מַרְאֶה הילדה שלי אובד לי
ועל פָּנַי נמשכת ארשת חדשה
נחושה
כמו המים המפלסים בעל כרחם
דרך
בתוך הררי קרח
חותרים
אל העמק למרגלותם
להאבד בתוך הנהר הגדול
ריקי דסקל, קטע משיר, מתוך "ספר הזיכרונות של בטני", 2001
ציורים: איריס קובליו, אקריליק מעל גבי גלויות משומשות, מרץ 2010
יפה ועצוב.
תודה נעם. למה עצוב?
מה שעצוב בעיניי זה (א) אבדן ההבעה הבלתי תכליתית, המהורהרת, לטובת נחישות, מטרה – התרחקות מגן העדן המנומנם (ב) ההיאבדות הצפויה בנהר הגדול. רציתי קודם להגיד עוד משהו וויתרתי, אבל אולי בכל זאת: כשאדם מתבונן בעצמו בריכוז ובמאמץ, הוא נראה נחוש, וכשהוא נפעם ממשהו או מוצחק ממשהו, אותה בלתי תכליתיות מבורכת שהתייחסתי אליה קודם שבה לעטוף אותו. השיר יפה והציורים יפים, תאומים מלידה
יפה מה שכתבת, נעם. אפשר להסתכל במראה בריכוז, ובהתחלה אכן מופיעה הנחישות, אבל אם משתהים מעט אפשר לחדור ברכות את תוך הדמות הנשקפת ממול, המחליפה צורות ככל שנעמיק להתבונן. הרי דמויות רבות גלומות בתוכנו וארשת היא בגד שבחרנו לשים מסיבה זו או אחרת.
שמחה שאהבת את העבודות
השורה הראשונה בשיר, קשה לי, ואח"כ מסכת הקרח .
אבל ממה שראיתי אצל ריקי היא מקרינה כל כך הרבה חום, שהכל נמס.
עבודות נהדרות, איריס. התחלה של פרויקט פורטרטים. רעיון אדיר לבקש ממשוררים שיר פורטרט ותמונת ילדות.
לוסי, את הבאה בתור… האמת שהיום כבר התחלתי משהו אבל ריקי לקחה לי את כל קופת היום…
מרגש מאד איריס
יש לך אנטנות שיודעות לקלוט תדרים מוצפנים
את ציירת בלתי רגילה
ריקי, את מלכה. נהניתי מכל רגע. ציירתי אותך בחצר. דררות חוצפניות פיצחו את גרעיני העץ הגבוה וכבר שושנת אביב אחת פרחה. אפילו התאנה הנצה עלים רעננים מתפרצים. אביב. ואחרי זה הייתי ממש שמחה. טוב שנפגשנו אתמול.
היי איריס
כל כך יפה.
והשיר של ריקי מדבר אלי.
להתראות
טובה
תודה טובה יקרה
מקסימים ביותר חילופי הארשת בשיר
ובציורים
אהבתי מאוד
זה באמת משהו אחר
תודה חנה. מהו המשהו האחר?
עמוק, על גבול האימה ,ילדה אשה ביחד לא יודעת, משהו יפה עם ערך מאוד מוסף אהבתי
חנה, הציורים מבוססים על צילומים. הילדה נמצאת על עטיפת הספר של ריקי "ספר הזכרונות של בטני"
וואי…….אמרתי לעצמי שזה דומה לריקי- עד שהגעתי לסוף הפוסט ואכן כן….
איריס- מקסים.
ריקי איזה נהר ענק זורם מליבך.
תודה תמי יקרה. אין ספק שלצייר את ריקי זה ארוע מיוחד. פניה אינם של יום יום. ואם מעיזים אז זו הרפתקאה גדולה, אך לא פשוטה
ציורים מקסימים. העיניים האלה שיש בהם העומק של ריקי. והשיר. שידוך אמיתי וחזק
מירי, אני משתדכת בקלות, לא? ואולי לא.
אוי גלויה משומשת שלי,
מזל טוב ליומולדתך ה-26
דיוקנאות יפהפיים…
אין לי שום הברקה אל מול הברקותייך 🙂
נשיקות,
יוסי
יוסינקה, אם תכפיל את הכל בשתיים, תקבל את המציאות ובמציאות הזה אתה הענק ביננו
מה שבולט במעבר מארשת הילדות לזו של הבגרות הוא הסתרת המצח הגלוי החשוף והפגיע.
