ילידת תל אביב. גרה בהרצליה.
קבלתי תואר שני בציור מאוניברסיטת פנסילבניה, פילדלפיה, תואר ראשון בקומפוזיציה מאקדמיה למוסיקה בירושלים ותואר ראשון ללימודי ספרות עברית מהאוניברסיטה העברית בירושלים.
הצגתי תערוכות יחיד במוזיאון ישראל בירושלים, מוזיאון הרצליה, גלריה נחשון, ומשכן האמנים. השתתפתי בתערוכות קבוצתיות במוזיאון ישראל ובגלריות רבות אחרות.
אמנית מלווה למשוררים ולכתבי עת ספרותיים.
בוגרת קורס מתא"ן למנחי כתיבה.
מורה ליוגה.
מנהלת אתר אישי של אומנות בפליקר
http://www.flickr.com/photos/iriskovalio/sets/
מבחר פרסומים
אמנית מלווה ל"מחברת החלומות" – אגי משעול, הוצאת אבן חושן
אמנית מלווה ל"שורות" – גרא גינזבורג, הוצאת אבן חושן
"הליקון 23"- רשות היחיד, אמנית מלווה.
"הליקון -ארוטיקה"- אמנית מלווה
"זמן טרופות"- דואט אמנית משורר (משה יצחקי), 2009, הוצאת חלפי
פרסומי כתיבה בהליקון, משיב הרוח, עיתון 77 ועוד.
מירי תודה, נווה עמל עושה לי טוב.
אבל גרתי בהמון מקומות. כל התחלה מילאה אותי בהתפעמות, מאז שאני מציירת אקוורלי נוף. יום אחד אעשה פוסט לכל ההתפעמויות הללו…
גיורא תודה. כן הנוף הישראלי שהיה פעם אולי משאת נפשם של ציירי ארץ ישראל, הפך למוקצה. ישנם אמנם ציירים "חדשים" המציירים "היטב" את הנוף, אך נטול חיים והתפעמות. אני מתכוונת לציירים ההיפר-ראליסטים, המציירים בשמן קר ומוקפד עולם שנראה כאילו קפא.
הציור המהיר בצבעי המים נותן לי הזדמנות להתמודד איכשהו עם השינויים שמתרחשים כל הזמן, ללא הפסקה, של החוץ ושל הפנים. איך שאני תופסת את ה"נוף" זה כאנרגיה, ויברציה, אפשרות, רגע חולף, השתקפות של נשמתי, מחשבותיי, רגשותי, וכולי. (כך גם בציורי פוטרט)
אגב, איזור מגוריך הוא מהנופים האהובים עלי בארץ הקשה הזו.
איתי, תודה רבה על ביקורך בבלוגי. מצבעי המים שלי בוקעת תמצית הרגעים הנלכדים בזמן הציור. תמצית זו היא חסרת גיל וזמן ולפעמים חסרת צורה ידועה (ראה את ציור הנוף הראשון). האם אי פעם התבוננת במראה וראית איש "זקן", אפור או צהוב, חסר אף או עטור שיער כארי? בכל זמן הווה מהדהדים כל הזמנים האחרים (שכבות "העבר" ושכבות ה"עתיד"). אמנות יכולה להתחבר לחוויה הזו.
איריס, יקירתי, יש ציור אחד (נווה עמל) שמזכיר לי את זה שנתת לי במתנה. אח…נווה עמל. איזה יופי. אבל הדבר הכי יפה ש"ציירת" – גל. תמסרי לה ד"ש חמה ממני וברוכה השבה.
שחר מריו ידידי, תודה על ביקורך.
אם אני לא טועה, הציור שקבלת מתנה לביתך החדש שרכשת הוא סקיצה אקוורלית של מפרשיות, הקשורה לדיאלוג שירים וציורים ששמנו ביחד בבננות.
שמחה גדולה. הצירו של נוה עמל מקסים. כמו נמלים שוקדניות בנווה עמל מרצדים הצבעים על הדף. עליצות פעלתנית כזו של המכחול והצבע.
מירי תודה, נווה עמל עושה לי טוב.
אבל גרתי בהמון מקומות. כל התחלה מילאה אותי בהתפעמות, מאז שאני מציירת אקוורלי נוף. יום אחד אעשה פוסט לכל ההתפעמויות הללו…
שמחה ורעננות… זה מה שנושב אלי מן הפוסט היפה שלך… שאני לוקחת גם לעצמי כמתנת יום הולדת.
מזל טוב סבינה!!!
יפהפה, גם נווה עמל וגם גל. ניכר שרוח טובה ואוהבת הייתה על המכחול
רחלי תודה. על המכחול תמיד שורה רוח חמה ואוהבת. על הלב לא תמיד, אבל כשהיד מחברת בין הלב למכחול יוצא דבר כזה:)
יופי, יופי, יופי של ציורים, איריס. ויופי של גל יש לך (בתך?).
ברוכה השבה השווה 🙂
היי תלמה, תודה.
כן, גל בתי, חזרה ממסע של כמה חודשים.
יפה מאוד, איריס. וגל גם ביקרה, דומני, ב'רשות היחיד'
נכון אמיר. באקוורל שציירתי את גל השתמשתי גם כציור מלווה ברשות היחיד האחרון.
