חֹסֶר אוֹנִים הַנֶּהְפָּך לְעֹשֶׁר אוֹנִים
יְהוּדָה עַמִּיחַי הָיָה אוֹמֵר:
אֲנִי יוֹדֵעַ עַל אוֹדוֹת קִיּוּמוֹ שֶׁל חֹסֶר הָאוֹנִים
וּבְעִסּוּקוֹ בּוֹ הָפָכוֹ לְעֹשֶׁר אוֹנִים
כָּךְ חֹסֶר הָאוֹנִים הַמָּצוּי בָּרֶוַח בֵּין הַמִּלִּים
הָפַךְ לְעֹשֶׁר אוֹנִים הַמָּצוּי בַּמִּלִּים
בְּטֶרֶם אֱלהִים פָּתַח אֶת כַּף יָדוֹ וּקְטָפוֹ
בְּטֶרֶם הָלַךְ מִפֹּה
הִשְׁאִיר לָנוּ הַרְבֵּה אוֹנִים
עִמָּם יְכוֹלִים אָנוּ לִפְרֹחַ
שיר אופטימי אכן יש עדין הרבה שפע שאיתו אפשר לפרוח
וחוסר אונים עשוי להפוך לעושר אונים במיוחד ביצירת האמנות
חנה הי,
תודה, יפים דברייך על האופטימיות — שנהיה אופטימיים בכדי שניצור, ושניצור בכדי שנהיה אופטימיים.
ד"ש — צדוק
צדוק, שיר ארספואטי בפרט ועל החיים בכלל, עם רמיזות פילוסופיות ומתוך שירתו של עמיחי. חבל שאלוהים לא משאיר את האגרוף קפוץ, במקום לפתוח ולקחת אנשים כאלה מוקדם מידי…
נורית הי,
תודה. גם אני חש שחבל; יש געגועים ליהודה עמיחי.
ד"ש — צדוק
נפלא. אלוף השיר והפרדוכסים אתה. ורק טעות אחת בידך או שלא הבינותי נכון את שירך – הוא לא הלך לשום מקום כי אם פינה מקום ברוב חסדו שנלמד להיטיב לשחק במגרש שיצר למעננו – והוא כל הזמן ממעל – שופט עליון וחונן על. שופט על קו המגרש, כמובן. (אולי התכוונת שעמיחי הלך? תמהתני. אם כן אזי גם הוא לא הרחיק נדוד)
שיר יפה ומעניין. נוגע בדיוק ברווח שבין הכוח היוצר לחֶסֶר שגם לו כוח ומקום
בפרדוקס הקיומי של האֵין.
לעניות דעתי השימוש הרב מדי ב"אונים" מפחית מכוח האמירה המדוייקת של השיר.
גם בכותרת נכון יותר לומר; "חוסר אונים הנהפך לעושר" בבחינת "עושר השמור לבעליו" וכאן במיוחד למשורר ,הדובר.
מאותה סיבה "עֹשֶׁר אוֹנִים" – הוא צירוף כבד מדי במשקלו הלשוני וגם בדימוי הסמלי של ביטויי הכוח והאון למיניהם.
רוחה הי,
כה יפים דברייך והערותייך העדינות מתקבלות בידיים פתוחות — תודה.
ד"ש — צדוק
ענת הי,
תודה. כמה התלבטתי לגבי הביטוי "הלך". אבל הצירף "הלך מפה" מרגיע. מאחל לנו הרבה שנות בריאות, אושר ויצירה "בטרם נלך מפה"…
ד"ש — צדוק
היי צדוק
שיר הלל לעמיחי
ואסכים איתך בדבריך על יכולת האדם להפוך את הרע לטוב ובודאי את חוסר האונים לעושר
כמו מי שאהב את מחלתו עד שנרפא ממנה
דוד הי,
תודה — אנו אוהבים את עמיחי.
יפה ומעוררת מחשבה ההשוואה שאתה עורך.
ד"ש — צדוק
צדוק שלום,
מחווה נהדרת למשורר נפלא. רוב אונים ואמץ כוח…
רות
רות הי,
תמיד נעים לקרוא משלך (שאני איכשהו תמיד מוצא שם גם אופטימיות, אף אם סמוייה), ואת תגובותייך.
מאחל בריאות, אושר והמשך יצירה — צדוק
אכן צדוק יקר מצוי עושר אונים במילים וגם ברווח ביניהן. אלוהים נמצא או לא נמצא -זו אינה השאלה.מה שחשוב שהותיר לנו מגרש משחקים נרחב להוכיח את עצמנו גם בלעדיו.
עפרה
עפרה הי,
תודה על דברים מעוררי מחשבה. לא רוצה להפוך לטורח — אבל הזכרת לי (רק שלוש שורות…):
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=17979&blogID=309
חג שבועות שמח לכולנו — צדוק
צדוק יקר, השיר חושף את גרעינו האפל והרב משמעי של צירוף המילים, "חוסר אונים" בשפה העברית. הפריעה (והפראות) הנרגשת של הנפש השרויה בחוסר האונים למלא את החסר, או הגוף השרוי בחוסר האונים להתמזג עם מושא אהבתו,תשוקותיו, ומאווייו, לובשת צורה בשירה ובאמנות מקדמת דנא. והשאלה העמוקה על יתרון האמנות על פני החיים, יתרון החלקיות על מלאות התשוקה, והערך של ההשעיה והעדר היא שאלה קיומית. חג שמח חיה אסתר
חיה אסתר הי,
תודה על דברייך היפים, המזכירים לנו שהאמנות ומעשה היצירה הם הנחמה המטאפיזית שאלהים בטובו חנן אותנו בה. ולגבי יתרון האמנות — מה אומר? אחזור ואגיד שבעיניי האמנות צריכה לצמצם עד כמה שניתן את הפער בין ה"דיבור" אודות המציאות לבין המציאות עצמה. (וכמו בשירך — נקרא לדברים בשמותיהם, בשמות שלהם ולא בשמות אחרים שחלילה יכולים לפגום בהם).
חג שבועות שמח — צדוק