ילידת תל אביב. גרה בהרצליה.
קבלתי תואר שני בציור מאוניברסיטת פנסילבניה, פילדלפיה, תואר ראשון בקומפוזיציה מאקדמיה למוסיקה בירושלים ותואר ראשון ללימודי ספרות עברית מהאוניברסיטה העברית בירושלים.
הצגתי תערוכות יחיד במוזיאון ישראל בירושלים, מוזיאון הרצליה, גלריה נחשון, ומשכן האמנים. השתתפתי בתערוכות קבוצתיות במוזיאון ישראל ובגלריות רבות אחרות.
אמנית מלווה למשוררים ולכתבי עת ספרותיים.
בוגרת קורס מתא"ן למנחי כתיבה.
מורה ליוגה.
מנהלת אתר אישי של אומנות בפליקר
http://www.flickr.com/photos/iriskovalio/sets/
מבחר פרסומים
אמנית מלווה ל"מחברת החלומות" – אגי משעול, הוצאת אבן חושן
אמנית מלווה ל"שורות" – גרא גינזבורג, הוצאת אבן חושן
"הליקון 23"- רשות היחיד, אמנית מלווה.
"הליקון -ארוטיקה"- אמנית מלווה
"זמן טרופות"- דואט אמנית משורר (משה יצחקי), 2009, הוצאת חלפי
פרסומי כתיבה בהליקון, משיב הרוח, עיתון 77 ועוד.
נגמרו לי הדפם, סתם תירוצים כי כשרוצים לצייר, אז מציירים על כל דבר שמאפשר את זה.
זה מדהים שבצורה כל כך פשוטה ונקיה את שולפת צבעים וקופסה, ורק עם הכישרון, והפנימיות שלך את מוציאה כאלה דברים מרהיבים. הישירות נכרת.
גם אני אוהבת מאוד תאנים, לכן קניתי לי לפני שנים עץ תאנה שגדל על הגג, ונותן פרי.(לא השנה כי הוא עוד בטראומת השיפוץ)שנים קודמות נהנינו מאוד.
תאנים מזור לנפש ולגוף.
מעניין שהפעם לא רמזת לנו מה מקור הקופסאות…
תאנים הם פרי מצויין, והעבודות האלו הן פרי מצויין לעין, ללב וגם לבטן. מקסים!
תודה על הרמז לגבי מקור האריזות, נראה שהאריזות עוברות אצלך תיקון רציני –
קצת כמו הצפרדעים המכוערות שהאמא החורגת של שילגיה הכניסה לה לאמבטיה כדי שהיא תצא מכוערת, ובסוף הצפרדעים הפכו יפות.
ענת, איזה יופי לפגוש אותך כאן. על צפרדעי שילגיה לא שמעתי אבל לא הייתי מתנגדת לשחות באמבט צפרדעים מתוקות, יצורים אהובים עלי במיוחד.
ולגבי התיקון, זו הסטוריה מאד פעילה שלי. את מוזמנת לטייל בתוכה..
הצפרדעים שהופכים לפרגים זה באגדה של אנדרסן – בטוח. נדמה לי שזו גרסתו לשלגיה, אבל אולי אני טועה. זה עוד אחד מספרי הילדות שהיו לי עם האיורים המרטיטים שאשמח לרכוש שוב ואפילו בהמון כסף.
אגב שיחתנו הקודמת על יוקה השחרחורת, יש לך את הספר?
