בננות - בלוגים / אביטל קשת / קמפיין ME TOO ואני
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.    ---------------------------------------------------------------------------------------.    

קמפיין ME TOO ואני

לפני כשנה בערך פנתה אליי תחקירנית מתוכנייתו של אמנון לוי, כנראה שחיפשו חרדית שתדבר על קמפיין ME TOO

היה לי מאד קשה להתראיין על הנושא, ובסופו של דבר זה לא ישודר.

מה שרציתי לומר אז, היה שהיה כזה בלבול בבתי ספר למשחק, שלא הבנת אם את מוטרדת או לא. וכנראה שכן הוטרדנו. אבל הכאוס היה אדיר. והיינו צעירות וגם הם היו כאלה ובהנהלה ישב מטריד שקיבל פרסים, ובשם האומנות הכל התאים  .

מה שכן, אני מוצאת שאנשים בני דורי, בעיקר נשים, ממש לא יודעים או יודעות איך אוכלים את הנושא הזה. ואיני מדברת על חרדים וחרדיות, לא ולא. אני מדברת על אנשים שלמדו אתי,  למשל פגישות מחזור, שם בכלל אסור לדבר על הנושא, כל המעוות אסור לו להיות נושא לדיון, הכל היה יפה ומופלא, שירים אנפטילים מושמעים בלי סוף, והם מכסים ואוטמים, כי זו זירת הקרב, שם בדיוק זו הבמה המסתובבת שעליה הדברים עולים.

בת אחת שהיא כיום אישה מצליחה למדי, ספרה לי בפגישה ככה בסודי סודות, שבחור איקס, היה מטריד סדרתי, כבר בגיל שלוש עשרה,  ולכן התבייש כנראה להגיע למפגש הזה. בקבוצות הווטס אפ איקס פעיל מאד, לעתים הוא מעלה תמונות מוזרות, והכל טוב.

חברה אחרת שלי עברה הטרדה מאד משפילה, ובפגישת המחזור שאליה הלכה, מצאה שהמטריד הפך לכוכב הערב, ושהיא שוב מסתובבת עם תחושות אשמה מאד קשות שלא מרפות ממנה.

ההתעלמות החברתית מהקרבן, גורמות לו לחוש אשם, למרות שלרוב לא היה כזה. גם למטריד יש את הצער שלו. כן צער. הרי אף אחד לא נולד כזה. אבל החסימה הזאת היא פשוט לא במקומה, ואולי עדיף לבטל את נוהל הפגישות הזה, שהפך לצבוע. אם כי כשאתה מתבגר הוא מספק גם סוג של נחמה כנגד הזקנה המתקרבת בצעדי ענק.

מה שעוד ראיתי הוא שנשים בנות דורי יכולות לתת הגנה מוחלטת לבנותיהן, אבל קשה להן להזדהות עם הכאב של חברותיהן, זה מצער ביותר.

זה לא משנה אם הן שחקניות, או מזכירות, התופעה הזאת חוזרת על עצמה בכל קבוצה של נשים שנולדו בשנות השמונים שהפכו אחרי ההפיכה של שנות השישים לבורגניות בצורה חסרת תקנה.

לדעתי אנחנו בנות לאמהות שניסו לעכל את המהפכה המינית של שנות השישים, אולם קבלו גם ערכים שמרנים שנועדו להגן עליהן, אולם כשבאו במגע עם החברה המעורבת, חשו רצון להפוך לחלק מאיזה רקמה אנושית לא טבעית ואבדו את הצפון. מקווה ומאמינה שלא את המצפון.

לתוך החינוך הלא ברור הזה הגחנו, וספגנו. כן שתקנו. הדור הצעיר כבר מתקומם. אז להן אנחנו מאשרות את זה, לנו לא.

כיום אני צנועה, חצאית לרוב עוברת את קו הברך, לא נמצאת עם אף גבר בחדר אחד כשהדלת סגורה. מאמינה בכל הלכות הייחוד, כן ההלכות מגנות על האישה.

אולם למרות כל זאת השתיקה הזאת לנוכח טענות הקרבן, הפניית הגב, מקוממת אותי כל פעם מחדש.

בעיקר כשהיא מגיעה מנשים. כן מנשים.

אלול כמה סליחות אתה דורש ממני לסלוח.

סייע לי . אנא אלוהי ספק לי הרבה אהבה. בעיקר לעצמי. לילדה ההיא. השאר כבר יסתדר מעצמו.

 

 

 

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת