תנו לחופש לדבר/שוקי גוטמן
פָּנִים שֶׁלֹּא הֵעַזְתָּ לְצַיֵּר בְּעַצְמְךָ,
נָמֵר וְכֶתֶר עַל רֹאשׁ.
אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא יָדַעְתָּ לְפָרֵשׁ אֶת סוֹד קִסְמָם,
מְנַסִּים אֶת הַתַּשְׁבֵּץ לִפְתֹּר.
רִקְמַת חֲלוֹם פָּשׁוּט,
פַּחַד מְטֹרָף,
עַל מִי שֶׁלֹּא בָּכָה לְבַד,
לֹא יִפֹּל כּוֹכָב.
גְּבוּלוֹת שֶׁחָצִיתָ בְּלֵב יָם שֶׁל טָעֻיּוֹת,
שָׁלֵם אֶחָד נֻפַּץ נִשְׁבַּר.
חֲפָצִים שֶׁשָּׁמַרְתָּ וְגִלִּיתָ מֵחָדָשׁ,
כְּלָלֵי מִשְׂחָק שֶׁלֹּא נִגְמָר.
כָּל מַה שֶּׁהָיָה מִזְּמַן,
כְּאִלּוּ לֹא קָרָה,
מַשֶּׁהוּ חָדָשׁ נוֹלַד,
זוֹרֵם בְּתוֹכְךָ.
אֲבַק חֲלוֹמוֹת נְיָר,
מִתְפַּזֵּר אֶל תּוֹךְ הַחֶדֶר,
אַתָּה אוֹסֵף וּמִתְעַטֵּף,
בַּחֹשֶׁךְ הַמְּלַטֵּף אֶת הָעוֹלָם.