צפרדעים שהופכים לפרגים זה ציור נהדר ומעורר את דמיוני. אולי יצוצו צפרדעים בין צכחולי ואטבלן באדום. אבל יכול להיות שבקרוב, בגלל שהזכרת את הפרגים, אשים כאן עבודה: טרופה על פרג..(פרג הפרח)
שולמית, עץ התאנים שהיה לי בשכונת נווה ישראל, שזה בפרה הסטוריה, היה יוע בכל השכונה בשל עסיסו הדבשי הריחני. הדבורים ואני גרנו בשלום וכולם היו מקבלים בקיץ ריבת תאנים. כשעזבתי כרתו אותו. מעניין מה יכרתו עכשיו בבית הנוכחי. אגב, הסחלבים מתו מזמן
רוניתי, את ה"כדורים ההם" קבלתי כאריזה ריקה, אחת מני רבות, והן מהוות סדרת ציורים הנקראת "טרופות" (מה לעשות, יש לי חברות וחברים משתמשים והם מספקי האריזות)
איריס,
כמובן שאחרי שיחתנו גם אני 'רצתי' לבלוג שלך – לרענן את זכרוני עם עבודותייך – את צודקת בהחלט – אפשר לעשות ניסים וחסדים קטנים עם צבעי מים – כאשר יודעים כמובן מה עושים… התאנים מדהימות, רק לקטוף אותם מהנייר ולאכול.
אגב,
אם תארגני קבוצת ציור בצבעי מים, אפילו קטנה, אשמח מאוד לפתוח את ביתי לחוג – יש לי בית מואר מאוד שקיר שלם שלו הוא ויטרינת זכוכית שפונה לגינה. נדמה לי שיכול להיות מאוד נעים לעשות חוג ציור אצלי, בהדרכתך. אז הנה הכפפה – מקווה שנצליח יחד להרים אותה, את מוזמנת לפרסם את זה בבלוג שלך – ונוכל להתחיל. אני, מצדי, ממש מחכה,
שלך,
עדנה
הי איריס,
כן, נראה לי שזה לא יכול להיות יותר מחמש – אם אנחנו מתכוונות לעשות את זה פשוט ליד שולחן האוכל או בחוץ בגינה כשמזג האוויר טוב. על הפרטים אכן מדבר בהמשך,
מעבר מוצלח לדירה החדשה
ביי
עדנה
חגיגה פשוט חגיגה
תודה מירי, מוזמנת לחגוג
נגמרו לי הדפם, סתם תירוצים כי כשרוצים לצייר, אז מציירים על כל דבר שמאפשר את זה.
זה מדהים שבצורה כל כך פשוטה ונקיה את שולפת צבעים וקופסה, ורק עם הכישרון, והפנימיות שלך את מוציאה כאלה דברים מרהיבים. הישירות נכרת.
גם אני אוהבת מאוד תאנים, לכן קניתי לי לפני שנים עץ תאנה שגדל על הגג, ונותן פרי.(לא השנה כי הוא עוד בטראומת השיפוץ)שנים קודמות נהנינו מאוד.
תאנים מזור לנפש ולגוף.
מעניין שהפעם לא רמזת לנו מה מקור הקופסאות…
היי לוסי
רמז לשאלתך יש בצילום האחרון
(עוד אכתוב לך בהמשך)
ללא ספק התאנים שלך נוגדות דיכאון
🙂
איריס, את יודעת שכשאני אוהבת משהו אני חייבת לאכול אותו, אז רצתי לאכול תאנים כי הציורים שלך עסיסיים, על כל עטיפה או נייר, הם פשוט הדבר עצמו
אז ביום חמישי, חני, יחכו לך תאנים חדשות, עריות ועסיסיות, על שולחן העץ המכיל כל
עושה חשק לנגוס, הציורים שלך טעימים מאוד!
תודה ענת. חלק מציורי טעים וחלקים אחרים עובדים על חושים אחרים
תאנים הם פרי מצויין, והעבודות האלו הן פרי מצויין לעין, ללב וגם לבטן. מקסים!
תודה על הרמז לגבי מקור האריזות, נראה שהאריזות עוברות אצלך תיקון רציני –
קצת כמו הצפרדעים המכוערות שהאמא החורגת של שילגיה הכניסה לה לאמבטיה כדי שהיא תצא מכוערת, ובסוף הצפרדעים הפכו יפות.
ענת, איזה יופי לפגוש אותך כאן. על צפרדעי שילגיה לא שמעתי אבל לא הייתי מתנגדת לשחות באמבט צפרדעים מתוקות, יצורים אהובים עלי במיוחד.
ולגבי התיקון, זו הסטוריה מאד פעילה שלי. את מוזמנת לטייל בתוכה..
הצפרדעים שהופכים לפרגים זה באגדה של אנדרסן – בטוח. נדמה לי שזו גרסתו לשלגיה, אבל אולי אני טועה. זה עוד אחד מספרי הילדות שהיו לי עם האיורים המרטיטים שאשמח לרכוש שוב ואפילו בהמון כסף.
אגב שיחתנו הקודמת על יוקה השחרחורת, יש לך את הספר?
צפרדעים שהופכים לפרגים זה ציור נהדר ומעורר את דמיוני. אולי יצוצו צפרדעים בין צכחולי ואטבלן באדום. אבל יכול להיות שבקרוב, בגלל שהזכרת את הפרגים, אשים כאן עבודה: טרופה על פרג..(פרג הפרח)
איך אפשר ליצור איתך קשר?
קראתי משהו שכתבת והייתי שמחה להתייעץ איתך במשהו במסגרת תחקיר לסדרה דוקומנטרית שאני עובדת עליה.
קוראים לי נועה ואני ב-noahaz82@gmail.com
תודה ושיהיה חג שמח!!
נועה
נועה שלחתי לך מייל. מקווה שקיבלת. ענת
מקסים, איריס. פשוט מקסים. התאנים הללו מצוירות נפלא ורואים בהן את טביעת ידך. רני.
תודה רני. שמחה לפגוש גם אותך כאן, בין עסיס התאנים העונתי
אני רוצה לגור איתן
פעם הלכתי לניתוח והשארתי את כרטיס האשראי שלי אצל אחותי כדי שהיא תביא לי לבית חולים תאנים ככל שאחפוץ
שולמית, עץ התאנים שהיה לי בשכונת נווה ישראל, שזה בפרה הסטוריה, היה יוע בכל השכונה בשל עסיסו הדבשי הריחני. הדבורים ואני גרנו בשלום וכולם היו מקבלים בקיץ ריבת תאנים. כשעזבתי כרתו אותו. מעניין מה יכרתו עכשיו בבית הנוכחי. אגב, הסחלבים מתו מזמן
איריצ'קה, קודם רצתי לקנות אפרסקים. עכשיו – מתעורר החשק לתאנים.
🙂
מריושחר, מעוררת אני אותך ומריצך בסמטאות פלורנטינה. בסוף באמת עוד נקים שם גלידה (של אפרסקים, תאנים ושזיפים)))
איריס איריס, את לא צריכה גפן ותאנה לשבת תחתם. הבית שלך הם הציורים שלך. ואיזה בית! אוהו! מקווה שהכול טוב, עד כמה שאפשר…
נשיקות, יוסי.
יוסי, איזו תגובה חמה. גם אתם צריכים עץ תאנים 🙂 וגם גפן וגם רימון וביחד נצייר את כל שבעת המינים
הצלחת נשמטה
אך אל פחד פרותייך נשארו באויר
ואני ההוא שלא אוהב תאנים
ניקתי
אכלתי
ושתקתי
ניר, לא ידעתי שאתה לא אוהב תאנים אבל אתה בטח זוכר את עץ התאנים המפואר שהיה לי בנווה ישראל, עליו סיפרתי כאן לשולמית
נפלאות התאנים שלך איריס.
חן חן יהונתן
תאווה לעין,
תאנה לחיך,
מה עוד נבקש ממך
התאנה ואין עדיין.
מה שתבקשי. ומי יודע, אולי יום אחד גם יוסר העלה
בא לאכול אותן. ממש בא.
איריס, התאנים המצויירות כמעט עסיסיות יותר מאלה האמיתיות…
איריס, התאנים המצויירות כמעט עסיסיות יותר מאלה האמיתיות…
היי אסתי, טוב לשמוע ממך. לפעמים האמנות יותר עסיסית מהחיים ולפעמים, בחסד או שלא בחסד, החיים עצמם עסיסיים יותר מכל דמיון
הילי, יש תאנים היום בכל מקום. זה שיא העונה. רק להושיט יד ולגעת או לקטוף
איזה יופי, איריס. כמה עוצמה וכמה חיוּת וחושניות. מאד אוהבת את הציור האחרון.
