**
שְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדַיִם
נוֹעֲדוּ לֶאֱחֹז אֶת הַלַּיְלָה
אַף שֶׁאֵין בְּכֹחָן לִמְנֹעַ
אֶת בְּקִיעָתוֹ שֶׁל אוֹר הַיּוֹם.
לְעִתִּים
הַפְּגִישָׁה עִם הַנּוֹגְעִים בַּלַּיְלָה
מַקְהָה אֶת צַעֲרִי
עַל שֶׁאֵינִי נוֹגֵעַ בַּלַּיְלָה
בְּעַצְמִי
פורסם באחד מהגליונות האחרונים של "עתון 77"
מעניין
די לא מובן לי במיוחד הבית השני לכן לא הגבתתי
למה הפגישה עם הנוגעים בלילה מקהה את הצער -הקשר הסיבתי בין השורה השניה לשלישית האחרונה בבית השני ,לא מובן הבית הראשון יפה
קודם הצטער על כך שלא הוא זה שנוגע בלילה, כשנפגש סוף סוף עם הנוגעים בלילה הבין שלא רוצה להיות כמותם (רעים, מכוערים) או ההפך דווקא, כל כך נחמדים ששימח אותו לפגוש שכאלה ולכן הקהה את צערו על כך שקודם לא יכל הוא לנגוע בלילה
למגיבים האלמונים — תודה על העניין.
צדוק