רוח האדם

עניתי תשובה מרפרפת ואחר כך שקעתי בסיפור שקראתי למענה.

מאז לא נפגשנו. 

כשהתקשרתי לדרוש בשלומה היה הדווח עייף ומסגיר.  הגברת ק' הגיעה בחסות הלילה לאשפוז, זיהום בקטטר, לחץ הדם שלה עלה, מאז כבר שוחררה מהאשפוז אך מצבה בכי רע. 

אני אתגעגע לגברת ק' . ילדה קטנה מפרפרת כמו דג על סיפונה של אוניה, הלב שלה נמחץ תחת משקל גסיסתה של הגברת ק' שרזתה ורזתה.

אתגעגע  לשתיקות שנפלו  בין הקראה אחת לשנייה  ולבקשה הניצחית שלה :" אכלת משהו, לכי תשתי..תוציאי הממקרר..גלידה, יש גלידה! "

ואפילו להערה המוזרה :" למה לא לבשת היום את הפיאה?"

וכששאלתי את הגברת ק' איך היא יודעת איך אני נראת? הרי היא כבדת ראייה וכמעט עיוורת.
היא ענתה:" שאת זה אני עוד רואה, את יותר יפה עם הפיאה."

 למחרת התקשרתי לפאנית, ובקשתי שתחפוף לי את הפיאה, כי מי יודע עד היכן מגיעה כמיהתה של הגברת ק' לאסתטיקה וטעם טוב.

אני יודעת שברגע שתעזוב הגברת ק' את העולם הוא יהיה נעדר.

נעדר ממנה. נעדר מטוב- הלב שהפגינה גם כשהייתה מרותקת למושבה, סובלת ממכאובים שונים ומשונים, חוליים אכזרים ומציקים מכרסמים בגופה, כולל גידול שפיר שלחץ על עינה הכחולה שזהרה גם כשלא הבדילה בין הצללים.

 ביום הולדתה ה85 ביקשתי מהגברת ק' ברכה . בתגובה היא הניחה בקושי רב את כף ידה הסגלגלה והמנופחת על ראשי ובירכה אותי בקצרה. לא את כל המלמול הבנתי, אך ברור שהייתה שם כוונה.

 אני אתגעגע לכך שהתמידה לברך אותי ב: שבת- שלום, חודש- טוב, והזכירה לי להקפיד על ספירת העומר כהלכתה.

לכאורה, כשאתהלך לי ברחובות בני- ברק העמוסים כבסים, לא אחוש בהבדל. ילדות קטנות יבקשו שאעביר אותן את הכביש, ילד אחד ירים כיפה שנפלה, שתי נשים עם חלוקים מקטיפה ינדנדו עגלות, אברך מזוקן ימהר לחלוף על פני בדהרה .

  הכל יראה רגיל עד סתמי, לא דומה לשלווה הקדושה אותה חשתי עת התדפקתי על דלת ביתה של האישה האלמונית, שהאירה את נר חיי בדעיכתה.