בננות - בלוגים / / מכתב-סיפור לילדה שאין לה חלום
מכתבים שלא שלחתי
  • מיכל אור

    שירי זלדה. סיפורי שלום עליכם.כוכבים בחוץ. סידור תפילות. רפרטוארי. פרינג'. מסורת. חול. צער. שמחה. התמסרות. הסתייגות. אומץ. פחד. התלהבות, התקררות. הכל הכל הכל ביחד. כל הזמן

מכתב-סיפור לילדה שאין לה חלום

זה היה לילה בהיר וצונן.

לילה בו עולות מחשבות רבות.

הירח והכוכבים זהרו בשמים.

הים הגדול והעצים נעו בדממה.

 

בחדרה הקטן, הביטה ליבי בקירות הלבנים.

הלילה היא לא הולכת לישון.

הלילה היא צריכה לגלות את הסוד.

סוד שיש לכל ילד בגן. לכולם – חוץ ממנה.

 

התיישבה ליבי במיטתה,

חשבה, חשבה וחשבה – עד שנרדמה.

********************************************* 

הכל התחיל ביום ראשון בבוקר.

ליבי לבשה את השמלה הלבנה,

קשרה את שערה בסרט החדש,

וציפתה ליום מיוחד ושמח.

 

במפגש עשר, שאלה חמוטל הגננת כל ילד מה יהיה כשיגדל.

איתי יהיה טייס. דנה זמרת מפורסמת. יעלי מורה. 
אלונה מנהלת חברה כמו אמא.

גיל יהיה מנצח על תזמורת. אבירם רופא. תמי אחות. 
שי מפיק בטלוויזיה כמו אבא.

דנה תהיה שפית במסעדה. ענבל שוטרת. נעם כבאי. 
אביטל תהיה גננת כמו חמוטל.

 

ומה תהיי את כשתהיי גדולה? שאלה הגננת את ליבי.

ליבי גמגמה, כחכחה בגרון, נבהלה, השתתקה,

ולא דברה יותר עם אף-אחד עד סוף היום.

היא שכחה את השמלה הלבנה,

ואפילו את הסרט  הורוד עם הבובה.

 

היא כל-כך התביישה שאין לה חלום משלה.

היא לא חולמת להיות מנהלת, ולא לשיר על במה כמו זמרת.

לא להיות שוטרת, לא כבאית ולא גננת.

 

אני אהיה סתם מישהי, בכתה ליבי בלב, פשוט סתם.

אף-אחד לא יידע מי אני, ומה אני חושבת.

אני חייבת למצוא חלום אמיתי, שיהיה רק שלי.

 

מה אני רוצה להיות?

 

בדרך הביתה, טיילו ליבי ואמא מיכאלה יד ביד.

איך היה בגן, קטנה? שאלה אמא בחום.

כיף, אמרה ליבי, וחשבה לעצמה: ממש כיף..

איך יהיה לי כיף אם אני לא מוצאת חלום אחד קטן?..

  

כך המשיכו ללכת כשלפתע נשמעה יללה . ליבי נעצרה והקשיבה.

ניגשה באומץ לשיח היסמין שבקצה השביל, התכופפה, שלחה את ידה הקטנה,

והוציאה חתלתול קטנטן, רזה, עם שריטה באף.

כל הכבוד,שיבחה אותה אמא, וליבי אימצה את החתלתול לחיקה.

כשהגיעו הביתה, מזגה ליבי לחתלתול חלב, ניקתה את השריטה במטלית רכה,

ואפילו נתנה לו שם: אביב.

אמא התרגשה ואמרה: הילדה הזו עוד תהיה וטרינרית!

 

ביום שני, כשחזרה ליבי מהגן,

חיכתה לה הפתעה על המיטה.

כינור. כינור אמיתי מעץ עם ריח מיוחד וחגיגי.

ליבי קפצה ורקדה עם כל הבובות בחדר.

כשהמורה סופי הגיעה, ליבי אחזה בכינור,

והחלה למשוך את הקשת על המיתרים.

צלילי מוסיקה ראשונים נשמעו.

המורה סופי מחאה כפיים ואמרה: הילדה הזו עוד תהיה כנרת!

 

ביום שלישי זכתה ליבי לביקור מאד מיוחד.

ביקור של דודה יעל והתינוקת הקטנה ליה.

