ורוד עתיק, אפור, חום ושוב ורוד עתיק, תחת עצים בראשית לבלובם, כצומחים באלכסון, דשא וסיגליות רעננות ביניהם, מצבות. מצבות של יהודים. בית הקברות העתיק בפראג. מקום מתוקשר והומה אדם.
על שביל מתפתל בכמו ספיראלה לא סימטרית, פוסעים לאיטם אנשים בקבוצות, בבליל שפות ומלבושים, מצלמים, נאנחים, מתפעלים, מעלים ארשת חשיבות על פניהם, שמים פתקים, לעיתים דמעה או מגע יד על מצבה, מגע לחי.
זה הקבר של המהר"ל? שאלה אישה אחת, בעברית, אני חייבת לשים פתק. ביקשו ממני. לא יודעת עניתי. ביחד פענחנו את הכתוב. הקבר בצבע ורוד עתיק היה רחב יותר, מכוסה בפתקים ואבנים. גם אני הצטרפתי למבקשים. החלמה מהירה של חברה. רוח קרה נשבה. תחילת אפריל. פסח. עומדים כשעה בתור לכרטיס הכניסה שכולל גם סיור בחמישה בתי כנסת.
בכוון היציאה טופפו להם בעליזות זוג ברווזים. היא אפורה וצנועה, הוא הדור, צוואר ירוק כחול ומקור גאוותן. מק מק, אנשים הפיגו מבוכתם בבעלי הכנף הללו, שמיהרו להסתתר בין המצבות. מה הם עושים פה? שאלתי, הרי אין כאן בריכה או מאגר מים. ממה הם חיים? אולי מהבזקי המצלמות שכולם מצלמים, אולי מהדמעות, הגלויות, הנסתרות, מק מק, הם מחייכים ונעלמים, זוג משמיים, שוכני המקום, המכיל את עצמות שורשי הנשמה.
פראג, אפריל, 2010
רשימה קודמת על פראג
איזה צילום יפה איריס
האביב מלבלב לו גם בבית הקברות העתיק
יופי חי !
והלוואי ובקשותייך יתמלאו לטובה 🙂
אכן יופי חי, ריקי. ולבקש אף פעם לא מזיק…
נהדר הצילום, לא הייתי שם. על זה ייאמר מט ליפול. וגם הכתוב מאד יפה.
תודה איריס. לא נראה לי שייפול
ידעתי שיש מה לבקש! איזה צילום! הענף המלבלב מול המצבות. הצבעוניות הדומה לא דומה, החיה והמתה.
מאוד אהבתי את המחשבה שהברווזים,
(ואולי כולנו…?) חיים מהדמעות.
פתאום חשבתי שיש המון ש' בשורה האחרונה…שששש…בית קברות.
זוג משמיים
שוכני המקום
מכיל את עצמות
שורשי הנשמה
מעניין לוסי. 4 ש' עשו רושם של ריבוי. ספרתי אות אחרת שמויעה יותר פעמים. אבל מה המשמעות של זה לפי דעתך?
אז קודם כל 5. לא יודעת לגבי שאר האותיות וגם לא יודעת על סטטיסטיקות לגבי תדירות שימוש האותיות. אבל במקבץ הזה, נשמע לי כמו ששש…משהו שמבקש שקט פנימי, שמזמין להקשבה אחרת.גם לפי מה שכתבת יש תחושה של המון "רעש" במקום. כתבתי בגרשיים כי לא בהכרח לרעש פונטי אני מתכוונת.
סתם לא קשור, אני מאוד אוהבת "שבצנא" (א או ה ?) ובמשחק הזה כל אות יש לה ניקוד.אני מניחה שהאות קיבלה אותו לפי תדירות השימוש בה. ככה יוצא ש-ה, למשל הנמוכה ביותר ו-ק בין הגבוהות (:
לוסי, אני מניחה שאפשר לחפור בין האותיות שלי ולמצוא את רחשי הלב. את שרוצה להסתתר (כמו הברווז) ואת שמציץ החוצה ואומר: תראו
איריס צילום נהדר התחלה וסוף .
