אברהם ומאיה בבית הקפה

היא יפה המאיה הזאת, בת הוואי אצילה, אני מכירה אותה מאז שהיא בת שלוש, כלומר כבר אין לי יותר קשר עם אימה שהייתה חברה שלי, קצת חברה לא לגמרי. פעם ישבנו ארוכות על כוס קפה והיא גוללה בפני את כל מה שגנזה בבטנה, ואחר כך התקשתה להתקרב אלי, הרגישה מידי חשופה. ובכל זאת בקרתי אותה כשהייתה בשמירת הריון, אז הרגשתי שהיא זקוקה למשהו שרק אני מסוגלת להעניק לה. יום אחרי הביקור היא ילדה . לידה מוקדמת, ומאז התמלאה גם  תקווה, ובמקביל נבחנה  ביכולתה לתפקד תחת לחצים איומים. הילדה התנדנדה שנים בין רופאים, אחיות, ניתוחים ואבחנות.

 

ומאיה בתווך, הקושי בבית לא עצר אותה. היא תמיד התחרתה עם הבת שלי, איך רצינו שהן יהיו סתם חברות. אבל הן היו רצות עד לעמוד, מחכות להסעה. לפעמים בת אל הייתה משיגה ואז מאיה הייתה נושכת אותה בעורף, ואז הודפת אותה בעליצות מרתיחה. כעסתי על מאיה, חשבתי שהיא תחרותית, שהיא מחונכת על לקבל בכל מחיר. גם בגן היא תמיד הובילה. בת אל תמיד בחנה את השטח לפני שקפצה לזירה, מאיה בכלל לא היססה.

 

אבל לא גיבשתי כעס מובנה, כי אימה נכנסה למין מרתון רפואי, מתייעצת, נלחמת, ולכן לפעמים מאיה מגיעה ומתארחת אצלנו.