בננות - בלוגים / אביטל קשת / אף אחד כבר לא יאהב אותי ככה
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.    ---------------------------------------------------------------------------------------.    

אף אחד כבר לא יאהב אותי ככה

 

 

כשהוא עומד על המרפסת צורח בלי בושה, לפעמים עד שאחרון השכנים מתעורר, מבקש ש : "אמא אל תלכי להרבה זמן טוב.." אז אני יודעת. אף אחד כבר לא יאהב אותי ככה.

 אף אחד לא יחבק במפגיע ואז יבקש אלף נשיקות על המצח ויתחנן לעוד אחת, כשאני כבר על סף טריקת הדלת, עוד אחת בחדר המדרגות.  עוד שתיים כשכבר ירדתי קומה ועליתי אותה למענו בחזרה. אף אחד.

 
אף אחד לא יצחק איתי על השטויות שהוא צוחק איתי. גם לא על העור המקומט שנוצר בכף הרגל כשהיא באה במגע עם גרב רטובה.
 
אף אחד לא יבקש ממני להתפלל איתו לפני השינה בכזו שמחה. אף אחד.
 
עמוק בפנים, כמו בכל אהבה, אני יודעת שזה לא לתמיד. עוד מעט קצת, והוא יתחספס, יחפש למרוד באימא הזאת.
 
 הו אלוקים, תעשה שזה לא יכאב.
 
ואולי הוא מחצין את אהבתו הגלויה בגלל בעיות השפה שנולד איתן, או אולי בגלל שפעם נפל וחבקתי אותו ראשונה, או בגלל שבחודשים הראשונים ששהה אצלי בבטן היה בכלל בסכנת הפלה, ואני שכבתי ימים ארוכים במיטה ודברתי איתו, ידעתי שהוא מקשיב והגיע על מנת להישאר.   
 
 
כל כך הרבה סיבות. כולל הפסיכולוגיסטיות שמבקשות אבחנות מילוליות. תגיות. את כזאת..
 
אני מוכנה לעמוד על הגשר ולצרוח אותן, לנפנף בהן כמו בכומתה. רק לבקש ולקבל עוד קצת -את חסד האהבה הזאת .

 

 

11 תגובות

  1. מרגש ומכמיר לב תאור מערכת היחסים בינך לבין הבן (עליו כתבת גם באחד הפוסטים)
    אהבתי מאוד אביטל

  2. וכמה יפה השורה האחרונה
    אני מוכנה לעמוד על הגשר ולנפנף בהם כמו כומתה

    • חנה, איך אני שמחה שאהבת.גם את הדימוי והבקור. הכל.
      חודש- טוב חנה!
      אני היום בהתועדות. בלי נדר כמובן.

  3. הי אביטל
    מה שאני אוהב בכתיבתך זה את האומץ והכנות – כי בצד האהבה לבן יש כאן אמירות פחות שגרתיות :
    – יחסי זוגיות לא מגיעים למידת האהבה בין הורה לילד
    – על התלות האימהית בתלות של הילד, ואפילו הנאה מהתלות של הילד

    אצל גברים פחות, אבל אצל אימהות, ואני יכול להעיד על כך במגוף ראשון ילדות, יש נטייה לבלוע ולהיבלע ביצירה האלוקית שנקראת ילד- ילדה. ואנחנו רק תיירים פה, איך שלא נסתכל על הדברים. וגם ילדינו.

    • יובל, באמת כוונתי ללא שגרתי. כשאני אומרת את המוסתר- זה משתחרר ומקבל חיים משלו. אולי פחות נבלע. לפעמים פחות כבד ומפריע לתזוזה, להיותי חלק מהתנועה המטיילת בעולם.

      חודש- טוב.

  4. אביטל, בכל גיל של הילדים זוכים מהם למתנות אהבה, אחרות ומשתנות, חובתנו כהורים ללמוד מהנשמה לזהותן וחלילה לנו מלבכות את שהשתנה אלא לשמוח בשינוי ובתמורה. פנים רבות לה לאהבה!

    • בטח ענת, רק כאן ניסיתי לומר מה שאסור. כמו שיובל אומר.

      כלומר, זה היופי בכתיבה שאת אומרת כמה את ילדה " רעה". אם כי חברתי דוסית למהדרין אמרה לי : עד גיל שש האמא מתאהבת בבן כמו בגבר. אותה התלהבות. ובנינו הרבה פעמים בזוגיות צריך לחפש את הפנים הנוספות באהבה אחרי משבר שבע השנים. ואז.. יציאת מיצרים . לכאן ולכאן.

  5. חני שטרנברג

    זה יפה, אביטל, מה שכתבת ואיך שכתבת. דברים שיוצאים מהלב ונכנסים ללב. אהבת אם לבן ואהבת בן לאם – אהבה שמשתנה עם הזמן. השינויים לפעמים מכאיבים אבל גם כשהם מכאיבים יודעים שהם לטובה.

  6. איריס אליה כהן

    אביטלי. פוסט כל כך מרגש. ונכון.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת