הצב של קָטִי
בשכונת מונטפיורי, בשדרות יהודית, גרנו שמונה שנים. הייתה לנו עוזרת קָטִי. אלמנה גויה. לקָטִי היה צב. פעם אחת הלכתי אליה עם אימא והבאנו לצב קליפות של מלפפון. בני היה מלך הילדים של השכונה. הוא ואימא שלו גרו בקומה מתחת לקָטִי העוזרת. יום אחד הוא אמר לילדים:"בואו נשים את הצב על המעקה של הקומה השנייה ונראה אם הוא ילך ויפול." הוא נפל.
תיקון:
לכבוד שבוע הספר, המלצה על ספר מקסים ואוהב צבים: "בצ בצ רקי רקי" ( Esio Trot), מאת רואלד דאל, המלווה באיוריו המופלאים של קוונטין בלייק, הוצאת כנרת (יצא בעברית ב- 1993)
ספר מצחיק ושובה לב על צבים, זיקנה, שכנות, "שקרים קטנים", ואהבה מנצחת.
איריס, אלמנה וגויה בשדרות מונטפיורי, שכונת יהודית. אני מקווה שהיו לה כתפיים חזקות לשאת בזה.
כמובן שטעיתי והכתובת הפוכה.
והציור שלך מכמיר לב מאד.
שולמית. זוכרת את קטי רק בתמונה ההיא, בינתיים. סביר להניח שלא היה לה קל בשכונת מונטיפיורי. כמו להרבה מאיתנו. ועוד בהמשך…
הציור נפלא.. המון הבעה. תודה על ההלצה.
תודה עדנה. אהבתי את "לעוף שלך" אכתוב לך אצלך, בקרוב…
איריס,
הציור העליון מרגש מאד (עם כל האיכויות של נטע זר בסביבה זרה לו), וגם הטקסט (עם הפינאלה המקוממת) מרגש.
שחר מריו, תודה (:
הציור הוא פרט מעבודה על קופסה של תרופות, מיניאטורה, והנה הקישור לעבודה http://www.flickr.com/photos/iriskovalio/2550921856/
תודה.
איריס
הציור שלך מדהים , רגיש, כל כתם- נגיעה שונה מבפנים.דיו או אקוורל? נראה לי אקוורל…
וסיפור הצב: ילדים, לא בכוונה עושים דברים שההשלכות שלהם לא ברורות להם. לנו היה סיפור עם שבלול ובסרט הנפלא (שבטח ראית) "אביב,קיץ,סתיו,חורף" מה הילד עושה לצפרדע? ואיזה שיעור המורה מלמד אותו!
ספר נוסף נהדר בענייני צבים : של שרית דרשן-צב על הגב.שיעור לחיים.
לוסי, זה אקוורל
תודה על ההמצלה לספר. לא מכירה ואשמח להכיר. את הסרט שהזכרת ראיתי ואהבתי.
בתגובה הקודמת – קישור לכל העבודה (זה פרט)
האיור עם הצב מקסים .
מה קרה לצב אחרי שנפל?
יש לי סיפור על דריסת צב, אביא אותו לכאן פעם.
הציור העליון מכמיר ומאוד נוגע ללב.
תודה איציק. משאירה לדמיונך.
אנא הבא את הסיפור על הצב, ובכלל, מזמן לא ראיתי כאן משהו חדש שלך…
הציור של הצב הוא כמובן של קווינטין בלייק המאייר הענק!
מה אומר? פיוטי.
להתראות טובה
הציור שלך רגיש ומקסים. והסיפור פוצע.
למיכל וטובה- שמחה שקראתן ותודה על התגובה!
איריס, הבעה חזקה וכואבת באקוורל.
ממש מזמין לליטוף של נחמה.
🙂
יפה ורגיש.
תודה סבינה
הציור והטקסט משלימים זה את זה. ציור נפלא, עצוב ורגיש, וכך גם הטקסט. כל זה הזכיר לי משהו שמחקתי מימי הגן שלי: צב שבור שריון בארגז החול. איזה ילד כזה שמנסה להפיל צבים מן המעקה הטיח אבן בצב ההוא המסכן. ואני לא שוכחת את התמונה.
אסתי, פעם היו יותר צבים מסתובבים ומן הסתם "נגישים" יותר לילדים. וילדים, כמו ילדים, נסחפים לאכזריות, עד שהם לומדים, לפעמים. גם את השיר של יונה וולך "יונתן" קשה לשכוח.