כתיבתו של אוריה באר- מאת אהוד בן עזר

באיחור רב, רב מאוד, הגיע לידי קובץ סיפוריו של אוריה באר "המורה גרופמן", וקראתי אותו בשקיקה ובסקרנות. כתיבתו של אוריה באר היא כתיבה ראליסטית בוטחת, משכנעת, עתירת דמיון והמצאות אך תמיד נשארת ראליסטית, הלוואי והיו רבות כמוה בספרות העברית בת-זמננו, שחלק ניכר ממנה הוא למרבית הצער בגדר פטפוט.

תשעה סיפורים קצרים ונובלה אחת, שעל שמה קרוי הספר, מרכיבים את הקובץ הזה. אני מודה שבגמר כל סיפור כבר חיכיתי להתחיל לקרוא את הבא אחריו, עד שבלעתי את כל הספר.

כתיבה ריאליסטית, כמו זו של מיטב הסיפור הקצר האמריקאי, נחשבת אצלנו למשהו מגונה, ארכאי, מפגר ולא "ספרותי". מתאים לשבועוני נשים אך לא לספרות החשובה ו/או הפמיניסטית שהיא כיום כמעט עיקרה של הספרות הנכתבת בעברית והמצטרפת כמעט מיד ל"זרם המרכזי" או ל"רבי המכר".

אוריה באר לא שם קצוץ על המוסכמות האלה ובורא בסיפוריו עולמות של גיבורים משכנעים וגם מסקרנים, שמביאים ממש הנאה בקריאה – שזו בימינו לעיתים חטא בל-יסולח.

כך המורה הקפדן גרופמן, שהתגלגל להיות משקיע-מהמר בבורסה וסופו שהתאבד. כך שמוליק ההולל מאילת, שבזבז בערב אחד בתל אביב אלפי שקלים שקיבל לצורך עבודת שיפוץ, והוא תופס את ליבנו ביושר המעוות שלו.

כך סיפור האהבה הקצרה והסוערת לנערה הגרמנייה היפהפייה מוניקה, שביסודו דברי המספר: "כחודש לפני פרוץ המלחמה נרצחה ארוסתי יואלה. היה זה באחד מטיוליה בגליל עם חבריה המשוטטים בפקולטה למדעי הרוח בירושלים." זהו סיפור יצרי עז, כמעט סיפור אונס, סיפור בנוי היטב, שכמו סיפורים אחרים בספר מטלטל את הקורא מצד אל צד, וכאן על רקע קשרי מוניקה עם הטרור הפלסטיני, סיפור שסופו אינו צפוי.

כך הסיפור המזעזע "כמו בוריס בקר" שאותו מספר פרטיזן-לשעבר, בן-קצבים יהודי, שעלה מרוסיה, על רקע מעשיו במלחמת העולם השנייה.

כך הסיפור המעלה געגועים לאהבה ראשונה, "אלבומי התמונות של גבי", הממחיש בצורה נפלאה את חוסר היכולת לתקן אהבת נעורים, זו שעדיין מכמירה את לב הקורא ומזכירה לו את אהבותיו הראשונות שלו. והכול ישראלי ועברי כל כך. וגם, הס מלהזכיר – גברי!

והסיפור ההיסטורי-משפחתי המרתק "הדוד פנחס" – על הדוד הקומוניסט היהודי הפלשתינאי [פ.ק.פ.] המוכשר, שלא נרפא כל ימיו, גם בבית המשוגעים, מהערצתו לסטאלין.

או הסיפור המשעשע "איך זה עם בלונדינית" – על סוד קסמה של הזנזנת הבלונדינית – אשר אחר שנים רבות, כשהיא כבר מוכנה להתמסר לגיבור הסיפור – מתברר לו ששערה צבוע, והוא נוטש אותה.

הסיפורים של אוריה באר נראים לי ממיטב הפרוזה העברית החדשה. שמות רבים של כותבים, ותיקים וגם חדשים, מזוכי תחרויות הסיפורים, אינם מגיעים למדרגת כתיבתו. אבל למרבה הצער אין לו סיכוי. ה"פליאדה" הספרותית שלנו מלאה סופרים וסופרות "חשובים", ובהם גם מאחזי-עיניים ומשעממים, ובינתיים רק להם יאתה התהילה, למרות שיש סיכוי שהם יישכחו עוד

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-style-parent:"";
font-size:11.0pt;"Calibri","sans-serif";
mso-fareast-"Times New Roman";}