א.ק. רָמָנוּג'אן
מאנגלית: אמיר אור
עֹנֶג
נָזִיר גַ'יְנִי עָרֹם1
מְאֻכַּל קַדַּחַת-
אָבִיב, אוֹנֵי
נְזִירוּת אֲרֻכָּה
חוֹשֵׁק יוֹתֵר מֵאֵי פַּעַם
בַּצַּחֲנָה, בַּמַּרְאֶה
שֶׁל נִצַּן מַנְגוֹ, עַכְשָׁו קָפוּץ, עַכְשָׁו
מִשְׁתַּחְרֵר לְעַלְעַל,
אַבְקָן וּפַרְפַּר,
פִּיּוֹתָיו, כֻּלָּם,
צְמֵאִים לְשָׁד,
עַכּוּז, רֵיחוֹת אֶצְבַּע,
שֵׂעָר אָרֹךְ, שֵׂעָר קָצָר,
לֵחַ מְקוֹמוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם יֹבֶשׁ,
עוֹר מְגֹרֶה וְלוּ
בְּשׁוֹטִים, עַצְמוֹ נוֹגֵעַ בִּבְשָׂרוֹ,
כָּל הַפִילוֹסוֹפְיָה נִרְפֶּשֶׁת
בְּרִיר עַצְמָהּ,
גַנְגֶס קָרִיר מְהַלֵּךְ
עָלָיו חֵשֶׁק,
מָרַח אֶת אֵיבָרָיו הָאֲסוּרִים בְּמַגָּע
שֶׁל גּוּפוֹ הַגַּ'יְנִי
בִּדְבַשׁ
סָמִיךְ וְאִטִּי כָּזֶפֶת
וְעָמַד, סוֹף סוֹף
אֲדוֹן יִצְרוֹ עַל תֵּל נְמָלִים,
נִמְלֵי אֵשׁ אֲדֻמּוֹת, זוֹעֵק
אֶת נֻסַּח פְּסוּקוֹ הַיָּשָׁן2
עִם כָּל נִיעַ,
"עֹנֶג, עֹנֶג,
עֹנֶג גָּדוֹל!" –
לֹא-עוֹד נֻסְחָה
בְּמִילְיוֹן הַפִּיּוֹת
שֶׁל עֹנֶג-בִּכְאֵב
בְּטַפֵּס הַנְּמָלִים, נוֹתְנוֹת בּוֹ קַעֲקַע
אֵיבָר אַחַר אֵיבָר,
וְחוֹמְדוֹת אֶת גּוּפוֹ,
שֶׁהָיָה פַּעַם עָרֹם, פַּעַם אֲפִלּוּ לֹא-מוּחָשׁ.
1 נזירי כת הגַ'ינָה בהודו מהלכים ערומים, מתוך אמונתם בניתוק גמור מהבלי העוה"ז.
2 מַנטרה; נוסחה מאגית שנועדה להביא את האדם החוזר עליה אל האושר העילאי.
בהמשך לדיון בקניבליזם והיטרפות ב"אלמוות" וב"האם התלמידים של ישו אכלו אותו?"
ויי ווי ווי, שיר המזוכיסט. אבל מה-זה יפה וסקסי.
תודה, יעל. לא מזוכיסט אני חושב, אלא סקסי בדרכו האחרונה…טנטרה על מיטת מסמרים.
שיר המתאר מציאות מזוכיסטית מתאימה של הנזירים האלה, אבל האמונה מביאה להם כנראה עונג גדול.
האמת שלא נראה לי שהוא היה מזוכיסט, אלא מורעב.
הנזירים הג"יינים האלה מסתובבים עירומים, אבל אין להם שום חיי גוף. לא דורכים על נמלה אפילו, כלומר שום אינטרקציה.
אני חושב שרמנוג"אן בעצם מבקר פה את הטירוף המתנזר הזה.
אמיר
האם תוכל להביא את הנוסח ממנו תרגמת? האם המשורר הוא הודי (ג"ייני, הינדי, סיקי, וכו") או מערבי עם שם רוחני מהמסורת ההודית?
איריס
איריס, רמנוג"אן הוא אחד המשוררים ההודים המודרניים המפורסמים ביותר. הוא כתב בקאנאדה ובאנגלית והיה גם חוקר ומבקר חשוב.
הוא בטוח לא היה סיקי, כי הוא נולד במייסור, והשם שלו לא מתאים, אבל אני לא יודע יותר על דתו.
נ.ב.
איריס, סליחה שאני לא מקליד לך את האנגלית, אבל בכל מקרה זהו המקור (לא קאנאדה).