יפה גל, ויפה הציור שלה.
תודה יעלה, אין ספק:)
יופי! וגם אור בעיניים מצלילות הציור ושובה של הבת!
אור, שולמית, רק אור
(מגרש את החושך)
פוסט מחייך משמח מלא צבע אור ואהבה
וכמובן ברוכה השבה! איזה כיף לכן!!!!!!!!!!!!
תודה חני. אכן כיף. אור. צבע. והחיים. את יודעת… החיים
ברוכה השבה לגל. ונראה לי שגם לך! משהו "שב" בך?
הציורים מלאי רעננות, יפים מאוד.
לוסי יקירתי, הכל הולך ושב, הלוך ושוב, רעננות ועכירות הם שני צדדים של אותה מטבע. אני שמחה שאהבת…
היה לי קשה להחליט איזו גל יפה יותר – בציור או בצילום.
שיהיה לכן כיף שוב ביחד.
בצילום כמובן, סנפרנסיסקו היקר. אין עליה…
ברוכה הבאה גל
והציורים של נוה עמל: יש בהם נקיון ויופי. טוב שיש עוד מישהו המסוגל להביט כך על הנוף הישראלי.
גיורא תודה. כן הנוף הישראלי שהיה פעם אולי משאת נפשם של ציירי ארץ ישראל, הפך למוקצה. ישנם אמנם ציירים "חדשים" המציירים "היטב" את הנוף, אך נטול חיים והתפעמות. אני מתכוונת לציירים ההיפר-ראליסטים, המציירים בשמן קר ומוקפד עולם שנראה כאילו קפא.
הציור המהיר בצבעי המים נותן לי הזדמנות להתמודד איכשהו עם השינויים שמתרחשים כל הזמן, ללא הפסקה, של החוץ ושל הפנים. איך שאני תופסת את ה"נוף" זה כאנרגיה, ויברציה, אפשרות, רגע חולף, השתקפות של נשמתי, מחשבותיי, רגשותי, וכולי. (כך גם בציורי פוטרט)
אגב, איזור מגוריך הוא מהנופים האהובים עלי בארץ הקשה הזו.
איריס מוכשרת, יפיפה ומרגש. ואני כבר הולכת לעלות לך פוסט. קרה לי משהו איתך היום. … עוד כמה שעות.
איריס, חן חן, ראיתי וקראתי וגם אגיב. תודה על נדיבותך..
יפים ומעודנים הציורים מנווה עמל והבת יפה ועדינה
ברוך שובה ארצה
שבוע טוב לכן, איריס
תודה חנה יקרה. שבוע טוב גם לך:)
איזה גגות שמחים ונוף אורירי ככה זה כשהלב מלא 🙂
ברוכה השבה שהביאה איתה גל כזה 🙂
שבוע טוב לשתיכן והתאקלמות טובה ומהירה לגל
ריקי תודה
גם ציור יכול לתעתע, כמו מראות החיים
ודווקא ציור זה צוייר באחד הרגעים העצובים והמלאים יאוש שלי
http://www.ilschool.org/aa/ETON/images/art/adn.jpg
הציור של גל הזכיר את הציור הזה, אולי בתנוחה שהיא להיות לגמרי עצמי עם עצמי.
ברוכה הבאה.
וואו, נכון אביטל, אגון שילה הגאון נמצא בתת הכרה שלי כל הזמן
גל של יופי העברת פה, איריס.
וברכות לחזרה המבורכת הזו.
תודה רוניתא!!
ואיזה כיף
נורא יפה הציור של בתך. משום מה בציור היא נראית יותר בשלה או מבוגרת מאשר בצילום (אם כי אפשר שזה רק בעיניים שלי?)
איתי, תודה רבה על ביקורך בבלוגי. מצבעי המים שלי בוקעת תמצית הרגעים הנלכדים בזמן הציור. תמצית זו היא חסרת גיל וזמן ולפעמים חסרת צורה ידועה (ראה את ציור הנוף הראשון). האם אי פעם התבוננת במראה וראית איש "זקן", אפור או צהוב, חסר אף או עטור שיער כארי? בכל זמן הווה מהדהדים כל הזמנים האחרים (שכבות "העבר" ושכבות ה"עתיד"). אמנות יכולה להתחבר לחוויה הזו.
איריס, יקירתי, יש ציור אחד (נווה עמל) שמזכיר לי את זה שנתת לי במתנה. אח…נווה עמל. איזה יופי. אבל הדבר הכי יפה ש"ציירת" – גל. תמסרי לה ד"ש חמה ממני וברוכה השבה.
שחר מריו ידידי, תודה על ביקורך.
אם אני לא טועה, הציור שקבלת מתנה לביתך החדש שרכשת הוא סקיצה אקוורלית של מפרשיות, הקשורה לדיאלוג שירים וציורים ששמנו ביחד בבננות.
אוהבת את האור בציורים נווה עמל ראי של הלב כגל חוזרת הביתה.מחמם את הלב ומקסים איריס.
איריס, כמה רוגע ורעננות משרים שני ציורים אלה. נפלא.
תודה אורה ורות יקרות