להביא להלבנת פנים, שעליה נאמר שעדיף לו לאדם שיקפוץ לאש מאשר שילבין את פני זולתו.

ובכך בעצם עוסקים רוב המבקרים בתואנה שהם מתקנים.ובכן כפי שנוכחתי לדעת זה לא באמת מה שהם עושים.העולם הזה לא הופך למתוקן יותר בגלל שיש מבקרי ספרות נשכנים.

הוא כן הפך למתוקן יותר כשאדם שיקע עצמו בדברי הגות וחסדים.
אז אולי על כך צריכים המבקרים להתריע.
הם פשוט נושכים במקומות הלא נכונים.

אדם מגיע למותו ואז כשהוא מתבונן לאחור הוא מגלה שבחייו הצליח בלתקן חצי מידה וגם זה בקושי רב ובתפילות מרובות.

אולם מסתבר  ישנם אנשים שרוב חייהם פה, היו עסוקים בהשחתת המידות הטובות המועטות שניתנו להם משמים  ורגע לפני ההשקה הפרטית לשם,  הם נותרו עם חצי מידה אנושית אחת בידם.

                                  שבוע- טוב

 

15 תגובות

  1. העמדת פנים!

    החברה הדתית חרדית האוריינית ביקורתית
    באופן ששום מבקר ספרות לא יעז לעלות בדעתו.
    ביקורתית באשר לאורח החיים,לרמת ההישג האורייני,האינטגראציה ביניהם.
    לגבי חוזרים בתשובה מעמידים מצג של חסד
    ,אהבה ושלמות פיקטיבית,אבל הם,מראש,
    לפחות עד דור שני או שלישי,יוותרו דרג ב'.

    מה שאת חווה לפי שעה,כחוזרת בשובה,זה מסך עשן.ממסךהעשן הזה את משליכה על הספרות ותומכת באנטי = ביקורת?

    • א.נ .
      אתה צודק אולם יש לי השאיפה לתיקון גם שם.
      תיקון פנימי.
      איני חיה חברה, אלה עקרונות מקודשים .
      שחלקם כן נשמר ואני חלקי עם השומרים.ובזכות השומרים לדורותיהם אנו כאן.
      וחבל שאתה מתחבא , זה לא מוסיף לכבודך.

      • איני מתחבא מאיש

        איני רוצה לעורר מהומות יתרות.

        איני פוחד מאיש

        יתיחסו נא עיניינית לדברים ולא לדובר

        כי לא אני העניין,העניין הוא הביקורת

        והניסין של בורים ושרלטנים וגראפומאנים למחצה ליצור לה דה לגיטמציה (אין כאן התייחסות ספציפית למאן דהוא – אז לא לקפוץ)

        כמי שבא ממשפחה מתנגדית משכילית ןעבר תקופת חונכות בישיבה אני מכיר את העולם החרדי ומיטיב לדעת עד כמה הוא
        מושחז וביקורתי סלקטיבי והירארכי

        האשלייה העצמית ('איני חיה בחברה'ׂ כדבריך)לא טחה תפל בעיני המתבונן.כמי שקורא היטב ולאורך זמן הריני לבשר לך שאת מפנימה,מעט ולאט,את כל הנחות היסוד ואופני השימוש המילולי של החוזרים בתשובה,את מתודולוגיית החשיבה שנוטעים בך המחזירים בתשובה,כולל כל אטריבוטיה.

        הא לך,ראייה ביקורתית. הא לך,היעדר ביקורת,הא לך,האופן שבו מסיטים את החשיבה הביקורתית כלפי העולם החילוני,הקודם,שבפרספקטיבה מחודשת,כמעט כל אורח התנהגות חילוני סביר לפריצות יחשב.כל זה צפוי לעייפה
        ובנוי לתלפיות,ומיוסד כולו על חשיבה
        לא ביקורתית.הא לך,עקרון 'תשובת המשקל'

        אגב,למרות חילוניותי המוצהרת,אני אדם
        מאמין בהשם שהכל נהיה בדברו,אבל זאת – ביני לבין עצמי,בפאזה הרגשית ,וגם בזאת גיורא ידידי ואני חלוקים עד כדי כך,שהדבר מעולם לא עלה בשיחות בינינו.