ליה נהנתה ממופע הבובות שהכינה לה ליבי,

מהדגדוגים והליטופים,

אך לפתע פרצה בבכי.

ניסתה דודה יעל להרגיעה – ולא הצליחה.

ניסתה אמא מיכאלה להרגיעה – ולא הצליחה.

ניגשה אליה ליבי, ליטפה, השמיעה קולות מצחיקים ועשתה פרצופים משונים,

ו…ליה נרגעה וצחקה לה בחזרה.

דודה יעל חיבקה את ליבי ואמרה: הילדה הזו עוד תהיה גננת!

 

ביום רביעי בערב, התיישבו אמא, אבא וליבי לצפות בטלוויזיה.

בזמן ששודרה תכנית אירוח, שאלה ליבי: למה המנחה לא מספר בדיחות?
 ולמה לא משמיעים עוד שירים?

כשצפו בסרט המצוייר היא רצתה לדעת למה אין גם ארנב מדבר, וסנאי שרוקד סמבה?.

ועוד היה לה מה להגיד על השופטים בתחרות השירה.

אמא מיכאלה אחזה בבטן מרוב צחוק,

ואבא אסף אמר: הילדה הזו עוד תהיה במאית!

 

ביום חמישי התעוררה ליבי, והרגישה שהבית שקט מאד.

הלכה על קצות האצבעות, והציצה בשקט לחדרם של אבא ואמא.

אבא שכב במיטה, ולידו ישב רופא.

בוקר טוב, קטנה. אמרה אמא. 
אבא השתעל והתעטש חזק חזק בלילה. נבהלתי וקראתי לרופא.

אבל עכשיו אני מרגיש טוב יותר, הוסיף אבא, 
אני רק אשאר קצת לנוח בבית היום.

ליבי רצה למטבח והביאה תפוז כתום וטרי: הנה, למדנו בגן שבתפוז יש ויטמינים. תאכל ותהיה בריא.

הרופא לחץ ברכות את ידה של ליבי, ואמר: הילדה הזאת עוד תהיה רופאה!

 

ביום שישי, לבשה ליבי את השמלה הלבנה, קשרה את שיערה בסרט ורוד,

והתכוננה לקבלת-שבת.

מעולם לא התרגשה כל-כך.

במפגש עשר, שאלה חמוטל הגננת: ליבי חמודה, מצאת כבר חלום משלך?..

כן, ענתה ליבי. מצאתי.

יופי, אמרה חמוטל, בואי ספרי לכל הילדים מה החלום שלך.

 

החלום שלי, אמרה ליבי ברצינות, הוא לעזור לכל אחד.

אם מישהו חולה – לתת לו תרופה. אם תינוק בוכה – להצחיק אותו. 
אם יש שקט – לנגן מוסיקה.

אלה המון חלומות, איך תגשימי אותם? שאלה חמוטל.

ליבי הביטה לכל הילדים בעיניים, ואמרה: אני מגשימה. 
כל יום אני מגשימה את כל החלומות שלי.

 

11 תגובות

  1. מיכל, טוב שחזרת. הסיפור מקסים ולדעתי צריך לפרסם אותו כספר ילדים. בסוף עלו לי דמעות התרגשות.

  2. הלחץ הזה שמופעל על הילד להיות 'מישהו' מומחש הייטב בסיפור הקטן שלך.מה שהוא לא מספק .

    וזה המסר שעבר אלי.
    אפשר להיות טוב.

    וזה הכי קשה בעצם.

    וכבר נאמר שעלה אחד הרבנים הגדולים למעלה ושאלו אותו מה ראית? והוא ענה: עולם הפוך ראיתי עליונים תחתונים, ותחתונים עליונים.
    אז מה זה להיות ' מישהו' .
    איזו שאיפה צריך באמת לטפח?
    והאבסורד שאת החוויה של להיות עליון כאן מבחינה רוחנית כמעט גוזלים מהילדה הגננת, ההורים וכל השאר.

    יש כאן מסר חשוב!

    • אביטל יקרה
      יפה אמרת. הרעיון הוא שחלומות אינם צורניים ואינם מקריים. להשקפתי כל אדם מגיל צעיר מאד יכול להבין ולדעת מה חשוב לו, מה מעניין אותו והיכן הוא חש נחוץ וחיוני.אני מאמינה שזה מגיל ממש צעיר. כך זה היה אפילו אצלי. שלך, מיכל

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למיכל אור