אבחנה יפה ורגישה, אהוד אפשר לכתוב על זה שיר
CREEPY
השילוב בין השיר לעבודות מקסים. אהבתי גם את העיניים של שתי הנשים בתמונות, כמו של בובה גדולה…
תודה איריס, אהבתי.
איתי, תודה על תגובתך המפלסת דרך סייבריץ ארוכה עד הרצליה. ריקי באמת נראית כבובה. הכרת אותה?
מעניין שאף אחד לא שם לב לרקע של הציורים (ורמיר וקירכנר). הרקע מאד מכוון ומוקפד ובעל משמעת לריקי.
אוי, איזה ילדות מבהילות. גדול!!! אוהבת את הכיוון שאת פונה אליו עכשיו בעבודות החדשות האלה.
יעלה, אחת ילדה ואחת אישה וזו אותה אחת
איכשהו,
מראה הילדה בציור נראה לי יותר נוקב וחד, ומראה האשה רך, בעיקר בהשוואה של העיניים.
הילדה עזה ומדוייקת, והאשה, אולי כמו בשיר, יותר משוערת, פחות ברורה,
כבר קרובה יותר מהילדה אל ההיעלמות.
זאת אישה, השנייה? וואלה. גם היא נראתה לי ילדה. שתי ילדות קצת מבהילות. מתוק מבהיל כזה.
הראשונה היא מן ריקי בילדה ובמבהיל נורא 🙂
רוניתי, מבטיחה בפעם הבאה לא להבהיל:)
הי איריסקה.
הציורים מאד מיוחדים,
עובדה שהשאירו כזה אימפקט.
את מציירת מדהים, ישר זיהיתי את ריקי.
לא יודעת להסביר למה, הציור של הילדה מבעית אותי ממש.
והאשה היא גם אותה דמות כאשה ?
אוהבת את הציור על גבי גלויות,
והשילוב עם השיר מעניין,
אם כי לי עיניי הילדה נראות עזות ונוקבות משום מה יותר מעיני האשה.
ואגב מחר בצומת ספרים אני הולכת לחפש את ספרך.
רוניתי, פעם, לפני הרבה שנים, בזמן אחר לגמרי, היו לי גלויות מודבקות בשרותים. אחת הגלויות היו פני ילדה מדהימה. היא היפנטה אותי. גל, שהיתה אז בת ארבע- חמש סירבה להיכנס לשירותים. לקח לה הרבה זמן להסביר לי למה. הילדה הבעיתה אותה. ואותי היפנטה… כשריקי הראתה לי תמונת ילדות שלי הרגשתי את המגנט הזה. מדהים. אפשר להסתכל על התמונה שעות… אבל זה כמובן דבר אישי.
כנראה שלא מכירים כאן את הספר המופלא של ריקי "ספר הזיכרונות של בטני" משם, מהתצלום שלה, לקחתי את ההשראה לילדה. ואני ממליצה מאד מאד על הספר, שמשום מה, כמו עוד כמה ספרים מצויינים אחרים, נעלמו ונטמנו במרתפי ההוצאה ומי יושיע?
מזל שיש לפחות "בננות" שאפשר מדי פעם להבליח משהו החוצה, מחוץ לאוטוריטה של העיתונות המקובלת כביכול.
"עמוק בתוך ספריי הוא חי –
המשך פניי, המשך ספריי,
עמוק בשטח המלוטש,
באור שקרינתו אחרת
נלווה אליו פירוש חדש.
הכך הוא חי בתוך שיריי?"
(הראי, לאה גולדברג)
לריקי ואיריס היקרות – מראָה וארשת נהדרות.
ריקי, זה אומר שאת עדיין ילדה, אם נראית לי כמו ילדה בתמונה השנייה. והמבט בעיניים של ריקי הילדה, אם זו אכן את, כזה חודר – ילדה שעושה תעלולים.
איריסקה וריקי, אם תעשו כאן כמו שעשיתם איריס, את ומשה בזמן טרופות, זה יהיה גדול.