        אקווה כי הבהרתי את נקודת המבט שלי על העניין.

        • נקטע המשפט 'ליצור דה לגיטימציה של הביקורת,שכן בספרות הירארכית,סלקטיבית וביקורתית אין להם לא תקומה ולא מעמד'

          והרי הוא במלואו

        • הביקורתיות וגם ההשכלה שלך נובעים מכך שבאת מעולם שדורש לטוב ולרע.
          אני רואה גם את הרע שבכך כי זה גרם להמון בחורי ישיבה לנשור.
          ומה תיקנת אם העברת אותם דפוסים מקולקלים לכאן.
          באשר לביקורת.
          זכחורה לי סופרת שכתבה ספר מסוים שהומלץ על ידי הבקורות והנה אני וחברותי: שתי שחקניות, מורה לספרות ואדריכלית לא הצלחנו לקרוא מילה.

          הסופרת מכרה יפה תודות לביקורות אך בבואם לקרוא כשלו פשוטי העם.
          ספרה הבא אכן היה מוצלח יותר.
          אם הייתה נקטלת סביר להניח שלא היה ספרה הבא.
          הרי לך ביקורת ומסקנותיה.
          אני שמחה שהינך אדם מאמין ומזהה את איסור הלבנת הפנים.

          • זכורה.

          • לא בנת לרעי.
            באתי ממשפחה משכילית חילונית (שיסודה
            למדני גאליצאי) ולאחר התמודדות לא פשוטה עם ברנר ועגנון החלטתי לבדוק
            איך נראית הפאזה החוויתית של התהליך
            (והקונפליקט) והלכתי ללמוד בישיבה.
            זו הייתה חוויה מכוננת,דווקא משום שהחברותא שלי היתה מורכבת בחלקה מניצולי שואה שכפרו בעיקר וחזרו לבדוק
            את המאטריה מזווית אחרת.
            כך,למשל,למדתי עם ניצול שואה,בעל חנות בתל אביב,שטען בתוקף שמערכת החוקים היהודית תלמודית היא הישרה ביותר בעולם
            דווקא משום שזו דת של גנבים.
            והתוודה שדווקא בשל היותו למדן עילאי בנערותו מצא היתר לכל דבר גניבה ושוד בגיטו.
            באתי מעולם משכילי = ביקורתי ולא עזבתיו (עודני זוכר את החיוך האירוני של אבי בחבשו כובע בשבתות וימים טובים
            ובהלכו להתפלל – דווקא להתפלל – בישיבת פונביץ')- הם לא טועים בתפילות
            ולא עושים מזה חגיגה פגאנית,אמר לי,סתם ולא פירש.
            ומעל הכל,אני מזכיר לעצמי כל העת שאני יהודי פשוט,שמהר'ם שיף לא למדתי,ולא די תלמוד כדי שאהיה (אשר אהיה) שומר תורה ומצוות , ועלי להסתפק בתפקידי עלי אדמות,מבקר ספרות.
            ושלום לך,גברתי.

          • ועוד הערה

            כל זה,התרחש בסוף העשור השני לחיי,
            טרם שירותי הצבאי,ואקווה שלא חרגתי
            מעקרונות הדיון בפאזה אישית חצי מחוייכת זו.איני מעיר זאת,אלא משום שהחריגה מכללי הדיון הפכה כאן מחלה ממארת.

            שנזכה לישועות ונחמות(א.נ.)

          • אמן.
            אוטביגראפיה מענינת.

            איני יכולה להמשיך בדיון כי עלי לצאת למקום עבודתי.
            והרי על פשוטי העם להתפרנס ממשהו.
            עלי לומר לך שמטה פרנסתי הביאני אל מחוזות התשובה הלא אהודים עליך.

            כשראיתי את המתרחש בבתי הספר שמתקראים" חילונים" הבנתי שעלי לבקש יותר עבור ילדי.
            אחרת הייתי כמוך נשארת במוכר לי.

            כמובן שגם שם יש בעיות עליהן דיווחתי לך בתגובתי הקודמת אולם משם מורה יוצר בבוקר שלם וחוזר שלם וזה העיקר.
            כך נדמה לי.

            מה גם ששם לומדים, ובמקום השני מבזבזים שיעורים שלמים על פיתרון בעיות משמעת שכנראה אינן ברות פיתרון בשל מגוון סיבות.
            יום- טוב.

          • החיבור העילתי בין המשמעת לבין החזרה בתשובה נראה לי כפוי הר = כגיגית.
            אכן,בעייה קשה – בתי הספר מתרוקנים ממורים תכנים ואמצעים,והריק הגדול
            הנוצר והשואב מבריח אל התורה והמצוות,שזה פתרונם של העניים מועניי הרוח לסוגיית חינוך הדור הבא.
            גם לדידי היתה ההתמודדות עם הריק הזה
            (שנחשפתי לו באמצעות בנותי)לא פשוטה.

            פתרתי את העניין באורח אחר לאחר שהגעתי למסקנה שאחרים (דתיים כחילוניים) לא יפתרו עבורי את הבעייה,
            שעלי לפתור אותה בעצמי,לבד.

            אבל לא אטרידך,פרנסתם של הבריות קשה,ונחזור על המזמור 'זרענו וכספנו ירבה כחול – כהכוכבים שבלילה'

          • שמחה שפתרת, בדרך כלל הפתרונות כלכלים מעיקרם.כי באמת אצל האמידים יש כלפי חוץ ילדים רגועים יותר.
            אם כי בבואך לבדוק את הפנים, אינך מגלה תמיד עושר רוחני ונדיבות.
            אנו חיפשנו גם פיתרון רוחני ומצאנו את שורש הבעיה.וגילנו ששמח בגיגית .
            אולם מאחר וזהו אינו נאום של מחזירים בתשובה אף אני אניח לך.

            ובטוחה שבנותיך מוצלחות ביותר.
            יש ילדים מוצלחים אך לצערי רובם לומדים בסיבבת לימודים מאד לא מוצלחת בלשון המעטה.
            עד כאן.

  2. גיורא לשם

    לאביטל,
    אינני יודע אילו מבקרים קראת ומאילו מבקרים את מביאה ראיות.
    אולם יש לי תהייה רבה על פסילתו של העולם המערבי.
    אם העולם המערבי כל-כך גרוע, כיצד יתכן שהשירה האמריקנית והביקורת הנכתבת בארה"ב הן מהטובות בעולם לאחר מלחמת העולם השנייה?
    אינני יודע מה כתב הרי"ם בספר ששרף, אולם מניין את יודעת מה נגז המבקר ולא פירסם בשל ביקורתו על עצמו?

    • גיורא לשם

      לאביטל, תוספת.
      בקריאה שנייה של דבריך עלי להעיר הערה עקרונית. שום מידה טובה לא ניתנה לי מידי שמיים.
      כל מידותי הטובות והרעות ניתנו לי מידי הורי ומשפחתי, מחנכי, חברי והחברה הישראלית בכללה.
      המחלוקת כאן עקרונית. בפשטות, אינני מאמין בשמי עליון.

      • אין לי מחלוקת איתך בעניין הזה.
        אני חושבת שהורינו נבחרו עבורינו על מנת שנוכל לתקן ואתה לא.

        אני מאמינה שאדם יכול להפוך לקוף וקוף יתקשה להפוך לאדם.
        אולם אני מכבדת אותך.
        ומאמינה במידותיך החיוביות.

    • גיורא לשם

      תיקון טעות:
      כמובן "גנז" ולא "נגז".

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת