תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
היום ספגתי גערות מבנותי לדעתן הפכתי להיות כמו כל האמהות כולן.
בעצם זה התחיל לפני כשבוע כשלא התוכחתי עם יועצת בית הספר שטענה: שבני אינטליגנט בצורה בלתי רגילה אך גם חולמני באותה המידה. " אולי ריטאלין?" היא פלטה.
נזכרתי בכל הקשיים שעברתי בחיי ופלטתי " אההמ.." ואחר כך " אני מוכנה לנסות אבל בעלי.."
פתאום בעלי הפך לאם כל הבעיות ואכן כשהגעתי הביתה בנותי נעמדו לצידו פותחות נגדי חזית עיקשת ובלתי נתנת להכנעה. כמובן. כמובן! הן ( וגם הוא)היו המומות מכך שלא יצאתי חוצץ נגד התוכנית לסמם ילד בריא וקצת שונה. אמרתי שנכון, אבל שונות היא גם מכבידה. אולי אפשר לתת לו ילדות יותר.. יותר רגילה. פתאום הרגשתי עייפה.
הפעם השנייה שקבלתי גערות ותוכחות חמורות הייתה היום כשבקשתי מהן שיפתחו לי פייסבוק אבל רק לניסיון . מיד קבלתי הטפות והרצאות על איך שאני מתדרדרת רוחנית אין לי עמדה. אני אם ילדותית! טענתי שגם להן יש פייסבוק אז למה לי לא? והן צעקו שאני חלשה, לא דוגמא, רוצה להיות כמו כל האנשים בעולם. הן עוד יכולות להשתטות. אני לא!
הרי אני זו שחינכה אותן לא להגרר, לעמוד איתן אפילו על בדל דעתן והנה אני נגררת. מתערבבת. לא בוחנת נזקים מול רווחים. פועלת כמו שכולם פועלים.
מה אומר, האם זה הגיל? העייפות הכניעה את המורדת הנצחית.
ואולי אני מפנה את מקומי לדור הבא שכראה לא ייתן לי להיות אימא לא שונה!
גערות מבתי אני סופגת על ימין ועל שמאל. אני בעד רטלין, אבל רטלין לקצת חולמניות?
אני חושבת שקשה לתחזק גם את "בננות" וגם את הפייסבוק ולכן אני לא שם. נקודה למחשבה.
אחשוב עליה. תודה גליה.
שבת- שלום.
אביטלי אהובה, אשרייך שזכית בבנות שאינן ששות להתערבב ולערבב אותך בערבוביה הקיימת גם ככה. אני גם לא מבינה מה העניין ב"ספר הפנים" הזה. לדעתי טרנד טיפשי, אלא אם מוקם לצורך מטרה מוגדרת, כמו פירסום וכיו"ב.
ואני לא נגד ריטלין באופן גורף. זאת אומרת, אני לא אוטומטית נגד ריטלין. צריך לבחון את הדברים, ובעניינים האלה אני מבקשת מילדי, טובים ולא נוטים להתערבב ככל שיהיו, להישאר מחוץ למסגרת מקבלי ההחלטות בבית.רק שני מקבלי החלטות יש אצלנו, בעניינים האלה.
חכי יפתי חכי,את עוד עם קטנים. אשרייך. אני עם שתי נשים בנות 19 וחצי שבכלל מנהלת לה חיים בירושלים ומידי פעם כאן ובת 17 שגם היא כמעט ברשות עצמה וזה עולם אחר. הן כבר מרגישות אחריות רבתית על כל דבר שזז כאן. וסןוקרות אחרוה את טעויתי בפינצטה מסוג חדיש. אני מסננת. העניין שגם בעלי מתנגד. ננסה עוד תקופה.
מנסיון אישי חולמנות זה על סף המטרד.
אך בעלי טוען שלא העבירו לי מסרים נכונים בבית וצריך לשנות גישה.
אמשיך להתעניין בנושא.
זהו אני בחוץ. 6אגיב לכולן אחר כך.
יום – נפלא.
אל תתרגשי מהגערות שלהן ,אביטל, גם אצלי זה ככה רק שלמדתי להתעלם וצודקת גליה בשביל מה פייסבוק גם ככה הבלוג גוזל הרבה זמן ,זה סוג של התמכרות שני הדברים יחד
יש גם עולם חיצוני לא פחות מענין
כדאי למתן
צודקת חנה החביבה.
שבת- שלום.
ילדינו מנסים תמיד לחנך אותנו… לי יש גם פייסבוק התדרדתי לגמרי.וזה בעצת בני שאמר שצירך להתקדם עם כל העולם.אז אני מנסה להתקדם
גם אני מנסה:)
שבת- שלום.
אביטל,
אולי תעשי בביתך מה שהורה חייב לעשות.
לא יתכן שבית יתנהל כמו כנסת.
הכנסת כבר הוכיחה עד כמה היא כלי עלוב לקבלת החלטות.
אולי את צריכה לנהוג כסנהדרין שיש בו דעה אחת — את!
צודק, רק שבמקרה הזה גם אני התקשייתי בקבלת ההחלטה ובעלי התנגד. כרגע אני מנסה דרך נוספת ונקווה שהיא תעבוד.
אהבתי את המשפט "פתאום בעלי הפך לאם כל הבעיות". הבעל האם.
🙂
אביטל, לא מקובל עלי. תעשי כרצונך. והצטרפי לפייסבוק.
פעם הייתה לי חברה והיינו מאלתרות סטנדאפ וצחקנו על המשפט" את היית בשבילי כמו.."
אמרנו שאפשר להפוך" אתה היית בשבילי כמו אמא!"
כלומר די לסטיראוטיפים.
שחר אם לא יחברו אותי לא אצטרף, אני שונאת נהלים מחשביים. ומי יודע אולי יש בעניין יתרונות.