למה דווקא הכותל?

 

 

 

 

 

 

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

MicrosoftInternetExplorer4

סיפר המגיד מדובנא זצ"ל: היה זוג שלא היו להם ילדים והם עשו מאמצים רבים ולא זכו להיפקד. לאחר זמן פקד אותם ה' והאשה התעברה. כמה שירות ותשבחות נאמרו על ידם בדרכם לבית הרפואה.

באמצע הלידה השתבש משהו והבעל נקרא אל הרופא. הרופא אמר לו בפנים רציניות: " המצב מסובך אפשר להציל או את האשה או את הילד, מה לעשות?"

בכה הבעל :" מה אני יכול לעשות ? אתה רוצה שאני אחליט? הלא אלו דיני נפשות, תן לי חצי שעה לשאול רב."

אמר לו הרופא:" אין חצי שעה, זה עניין של דקות ! האמא או הילד?"

ענה הבעל: " נשאל את האמא, הלא מדובר בחיים שלה!"

ניגשו לאמא וסיפרו לה את המצב.

בכתה ואמרה: " כל חיי חיכיתי להיות אמא ! ואם אוותר עליו אז למה לי חיים? תצילו את הילד!"

והיא אומרת לבעלה: " כשהילד יגדל קצת תספר לו מה עשיתי בשבילו, את המשניות שילמד לעילוי נשמתי, ואת הקדיש שיאמר- שיהיה בהם רגש! שלא יאמר אותם כלאחר יד. שיבין מה עשיתי בשבילו."

הבטיח האבא בדמעות שליש. האב יצא הרופאים פנו למלאכתם.

האמא נפטרה ומודעות גדולות נתלו בכל רחבי העיר. ציבור של אלפים הזיל דמעות כמים.

עברו שנים עד הבר מצווה, קרא לו האבא סיפר על אמו: " היא הייתה אשה נפלאה, הייתה צריכה לבחור בין החיים שלה, לחיים שלך. היא העדיפה שאתה תחייה! והיא ביקשה ממני לומר לך להגיד קדיש כמו בנאדם. אל תרוץ בקדיש. כשתגיד ' ברכו ' שיהיה עם רגש. יום השנה לאימך חל ביום ההולדת שלך. בבר מצווה שלך אתה תצטרך להתפלל מול העמוד ולהגיד קדיש. לכן קח את הדברים לתשומת ליבך." הבטיח הבן לאבא.

באולם כשהתכנסו לתפילת ערבית. ניגש הבן וירה" יתגדלויתקדששמיה…" כאילו לא דיבר עם אביו מעולם. האבא התעלף.

כשהעירו את האבא הוא קרא לבן ואמר לו: " על אמא כזאת כך אומרים קדיש?! הלא התחננתי לפניך ! דיברנו על זה וסיפרתי לך מי הייתה אמא שלך. אתה יודע מה הקריבה בשבילך!"

אמר הבן: " אבא, לא הכרתי אותה, אתה לא יכול לסחוט רגשות כלפי מי שלא הכרתי אותו. יש לי קבר שאני יכול להתפלל שם, אבל רגש אין."

אומר המגיד מדובנא: "לפני יותר מאלפיים וארבע מאות שנה, בפעם הראשונה, ולפני אלפיים שנה, בפעם השנייה, ה' רצה להשמיד אותנו! לא היינו ראויים לאמון, אבל השם כילה את חמתו על העצים ועל האבנים( בית המקדש)על ה"אמא" . אלא שה' אמר יש יום זיכרון פעם בשנה, כשמגיע תשעה באב, תשבו על הרצפה ותבכו קצת. תגידו קינות, שלא יראה 'סתם' תבינו מה אומרים. "

ואנו אומרים: ריבונו של עולם, אין לנו רגש כלפיו, לא הכרנו אותו, בקושי יש שם מצבה, אנחנו לא יכולים לסחוט רגשות.

כדי שלא נהיה חלילה כאותו בן שמסרב לומר קדיש על אימו עלינו ללמוד לפחות על מה חרבה הארץ, מה הוביל לחורבן וכיצד ניוושע וניגאל בחזרה.

עכשיו אלי. בעונותיי פוטרתי לפני שנה בשל חרדיות יתר, והשנה יצא לי ללמד פה ושם, באחד השיעורים הילדים, שאינם שומרי תורה ומצוות החליטו לעשות הצגה  ספונטנית על ביקור בירושלים ובכותל, מדובר בילדים בני תשע עשר.

ראיתי אותם, נבוכים, מבולבלים, דוחפים פתקים אל חריצים בלתי נראים, ואז הולכים אחורה ומכריזים, שכעת אפשר ללכת למסעדה.

בתום הקטע שאלתי אותם שאלה רטורית :" מה זה הכותל, למה אתם הולכים אחורה, בשביל מה ועבור מי, אתם דוחפים בין אבניו פתקים?"

והתלמידים שלומדים ליבה,ולא רק אותה, בהוראת שר החינוך, ובאים ברובם מבתים מבוססים ומכילים,והולכים בהמלצת מומחים לשלושה חוגים בשבוע (לפחות) לא ידעו מה לענות לי. הם כן ידעו שלונדון היא בירת אנגליה. אבל מה זה הכותל? לא ולא. ממילא מבקרים שם פעם בעשור. וזה הגיל שלהם בעצם. לונדון כבר מחכה לי…  

על השאלה,  מדוע נבחרה ירושלים לעיר הבירה של ישראל ? על זה הם לא ידעו היה להם מושג ירוק. על מנת שלא יפטרו אותי גם בסיבוב הזה, עניתי בקצרה, שזה שריד מבית המקדש, הוא חרב, ולכן אנו רואים בו כמקודש, ומתפללים שם, לא הרחבתי על תשעה באב, קב"ה, חורבן וכדומה, פן יבולע לי.

אמרו חז"ל: כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה… שנזכה לזה, כי זאת מסתבר זכות שלא ניתנה לכולנו באופן שווה, אמן!

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-style-parent:"";
line-height:115%;
font-size:11.0pt;"Calibri","sans-serif";
mso-fareast-"Times New Roman";}