מוזר לי שיש אנשים שאומרים שהחיים הם פרי של תכנון מושכל. מודה: לא תכננתי כלום.   בטח לא את הילדות. אבל גם את מה שבא אחר כך.   אפילו המקצוע, בא לי בהפתעה. חשבתי על עו"ס ואז שחקתי בסרט. דבר שגם הוא לא היה מתוכנן ואז חשבתי על היצירתיות שבי כתנופה הלאה. למדתי. תכננתי הנאה. יצא די רע.   נישואים ...

  בתגובה לפוסט של אומי אודות בחירה וגורל, רציתי לומר.. ככל שאני אוהבת יותר את נסיבות חיי, טובות או רעות. כן, גם את הרעות למדתי לאהוב. כך אני מגלה שחלון האפשרויות גדל, הבחירה שניתנה לי בעולם הזה- מצומצמת או מורחבת, הופכת להרבה יותר מאתגרת ופחות מלחיצה- או לחילופין  מתסכלת. אם כי אני מודה  שלא מדובר בתהליך שקורה ביום אחד. יחד עם ...

המבוגרים אוהבים מספרים. אם תגיד להם שיש לך חבר חדש, לעולם לא ישאלו אותך שאלות חשובות. איש מהם לא ישאל: " איזה צליל יש לקול שלו? במה הוא אוהב לשחק? האם הוא אוסף פרפרים?"   לא, הם שואלים:" בן כמה הוא ? כמה אחים יש לו? כמה הוא שוקל? כמה משתכר אביו?"                                   הנסיך הקטן עמ' 16     ...

מוקדם בבוקר, היום, חיכיתי עם עלילי להסעה שלו. כהרגלו התעקש עילולי להשתין בחצר ולא בבית. הוא פשוט שוכח להתרוקן בבית וזה תמידי. כי מרוב שהוא מתרגש מכך שנהג ההסעה בא במונית במיוחד בשבילו הוא שוכח לשחרר לחצים.  חתול מנומר עם כתמים גינג'ים הופיע למולנו.  עילולי הביט בו אמר :" אמא אני מאד אוהב חתולים." " וכלבים?" שאלתי. " כלבים אני שונא."   ...

          אנשים מרוצים מכך שביום כיפור אין מכונית , אוטובוסים, רעש וזוהמה. בזכות היום הזה שכנים יפגשו ברחובות.  ילדים יתרועעו בלי שמעל ראשם תרחף חרב המחשב והטלויזיה המרעילה. תחשבו כל הארץ כיפור. כל הארץ מתאווררת, נושמת לרווחה.   מה היה קורה  אם כל השנה הארץ הייתה יום אחד בשבוע- כיפור- רק עם הסעודות והשמחה.  כיפור כבר כיפר. פתאום אפשר להנות ...

  עילי קיבל היום מכה חזקה בברך שבגללה בכה ויבב בקול רם, רם. עד ..שנרדם. דבר לא הרגיע אותו. לא חיבוק, לא משחה, לא כוס מים, לא הפתעה.  כשהתעורר משנתו הארוכה, אמר לי: " אמא, עכשיו הכל עבר לי." בהמשך היום, לפני שיצא עם אחיו למטרת שליחות, נעמדתי כמו שוער בדלת הכניסה, מותשת מחמת החום והצעקות, אז גם אמצתי אל ליבי את הגדול שכבר ...

  בקיץ הזה אני צוחקת יותר. גלי הצחוק רדודים, שוצפים, שוטפים, מרוקנים ואז שוב מגרגרים.   אולי כי קיץ הוא: חום מבהיל, קרני שמש  שמקלפות העור, מרפסת, אבטיח שכולו שיניים וגבינה בולגרית, זמנים לא ברורים, הימים מתארכים, הילדים צצים ונעלמים, השגרה בוטלה.   תחילת דרכי הצוחקת בבית הורי, או אולי במוסד לימודי, שם נקראתי" שרגא צחקוק".   בקבוצה בה ישבתי ...

     כמי שגדלה בדרום תל- אביב ואף כתבה ספר פרוזה על האיזור( " כל העולמות של גאולה"), אני מתנגדת להפיכת הדרום למעוזם של עובדים זרים . מאז שהעובדים הזרים כבשו את מתחם תחנה מרכזית, גברה הפשיעה, בתי הזונות פורחים שם בלי הגבלה והתושבים חוששים לעורם. מזעזע אותי לחשוב שאותו דבר יקרה גם לשכונת ילדותי היקרה לי מכל " יד -אליהו". ...

שיחות ירושלמיות       בבוקר, באוטובוס שסופג זיעה קיצית, מילים ואנשים ממהרים, מפליגה  אישה הרה בשיחה מנוידת עם חברתה הנעלמה. " אז את שומעת אליהו שלי, התקבל לישיבה האשכנזית, וכמה מאמצים עשינו, או אליהו שלי, יום, יום התקשרנו, זה טוב, זה מה שהם רוצים. שינדנדו. ומה.. בשבילו דחו חמישה ספרדים. את מבינה. גם בישיבות הספרדיות רוצים את הטובים יש ...

עשיתי  חופשתי בירושלים, מנותקת מהאינטרנט, ממכשירי התקשורת הידועים, מהעיתונים. רוב הזמן ביליתי עם ספרים, עם אנשים אהובים, עם אבנים שיש בהן קול, עם קברי אבות ואמהות.  מומלץ.