תודה ליאור שבקרת בבלוגי
הן טעימות בעיקר שהגיעו אל שולחני במייל אוהב!
לאה יקרה, כמו עוגת המשמשים האגדית שלך, אני מזמינה עוגת תאנים למפגש הבא… התסכימי?
איריס,
אין אין על כאלו כמו שאת ציירת כאן.
ומחליפות את הכדורים ההם.. בגדול.
הן+היצירה+האהבה.
"אין ענבים בגפן ואין תאנים בתאנה",
הכל על השולחן.
טוב שנענית לתאנים, איריס . אנחנו הרווחנו. יפים ועסיסיים
תודה חנה יקרה, תפילת הפרי נענתה והרחיב את לבה לשעה
רוניתי, את ה"כדורים ההם" קבלתי כאריזה ריקה, אחת מני רבות, והן מהוות סדרת ציורים הנקראת "טרופות" (מה לעשות, יש לי חברות וחברים משתמשים והם מספקי האריזות)
לדידי,
כולנו "משתמשים" כבדים
של סמי העולם המערבי המטשטש.
ובחלקם אין רע בעיני.
כל אחד לומד את עצמו.
שימוש מעניין של זה בתוך היצירות שלך.
רוניתא, חבל שלא הכרנו באפריל, היתה לי תערוכה בירושלים על אריזות רסיטל וואליומים..
איך תמיד הכול אצלך עסיסי כזה, איריסית.
אם לא עסיס, יעלה, אז מה ישאר לנו בקיץ הקשה הזה??
יש בהן הכל, אמנות, טעמים ,מקום וחושניות ובלי סוף אסוציאציות.
תודה לבנה, אשמח אם תשתפי באסוציאציות…
על קצה המזלג – התאנים מאוד נשיות ומאוד מיניות ומאוד מעורטלות…וחסר להן עץ ענק שיחבק אותן ו…זהו.
לבנה, תאנים כשהן כך בשלות כבר לא צריכות את העץ. הן מתיישבות להן על הצלחת ומאפשרות עצמן לעין (מדגמנות) או לפה שינשקן, וזה בהחלט לא יהיה העץ…
איריס,
כמובן שאחרי שיחתנו גם אני 'רצתי' לבלוג שלך – לרענן את זכרוני עם עבודותייך – את צודקת בהחלט – אפשר לעשות ניסים וחסדים קטנים עם צבעי מים – כאשר יודעים כמובן מה עושים… התאנים מדהימות, רק לקטוף אותם מהנייר ולאכול.
אגב,
אם תארגני קבוצת ציור בצבעי מים, אפילו קטנה, אשמח מאוד לפתוח את ביתי לחוג – יש לי בית מואר מאוד שקיר שלם שלו הוא ויטרינת זכוכית שפונה לגינה. נדמה לי שיכול להיות מאוד נעים לעשות חוג ציור אצלי, בהדרכתך. אז הנה הכפפה – מקווה שנצליח יחד להרים אותה, את מוזמנת לפרסם את זה בבלוג שלך – ונוכל להתחיל. אני, מצדי, ממש מחכה,
שלך,
עדנה
עדנה יקרה
עדנה יקרה, אשמח לעשות זאת מספטמבר, אחרי שאעבור דירה. אנחנו נקבע בוקר ואם יהיו 5 תלמידות שיבואו לרחובות נעשה לנו גן עדן אקוורלי בחברותא. אפרסם בקרוב
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1509542
הי איריס,
כן, נראה לי שזה לא יכול להיות יותר מחמש – אם אנחנו מתכוונות לעשות את זה פשוט ליד שולחן האוכל או בחוץ בגינה כשמזג האוויר טוב. על הפרטים אכן מדבר בהמשך,
מעבר מוצלח לדירה החדשה
ביי
עדנה