רמאנוג"אן נפטר רק לפני 15 שנה, ככה שאפשר למצוא את הספרים שלו אם מעניין לך. השיר הזה הוא מתוך
Second Sight. New York: Oxford University Press, 1986
ההנאה הבלתי נתפסת של הסגפנות וההכאבה העצמית.
וְעָמַד, סוֹף סוֹף
אֲדוֹן יִצְרוֹ עַל תֵּל נְמָלִים,
2 שורות שנורא מצאו חן בעיני.
מיוחד
תודה, איציק, זה באמת משפט שיא!
אמיר, שרוטה ועקוצה יצאתי מהנזיר הזה
שולמית, אני לא חושב שיכולה להיות לך שריטה כמו שלו, אבל את הדבש והנמלים כולנו מכירים…
מבטא היטב את הצד הפסיכי שבלנסות להתגבר על תשוקות.
כמה מאמצים כמעט על-אנושיים נדרשים לאדם בכדי לנסות להכניע תשוקות.
אני היום מאמינה שנכון ללמוד קצת גם לרסן את ה"בא לי" המשתולל בכדי לגדול.
אבל באנו לעולם עם גוף, ולדעתי אנחנו צריכים מאד להשתמש בו (בתבונה) ודרכו להגיע לעליון, אבל רק דרך הגוף.
לא לנסות לחיות כאן כמו מלאכים חסרי גוף ולהתכחש לו.
קצת עצוב לי על הנזירים ההם,
אבל זה מה שמתאים להם,
אני בטוחה שלהם עצוב עליי.
רונית, את בטוחה שלהם עצוב עלייך! :))
אבל את צודקת. "בא לי" הוא מרשם לא טוב כשהוא מנוגד לאחריות שלך על אחרים ועל עצמך. מצד שני, "בא לי" הוא בסדר גמור כשזה לא כך.
הגוף, אני חושב, ניתן לנו כאן כמו מין חי מחמד – ליהנות ממנו ולטפל בו.
"בא לי" זה כייף וסיפוק של עונג רגעי.
אני לא חושבת שצריך להתנזר מה"בא לי" הזה.
מצד שני, אם נעשים עבדים של זה, העונג מהר מאד הופך לייסורים, סבל ואפילו מוות.
כמו כל התמכרות.
אני מלמדת את עצמי לדחות סיפוקים,
מנסה לפחות.
כשמשהו אפילו הכי קטן מצליח, אני גדלה עוד קצת.
אבל בעקרון, מאמינה שצריך לחיות את החיים האלה דרך הגוף,
וכשעוברים דרך הגוף, רק אז אפשר להגיע באמת לעליון.
קראו על "עוצמת הרכות".
מבחינתי זה הדבר היום.
תנו לאלוהים את אשר לאלוהים ותנו לגוף את אשר לגוף… גם אלוהים הוא גוף, גם הגוף הוא אלוהים.
מה זה "עוצמת הרכות"?
?
אמממ,
זה נושא כל כך גדול,
שאני אכתוב מתישהו פוסט נפרד.
זה הלינק לאתר של עוצמת הרכות:
http://www.holistic-pulsing.com/
בעקרון מדובר בטיפול הוליסטי, דרך "הפעמת" המטופל, המטופל שוכב על מיטת טיפולים ומנענעים אותו בקצב פעימות לב העובר, כל פעם בחלק גוף אחר.
זה מרגיע ומחזיר לרחם, ומעלה המון דברים בדרך בלתי אמצעית, של הזכרון של הגוף.
הגוף זוכר דברים, ותוך דקות לפעמים אפשר להגיע לשכבות הכי עמוקות.
בשבילי זה תהליך מרפא, ומדובר על דרך של שמחה.
הכל לגיטימי שם כמובן, עצב, דכאון, כל דבר שעולה,
רק שיש הסתכלות על למה קשה לנו כל כך להיות בשמחה ובאושר.
קצרה היריעה כאן,
רק אציין, שעשיתי הרבה שנים של טיםול פסיכואנליטי, שעזר לא מעט,
אבל עוצמת הרכות מביאה משהו אחר.
נוסף.
רונית, נכנסתי לשם, ולא חושב שממש הבנתי, אבל זה נשמע נעים.
בפסיכואנליזה אני בכלל לא מאמין – ובכלל בכל "טיפול" שבו מפרשים לך את חייך. אבל אם היה לך טוב מזה, מי אני שאתווכח עם זה?
אי אפשר "להבין" מקריאה באתר.
טובי הוציאה ספר מדהים שנקרא "עוצמת הרכות", ממליצה לקרוא.
בעיני הוא סוג של צו השעה עם מה שקורה היום בעולם.
ההשפקה הזו התחילה אצלי כשתרגמתי את "ספר הפחד".