אחד מייחל למנוחה ואחר חושש ממנה
בית מועד לכל חי ונופל
שם החיים עוברים לפני המתים
שעברו לפניהם,
שם אין ברושים
סביב פרדס נשמות
שם בתים עם מוארים בלילות
כמו הילה שבה
שלהבת תתכנס
ברושים סביב פרדס
כמו נרות
סביב פרדס נשמות .
על המצבות שמים יש שם אבנים קטנות ?
כאלה מן משקולות
על דפי נפש דקיקים
שלא יעופו ברוח
שם בין הבתים
והחיים שוכבים המתים
גם הנצח כה זמני, מט לפול,
שם הרבה נשים שוכבות עם המתים
בית אל-מין שם כולם שוים
עלמין ועלמות עלמין עולמיא,
בית עולם
בית החיים קוראים לזה תימנים
שם כולם משיבים את נפשם
לקול שירת העשבים
משיבים לבורא
את שאלתו
והוא חוזר
בתשובה
ניצחת.
אבנר, נראה לי הפוסט הזה עורר אצלך את המוזות. הן כמובן שלך. לגמרי לא שלי.
תודה
הצלום איריס, כולו שירה, הפריחה והמצבות, בית הקברות הזה כולו נשמה והאווזים משום מקום, אולי נשמות הצדיקים?
זו אני הייתי כאן למעלה, כתבתי וזהותי נמחקה לה..
חני זה נשמע נורא בהקשר לתמונה
🙂
נשמות הצדיקים זה כוון מחשבה מתבקש. ובכל זאת הם מיקמקו, השתעשעו והסתתרו. יכול להיות שהם דווקא נשמות של זוג שאינם הכי צדיקים בעולם ולכן נגזר עליהם להתרוצץ ככה…
ויכול להיות שזה ערוב טבעי של החי עם המת , הקפוא עם הזורם
זה הכי
יפה בית קברות שוקק חיים:))
מזכיר לי את "האופרה הצפה" של ג'ון בארת' המתאר זוג כלבים מתעלסים ליד ארון קבורה. יום אחד אולי אכתוב פוסט על הסמיוטיקה של המציאות זה מדהים שפת הסימנים הזאת שבה מתפענחת אלינו המציאות בעל כרחנו כמעט
לא?
כן חנה, ללא ספק היתה שפת סימנים, סמוייה ברובה, שחגגה סביבי בפראג
טוב שמלבלב שם משהו.
יעלה זהו טבע העולם הזה ויפה לראות את זה
יפה מאוד מה שכתבת ,איריס, כמו משיכת מכחול עדינה ,והצילומים הזכירו לי נשכחות
תודה ששיתפת
חנה, האקוורל מנסה למצוא דרכים להתבטא החוצה. בגלל זה הרגשת את המכחול
ריקוד המצבות… ריקוד הזיכרון. יפהפה.
תודה לאה. אכן ריקוד
נפלא מאד, איריס. הצילום, הדברים שכתבת
תודה שולמית. לא יכולתי אחרת
תמונה יפה, איריס, גם הטקסט. הייתי שם.
אם מישהו רוצה לראות עוד תמונות מבית העלמין הזה http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=12102&blogID=241
והנה אפילו מצאתי שם תגובה שלך, כתבת שאת מתכוונת לבקר שם "אחרי המבול". אז משתמע שאחרי המבול זה עכשיו… (:
שבוע טוב
תודה גבריאלה. את לא תאמיני, אבל בזמן שהותי שם נזכרתי בפוסטים שלך על פראג, ובאיזה אינטרנט על הדרך נכנסתי לבננות לחפש את מה שצילמת, ואכן ראיתי את הפוסטים שלך.. בזמן אמיתי
חה חה, זה קטע ענק, מה שאת מספרת (:
העיקר שאנחנו עכשיו "אחרי המבול", גם הקטע הזה מוצא חן בעיניי…
גבריאלה, אכן גם שם תהיתי באמירה הזו שלי: אחרי המבול. למה התכוונתי.. מי יודע. אבל בטח לא למה שבאמת נהיה, כלומר בנסיבות נסיעתי הזו. אירוניה? צחוק הגורל? לאלוהים הפתרונים