תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
קבלתי את זה במייל. ככל שילדי מתבגרים ואני מנהלת עם רובם קשר של חדר מבצעים. ססמאות של איפה אתה? רות, עבור. אני הולכת ומזדהה עם הכתוב. מה יהייה? מפולניות לא בורחים. ולי יש את זה בגנים. תארו לעצמכם.
——————————————————————————
לבני היקר, וגם לדבר הזה שאיתה התחתנת שלום,
שנה טובה ואל תדאג לי. אני בסדר גמור, בהתחשב בעובדה שאני לא יכולה לנשום או לאכול. מה שחשוב זה שיהיה לך חג שמח איפה שאתה נמצא עכשיו, רחוק מאוד מאמא שלך.
אני מצרפת את עשרת השקלים האחרונים שלי למכתב, אני מקווה שתבזבז אותם על הנכדים שלי. אלוהים יודע שהאמא שלהם אף פעם לא קונה להם משהו נחמד. הם נראים כל כך רזים בתמונות, הילדים המסכנים.
תודה רבה לך על הפרחים ששלחת לי ליום ההולדת, שמתי אותם בפריזר. שיישארו טריים, כשתצטרך אותם לקבר שלי.
ובכן בני, הגיע הזמן שאני אזחל למיטה לישון, איבדתי את המקל הליכה שלי בשבוע שעבר, כשרדפתי אחרי ג'וקים, אבל אל תדאג לי. התרגלתי לשבת בחושך, כי אתה גר רחוק ואין מי שיחליף את המנורה שנשרפה. גם התרגלתי לקור, מאז שאמרו לי ללכת בלי כובע.
המיטה הקפואה בבית אבות כל כך קרה, שאני לא מרגישה את הכאבים בעצמות.
אל תחשוב אפילו לשלוח לי כסף, אני יודעת שאתה צריך אותו בשביל החופשות המשפחתיות היקרות האלו, אליהן אתה נוסע כל שנה.
תמסור את כל אהבתי לנכדים המתוקים שלי וד"ש לזאת, איך שקוראים לה, הזו עם השורשים השחורים, שבגללה אתה לא גר איתי יותר.
שנה טובה, אמא
חנוך לוין היה עושה מהפוסט הזה מטעמים. אבל מה לעשות שהוא תשע אמות מתחת לאדמה. אפילו לבית אבות עם מקקים לא זכה להגיע. אבל את נשמתו הקשה של המין האנושי, ובמיוחד את הקשר הלא מי יודע מה בין הורים פולנים לילדיהם הוא הכיר מהאחוריים ועשה מזה מטעמים גאוניים אמנותיים. אביטל, איחולי האמיתיים לחלוטין לאופטימיות. רוצה להאמין שילדי "הפולנים" למדו לפחות קצת לאילו פחים לא לצלול בלי מצופים. והעיקר אפס ציפיות וקדושת החיים. זה המפתח בעיני לקודש קודשי נשמותינו כהורים-ילדים-בני אדם.
אמן, ענתי.
גמר- חתימה טובה.