ולגבי פסיכואנליזה: אף אחד שם, תאמין לי, לא מפרש לך את חייך, אתה עושה זאת, ובעבודת פרך כמעט יומיומית, שרובה שלך.
הדרך היסודית ביותר לטיפול בעיני.
טוב, אחכה לפוסט שלך על "עוצמת הרכות"". לגבי פסיכואנליזה – מי מוביל אותך אל המובן של מה שעולה אצלך? לא הפסיכולוג?
"עוצמת הרכות" של טובה בראונינג?
:))))))))))))))))))))))))))
טובי בראונינג, לא טובה …
היא אמריקאית במקור.
כן, אני עושה את הטיפול הזה כבר קרוב לחצי שנה, וזה משהו משהו !!
אפילו עשיתי סדנא של יומיים.
רונית טובי או טובה- העיקר שהיא טובה לך.
נראה לי שאנחנו צריכות להיפגש.
במיוחד שגם את ירושלמית.
ואיפה את כותבת, תמי ?
רונית, בשמחה נפגש..
גרתי כנראה לידך, במיסדים, המון שנים. עכשיו אני בגלה. אשמח להפגש אצל קפה "קדוש" בהלני, החביב עלי..
אני כותבת ויש קישור כאן למעלה…:)
נשמע שנפלא לך, אבל לא הסברת מה זה. תזרקי איזו עצם?
הנזיר רצה רק פעם אחת לחוות את העילוי שבעינוג עצמי, אורגזמה של הבשר, מתוך התמסרות מוחלטת לפינטוז ההיסתלקות. כמעט כמו התאבדות על מזבח העונג.
(האם כגודל האיסור גודל התשוקה?.)
גנגס של תשוקה מילאו את הנזיר המנוּמל- מאוד מרגש פורקן עול האיפוק, העכבות…
הזכיר לי שירים שלך כמו: "הכלוב", "חי מחמד", "אני קופץ".
כן, נכון. זה מה שהוא רצה, ולא בגלל מזוכיזם. בגלל חיים שלמים של התכחשות.
האם כגודל האיסור גודל התשוקה? לא פעם – כן. מנזרים הם לעתים קרובות מקומות שאפשר לחתוך בהם את המתח המיני בסכין.
"חי מחמד" הוא תשובה שפויה ל"כלוב", לא?
כן, בהחלט יותר מעשי…:)), בטח מענג ואופטימי…
אמיר גם לנו ישנן תקופות התנזרות, נראה לך שזה מזוכיזם?
לא, לא בהכרח. יכולות להיות כל מיני סיבות. דכדוך, אבל, ריכוז במשהו אחר.
חושניות היא גם כמו מין שריר – כשאתה לא משתמש הוא מתנוון קצת. אתה יכולה אפילו להרגיש שזה בכלל לא נחוץ, ולפעמים זו אוטוסוגסטיה או רציונליזציה, אבל לא תמיד.
דיכוי של חיים שלמים זה באמת כבר משהו אחר.
טוב לחשוב על זה כשריר כי חדר כושר יכול לעזור!.
אני מנסה לחשוב על הנזיר ולהבין מה הוא עבר לו בראש כדי לקבל כושר. הרי אצלו השריר המדובר היה מנוון. (לא, לא חייב לענות)
תמי, איפה מנוון?
"פִּיּוֹתָיו, כֻּלָּם, / צְמֵאִים לְשָׁד, / עַכּוּז, רֵיחוֹת אֶצְבַּע, / שֵׂעָר אָרֹךְ, שֵׂעָר קָצָר, / לֵחַ מְקוֹמוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם יֹבֶשׁ, / עוֹר מְגֹרֶה וְלוּ / בְּשׁוֹטִים, / עַצְמוֹ נוֹגֵעַ בִּבְשָׂרוֹ…."
נכון………גם אני הופתעתי לאור הנסיבות של נושא הכושר- איך הצליח לו הכל…….?
ריכוז, מדיטציה…
אשלם פֶּנִי תמורת המנטרה…:)
הכוונה: A penny for your thought
mine?:))) the mantra is his and so are the honey and the fire ants
:)))
טוב, אנסה להמציא לעצמי צידה לדרך…
מנטרה כצידה לדרך?
פסוקו הישן לא ידוע,
זוֹעֵק
אֶת נֻסַּח פְּסוּקוֹ הַיָּשָׁן
עִם כָּל נִיעַ,
אולם פסוקו החדש הופיע עירום לפנינו:
"עֹנֶג, עֹנֶג,
עֹנֶג גָּדוֹל!"
זו, נראית לי,מנטרה מצויינת.
זהו דווקא הנוסח הישן. בהוקטי = תענוגות עילאיים, ואננדה = אושר, הם מונחים שגורים במילון הרוחני ההודי. רק מה, תלוי איך מבינים אותם…
עונג, עונג, עונג גדול!
