שבוע שעבר יצאה לאור אנתולוגיה חדשה בשם אחד אלוהינו בעריכת ירון אביטוב ורן יגיל. האנתולוגיה, כפי ששמה מרמז, עוסקת מהיבטים שונים באמונה באלוהים. היא כוללת 66 מחברים שמחולקים בין ארבעה שערים: יש אלוהים, אין אלוהים, פוסחים על שתי הסעיפים ואמונות אחרות.
בשער “פוסחים על שתי הסעיפים” מופיע סיפור שלי בשם “קדיש חיים” שמתפרסם פה לראשונה. הסיפור מתאר כיצד רותי עוזרת לבעלה יונתן להתגבר על משבר גיל העמידה שפוקד אותו דווקא במהלך לוויה.
האנתולוגיה כוללת מבחר מאד מגוון של כותבים, החל ביוצרים קאנוניים כמו ח”נ ביאליק, לאה גולדברג, זלדה ודוד אבידן, וכלה ביוצרים הצעירים ביותר, ביניהם: יחזקאל רחמים, אריק גלסנר, יעל ישראל, יחזקאל נפשי ואור גראור. את רשימת המחברים המלאה תוכלו לראות כאן, בבלוג של ירון אביטוב.
את האנתולוגיה אפשר להזמין כאן, או בכל חנות ספרים מקוונת או מוצקה אחרת. כרגיל, אם אתם גרים ליד חנות ספרים עצמאית, בבקשה תקנו את הספר אצלהם, ולא ברשתות הגדולות. הצרכנים לא תמיד מודעים לכך, אבל המבצעים הגרנדיוזיים של הרשתות הגדולות שוחטים את הכותבים וגורמים, בין היתר, להעלאת מחירי הספרים. אוהבי ספרות, אנא, תמכו בחנויות העצמאיות.
שמענו כבר פעמיים. גם ראינו.
נפשי חחחחחח
ממש לא מציאה
אחלה רשימת משתתפים.
מזל טוב על הספר.
יחזקאל רחמים פשוט גרוג.
טוב שלא צרפתם גם את מתי שמואלוף הגרפומן.
שושה יקירתי אשר יצאה היישר מן הרומן של בשביס זינגר הנודע. יחזקאל רחמים הוא אחד המספרים היותר מוכשרים שצצו כאן בשנתיים האחרונות. חרפות, גידופים ותסכולים, לא יועילו כאן. רן יגיל.
רני, תודה רבה, אבל מה זה לעזאזל גרוג? יחזקאל רחמים
אור יקירי, פוסח על שתי הסעיפים ולא על שני הסעיפים. סעף פירושו בעברית מחשבה או דעה וזו מילה בנקבה על אף שאין היא נראית כך, ואין צורך בהיפר קורקציה מן הסוג הזה. בכל אופן, תודה שפרסמת הודעה על האנתולוגיה בבלוג שלך. חג שמח, רני.
סוף סוף אני מבינה למה שתי הסעיפים ושלא שני. תודה על ההארה – חסכת לי להתחיל לפשפש בכל מ יני מקורות..
עדנה
אכן עדנה, כולנו יכולים לטעות. אנחנו רק בני אדם. המילה "סעף" נדירה ועתיקה ועד כמה שאני זוכר היא מן המקרא. רני
אוי אוי אוי הצערת אותי קשות, אור. אומנם זה נעים, רק לא מדויק, לא כרונולוגית, ולא ספרותית. למיטב זכרוני התחלתי לפרסם סיפןרים בעיתונות בשנת 1983, ולפני 16 שנה ראה אור הספר הראשון שלי, ומאז באו עוד שלושה רומנים, וסיפורים בהרבה אנתולוגיות. אז לצערי אינני יכולה להיחשה מהצעירים ביותר, כי "זקנת סבא וילאם". אני מהדור של ירון אביטוב ולאה איני.
היי יעל,
לא התכוונתי להעליב, כמובן. רציתי לציין אותך ולא ידעתי היכן. לצד ביאליק ולאה גולדברג אני לא מעיז לשים אף אחד. אני חושב שסטימצקי נתקלו באותה בעיה כשהם תיארו את האנתולוגיה:
http://www.steimatzky.co.il/Steimatzky/Pages/Content.aspx?ContentID=ContentApril2008_257
אפשר היה לפתור את הבעיה בכך שהייתי מחלק את המחברים לשלוש קטגוריות, בערך (למרות שגם זה לא באמת מספיק – יש פה לפחות ארבעה דורות). אבל לצערי הרב מאד אני עדיין לא מכיר מספיק ספרות ישראלית כדי לעשות זאת. אבל אני עובד על זה.
בכל אופן, אני מתנצל אם נעלבת, לא זאת הייתה הכוונה.
אה אור, לא נעלבתי כלל. רק הצחיק אותי שהצעירו אותי ככה. פתאום להרגיש בת עשרים פלוס, זה מצחיק.
אני חושבת שבספרות העברית יש כבר שש דורות לפחות, אולי יותר.
אני ושכמותי (למשל לאה, ירון), שהתחלנו לפרסם בשנות השמונים-תחילת התשעים, אנחנו מין דור ביניים של דור הביניים.
באמת צריך לחלק מחדש את הדורות בספרות העברית: כי יש את דור המייסדים, אבל גם בו יש דורות, ויש את דור המדינה )(או דור תש"ח), ואז יש את דור הביניים, אלא שבינתיים גם בו נוצרו כמ דורות ביניים, וכמובן, יש את הדור הממש חדש, של השנים האחרונות. מסובך.