רינה סולומון חדש – בננות – בלוגים אתרים

אלמותית היא הרוח   אַלְמוֹתִית הִיא הָרוּחַ גּוֹרֶרֶת אַזִיקֵי זְמַן אָדָם אֶל הַלֹּא יָדוּעַ נֶאֱחֶזֶת בְּקוּרֵי אוֹר כּוֹאֵב – גַּעְגּוּעַ נִצְחִי הֶחָרוּט כְּמַצֵּבָה חָיָה וְנוֹשֶׁמֶת לְמִי שֶׁלֹּא יַחֲזֹר.

רוח זורה חול   רוח זורה חול הטילה אותך לאי-תכלית מנותק וקשה לגישה מביס תשוקות נפשיות-גופניות. נותרו אתמולים רבים ככסות לזמן הכמיהות שידענו.   הגיגי לב כמוסים ריטואל זעקה אילמת נושאים רֵיחך שאוחז בי- נוטף מגע של חום תמידי מלהיט דם קרוש עצור בתוך תוגה גדולה.   לו תבוא שוועתי בהירה אליך ותפיח רוח חיים ברחם  המעוקל שלנו – נאסוף ...

כבוד ראשון לזכרם   מתחתי את חבלי הלשון ותליתי עליהם אמיתות קדומות, ערומות כביום היוולדן והרוח המתלהלהת* השירה מהן טיפות מילים, שחדרו דרך סדקי החיים והפכו עם השנים לנטיפים זקופים, למשפטים המבקיעים את דממת הלב.   הם  נחרטו בספר למנוחת עולם – מצבה, אליה יעלו עוברי אורח מזדמנים, לחלוק כבוד ראשון לזכרם והרהורים מפורצים.     מתלהלה היא בעברית מקורית ...

שקיעה   פלומה זהובה נכרכה סביב צוואר האופק חסר הגבולות בקרבה יתרה אל המבקש להכילה בתוכו.   הים הקדימו ובתאוותו העז פניו והערה נפשו – משך את השמש וכירבל אותה בזרועותיו השופעות.   עורקי צוואר האופק  האדימו התכרכמו פניו וחשכו עיניו – עלטה כיסתה באטיות את עולמו.   נכלם השתרע בכריעה דמומה ובצער אחרון של פרידה מוכרת המתין להבהוב כוכב ...

בְּעֵת רָצוֹן בְּעֵת רָצוֹן שִׂפְתֵי רְנָנוֹת תָּבֹאנָה בְּךָ זֵכֶר כּהנַּת לִבְּךָ בְּמִשְׁכָּנִי הַצּוֹבֵעַ אָפֹר  אָדֹם מִתְפַּרְקֵד עַל גִּזַת הָאֶפְשָׁר – עֲמִידָה בִּפְנֵי הַחוּץ הַחוֹלֵף הָהַבְלוּתִי וּמַסּוֹר לְעֹל תְּשׁוּקוֹתֶיךָ – אָפוף נִיחוֹחוֹת לוֹהֲבִים נוֹסֵק לְרוֹם נִשְׂגָּב יוֹרֵד תְּהוֹמוֹת עֲמֻקִּים לֹא יֵדַע

הוא הלך ממני. שוב הלך. שוב עשה דין לעצמו ועזב להתנחם ולהתרפק על גיזת הזיכרונות בדבקות עיקשת בגעגוע – תרופה מלבבת רגשות מונעת עינויי דין ומחלצת מישימון הצינה. כח המשיכה הפיל את עקת שלוותו ונחוש להתחדש בעוצמה הוא הבקיע שוב דרכו אלי צלול כמו מוסיקה שמימית נושף אש חיים ממיסה קשיחויות מתפעל מאינסופיות תשוקתו המתפתלת בחושניות ותיקה כנחש חשוק חניכיים ...