שליח ציבור
חזרתי.
אינכם יודעים היכן הייתי.
אינכם יודעים שהלכתי.
כשאני כאן אתכם
נושא בקרבי את החלל
שבתוכו נעדרתי,
קולותיכם כעל פי באר
מהדהדים בי,
מאבדים משמעות,
הופכים לַחַן,
בקשת חנינה.
אם אחון אתכם
לא תחושו,
וכשאניח לקולותיכם
לצלול בבאר,
הלחן יהדהד בחלל,
יגבר יופיו, יגע
במה שמעבר לי.
הענקת משמעות ופרשנות יפה ל"שליח ציבור", ובכל זאת – אם תרשה לי – אציע לוותר על המשפט: "אתם עדיין נאבקים
על משמעות ופרשנות". מעבר לזה שהמשפט המסוים הזה משבש במקצת את הזרימה הקולחת של 'נאום הש"ץ' ואת הכח שלו, זה יהיה כ"כ יפה, בעיניי, לעבור מ:
קולותיכם כעל פי באר
מהדהדים בי,
מאבדים משמעות,
הופכים לַחַן,
בקשת חנינה.
ל:
אם אחון אתכם
לא תחושו…
ואגב, אני מאד אוהב את הפתיחה:
"
חזרתי.
אינכם יודעים היכן הייתי.
אינכם יודעים שהלכתי.
"
יש בזה יסוד דרמטי ונבואי וש"צי מאד.
חג שמח, דן.
לשחר מריו,
תודה על קריאתך הקשובה ועל הביקורת הבונה. אני מודה שחשבתי להעביר את המשפט הנ"ל לאחר "אם אחון אתכם/לא תחושו". בכל אופן, הערתך "יושבת" אצלי. דן
נושא בקרבי את החלל
שבתוכו נעדרתי
מדהים, נהנת מאוד לקרוא את השירה שלך.