תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
אבא שלה טייל איתה על הגשר וסיפר לה על הילדה ההיא שמתה.
הוא דיבר מהר והיא ניסתה לתפוש את המילים , לעכל אותן לפני שהן נושרות ומצהיבות על פני האדמה . המילים הראשונית נשרו כמו עלים , אחר כך התדפק שם ברד , נוקש באלימות על פני החלונות.
היא הביטה למטה וסחרחורת אחזה בה.
הגשר היה רחב ומתחתיו עמדה עוד עיר.
היו שם שתי ערים , עיר עילית ועיר תחתית .
שניהם השקיפו על העיר התחתית והיא השתוקקה לדעת אם הקבר של הילדה המתה נמצא מתחת לכל התחתיות האפשריות.
תחתית של כוס, תחתית של שמלה , תחתית של סיר, תחתית של התחתית.
אימא שלה לא אוהבת לגרד את התחתית, לשם כך היא שכרה עוזרת , אבל אולי אם ,היא, הילדה ,תגרד את התחתית, היא תמצא שם את שאריותיה של הילדה המתה . היא תדביק אותן על הפה המתנוענע של אבא שלה.
אבא שלה לא שמע את המחשבות שלה.
הוא רק רצה לטייל בעיר הלא מוכרת ולחבק את הילדה שלא הייתה .
הוא ירד איתה במדרגות התלולות אל העיר התחתית ולקח אותה למערה . הוא סיפר לה שפעם התגוררו שם שדים הוווווווו הוא צרח וגם היא צרחה.הווווווווווווווווווווווווווווווו.
היא לא פחדה מהשדים שהתגוררו במערה ההיא כבר אלפי שנים , יותר מהילדה שלא עפה לשום מקום , הילדה שלא דמתה לעטלף , שתמיד נשארה מאובנת וארוזה, שכן הפחידה, גם כשלא התכוונה.
"אולי נלך לקבר שלה?" היא הציעה לאבא הגדול שלה.
הוא שתק.
ופתאום היא העדיפה את הברד והברק על המחנק.
הם הלכו עד קצה העיר ואבא שלה כבר לא סיפר לה בדיחות על חדי- קרן שמלקקים בחשיכה את כנפיהם הרחבות.
הפה הרחב שלו שב ונסתם , שב ונאטם בעשרות אבני חצץ . הוא יניח אותן בעדינות על הקבר ההוא, ויחזור להיות חסון ומנותק.
הם המשיכו לצעוד , בלי לרעוד , הם קיוו להתחקות , או אולי היתה זאת היא שכל – כך קיוותה.
הקבר היה רחוק , קטן ומוזנח, כמו הילדה התינוקית והלא מוכרת, שבכתה לילה שלם בזרועות לא מוכרות. שלא זכתה לשום הכרה מתגעגעת בפני עצמה.
כמו הרגע המוזנח שבו הכל כאילו נשכח ועדין עומד , מתנדנד , לא מתנדנד.
מתנגן, מזמזם זזזזזזזזזזזזזזזזז. זההההההההה.
זז. הכל זז.
הם הדפו את שער בית הקברות וחלפו על פני מצבות מפוארות משיש איטלקי
" תעמדי " ציווה אביה והקפיא את הרגע , את מי שהיא. היא רצתה להקיא, אבל לא היה לה את מי.
הם צילמו שם כמה תמונות במצלמה מהזן הישן.
שחור -לבן , שחור ולבן.
לפעמים היא מביטה בתמונה האמצעית.
אבא שלה עם כובע טמבל וכרס עגולה , משקיף על קבר וילדה , אבא שלה משייף אותיות שנושאות שם על מצבה , מצבה ששוכנת , בארץ זרה, בה קימות שתי ערים שהן עיר אחת עצומה…
עיר בירה- תחתית ועיר בירה -עליונה.
מאוד מאוד יפה אביטל!
כתוב רגיש ועצוב וחודר.
מקורי נוגע ,אהבתי את משחק המשמעויות של העיר התחתית ממש אפשר לחוש את האווירה והעצב, אהבתי מאד
תודה חנה שמחה שאת פה , את מאד מעודדת אותי בנוכחותך.
תודה איציק ומירי , שמחה( אם אפשר לומר כך) שזה חדר.
אחד הסיפורים הטובים שלך שקראתי פה, אני אוהבת אותו.
תודה.
מצויין אביטל. וואו, יש לך עוד כתיבה מרגשת זאת?
איריס
תודה לך איריס, שמחה מאד מאד שביקרת.
ספור מצוין, כתוב היטב, יש בו סוד ואוירה, אהבתי
תודה לך חני.