יעלה, עדיין לא ראיתי ש"זה כל כל גדול" מה שעשינו בזמן טרופות. כנראה נטרפנו שם יותר מדי עד שלאף אחד לא בא להתעסק עם זה
אירסקה, פשוט תמשיכי בדרכך האמיתית והאמנותית, ועם ריקי מוכנה, לדעתי שירים שלה ותמונות שלך על גלויות יהיו דבר מדהים.
מקסים השיר שהבאת, תלמה. תודה
איריסי וריקי יקרות, אני מאחרת להגיב בעיקר כי הציורים היו לי קשים. מעולים מעולים, כמו תמיד, אני חושבת שאיריס ציירת גדולה, אבל נורא כועסים. והשיר, למרות שלכאורה נע סביב נחישות הארשת, החדשה, הוא מימי. יש בו אמירה רכה של השלמה, של זרימה. מצליח לפלס דרך שבילית גםבתוך הקרח. לא יודעת. ככה לדעתי. שיר נפלא שמשווע לצבעי המים.
איריס אליה יקרה, עם ריקי הצלחתי דווקא בצבעי אקריליק. בעבר ניסיתי אותה בצבעי מים ולא ממש הלך. את יודעת, זה ממש עניין אישי, ואני מסכימה איתך, השורות כאן יש בהם רוך ומיימיות, אבל אני מציעה לך לקנות ספר אחד או שניים שלה ולראות את ריקי המלאה ולא זו המשתקפת מכמה שורות.
כן. זה בתוכניות שלי בהחלט. אני חושבת שהיא משוררת נפלאה. מאד מאד מדברת אלי ממה שהכרתי פה בבננות.
בכל מקרה רונית יותר דייקה ממני, כשאני חושבת על זה, גם אותי התמונה הבהילה. וקראתי מה כתבת על התמונה בשירותים ואני לגמרי מקבלת. היה לנו משהו דומה עם אוריה שהיה קטן, שנורא נבהל מתמונה נהדרת לדעתי. ויש עוד מלא סיפורים כאלה, על פער המבט.
"פער המבט" הגדרה נהדרת. אני מזמינה ממך פוסט על זה:)
לא יודעת על איזה אימה מדובר כאן.
יש כאן ריקי דסקל אמיתית אולי יותר מהחיים (שאני לא באמת מכירה, אבל זה לא משנה), כל עבודה מדהימה בפני עצמה והשילוב ביחד וביחד עם השיר זאת כבר תערוכה שלמה בזעיר-אנפין. תמשיכי, איריס, תמשיכי, אין ולא יהיה כמוך. הרי את יודעת, אם מערבבים הרבה מר הרבה זמן, לבסוף יוצא מתוק.
"אם מערבבים הרבה מר הרבה זמן, לבסוף יוצא מתוק"
אהבתי את המשפט הזה מאד
מתי כבר יבוא הסוף
משהו נפלא קורה בממלכת איריס, הדיוקנאות והשיר של ריקי ביחד, יוצרים דיוקן חדש ומלא, של ריקי ושל איריס, מרתק
ממלכת איריס לוקה בסכיזופרניה, חני, בולמוס של התלהבות מול שיתוק של ייאוש. מה עושים?
ממשיכים לעשות כי בסוף יוצא משהו מידי פעם אם לתערוכות הכוונה.
נכון מירי. ואכן היום סוף סוף הגיע איזה "בסוף" ובגדול. ואפשר לנוח עד היאוש הבא וה"בסוף" הבא…:)
צריך לנסות לזכור שזה יגיע אם אפשר,לא להתייאש. את אמנית מצויינת זו רק שאלה של זמן סבלנות ועבודה שמזה אינך חדלה למזלך הטוב.
הגיע ויגיע אין ספק.
ממשיכים לעשות איריס כל עוד הבולמוס קיים..זה כדאי, למראה התוצאות!! אצלי בעיקר שיתוק אבל גמרתי את הספר סופסוף…
מפחיד עד אימה. אנשים היו עדינים כאן ונוגע ללב לראות כמה התפתלו.
וזה לא נוגד את הכשרון שללך.
הפחד והאימה בעיני המתבונן