פתאום נעל הלק לחצה

 

—————————————————————————————————-שעת צהריים , שמש בשמיים קלעתי לי צמה.

שמלת פרפרים לבשתי , נעלי לק נעלתי ויצאתי לשכונה.

מסטיקים גדולים היו תלויים על העצים ,

אופנים חלודות היו מוטלות   על הכביש ,

 לצידם פרפר כריש ,

פתאום נעל הלק לחצה

והשמלה לגוף נדבקה

והדמעות זלגו ושטפו , שטפו וכבשו, כמו גלים, כמו צבא, את כל חלקת גופי הקטנה .

לפני זה עוד הספקתי לראות איך הכביש הפך לאגם,

 הספקתי להבחין בכריש שברח לים,

הספקתי לרכב על האופניים  שהוכתמו בדם,

הספקתי לפרוץ בעזרתם אל תוך הענן לבן .

לפני זה עוד הייתי נסיכת האופל שלי , שלך..

לפני זה ..ואחרי זה הוחזרתי לשכונה.    

 

שוב עמדתי בין השיכון והשדרה , בין המסטיקים הגדולים , לבינך , והם  התקרבו ( המסטיקים), זוחלים על גחונם  הלבן , מתקדמים להם לאיטם,

 בלי לצפות לרמז , בלי להיעתר לאות ,

מדבקים אותי בחזרה אל מי שלא רציתי להיות .

 

 ==================================================================

סיפור. שיר , אין לי מושג ..

שבת שלום לכולם!