חשבתי שזהו הפסוק הישן אבל כשקראתי ש-
"כָּל הַפִילוֹסוֹפְיָה נִרְפֶּשֶׁת
בְּרִיר עַצְמָהּ," לא נראה לי שעונג הוא פילוסופיה נרפשת בכלל. כנראה שהמנטרה שרירה אך איכשהו הנזירים פיספסו את התובנה ורק הנזיר המסכן הגיע להארה. (או למה שהוא אמור היה להגיע אליו)
הפורקן מרגש, אבל מה שמדהים הוא גם התכנון והביצוע. דבש ונמלי אש. איזו מטפורה…
השימוש בדבש ונמלי אש גם אותי העביר לתדר אחר, מרגש. (ואפילו הצלחתי לראות כוכב של צאת שבת הנשמה מהקודקוד)..
כן, וכשאני אומר על זה "מטפורה" אני כמובן לא מתכוון לשיר (שם זה תיאור ריאליסטי) אלא לכל המגנון המוזר הזה של עונג וכאב. דבש חריף מאוד.
לגבי עונג וכאב, פעם חקרתי את הנושא "מבחוץ" והרי מסקנותיי: עונג-כאב הוא עוצמתי יותר מעונג-חדווה , עלול למכר את הנוגעים בו ועל כן עדיף להנות ממה שיש ולא להתחקות אחרי "עולמות אחרים", בדיוק כמו חיים עם הירואין וחיים בלי.
אבל למה זה ככה, סיגל?
דמיין לעצמך מנורה דולקת ביום ואת אותה המנורה דולקת בחושך, מתי המנורה תאיר כביכול יותר? תן עונג לאנשים "ענגנים" ותן להם אותו מתוך כאב , מתי המנורה תאיר להם יותר?
האמת שאני לא ממש מבין את זה. יש איזשהו קו תפר בין עונג לכאב, אבל כאב ממש? אפילו כש"ריאיינתי" מזוכיסטים הבנתי שיש מקום שהכאב הופך להצפה של אנדורפינים, כלומר הוא עונג.
כרגע כואב לי שריר העייפות שבעיניים ועל כן אלך לפני שיפרצו לי ממנו אנדורפינים שלא יתנו לי לישון.
ליל מנוחה :()
(פרצוף מפהק).
ליל מנוחה ועינוגים מרעישים…:)
אנדורפיני פז
"עינוגים מרעישים" ו"אנדורפיני פז"…חן חן על האיחולים הקסומים , ישנתי כמו נזירה מתה, קמתי פנתרה שחם לה. (או שהיה היום חם או שהשמש של אתמול נפלטה ממני היום והבעירה אותי, כך שזה לא יום טוב להיות בו נזירה).
אגב…אם מחליטים להיות נזירים, האם מחליטים לזמן קצוב ,או שמתכווננים על נצח זמני במועד לא ידוע כלשהו?
ועוד שאלה-מאילו סיבות מחליטים החלטות שכאלו בדיוק? מעולם לא ריפרפתי מחשבה כזאת בראש , האם זה נובע מתוך העונג שנמצא בכאב? ( זה נשמע מזוכיסטי קצת…לא?)
סיגל, :)) יש לך לילות מלאי חוויות…
בהתנזרות אין כאב או משהו מזוכיסטי אלא ניקוי פנימי מדברים שלא שמתי לב שדבקו בי כי לא שמתי לב וזימנתי לעצמי: פחדים, ספקות, בלבול. את בטוח מכירה מצבים כאלו…
למעשה התנזרות היא כמו מקלחת. לעיתים יום ולפעמים שבועיים.
זה מעט מהרעיון…
האם כשאומרים התנזרות מתכוונים להתנזרות ממין? אם כן אז אני לא רוצה להתקלח לעולם. :0)
ולגבי מצבים של חששות ופחדים ,אז איך זה קשור להתנזרות? כשיש חששות נותנים או שלא נותנים להם במה ,כשמוכרחים, אבל בשום פנים ואופן לא מוכנה לתת להם לנהל לי את החיים, עד כדי כך שאצטרך לשנות את כל החיים שלי בגללם. (בגללם-החששות, הפחדים וכל החבר"ה).
ולמרות כל שכתבתי מסוגלת להבין שכנראה זו גם דרך שהיא כלי עזר בחיים ,אבל אולי היא לא מתאימה לכל אדם, רק מהמחשבה על היותי לפתע נזירה נהייה לי אפור, אני קצת כמו ג"ולי אנדרוס בצלילי המוסיקה…מאלו שהנזירות יתנדבו לשלוח אותי מהמנזר, כשיראו את פרצופי העצוב המשתדל.
:0)
המיניות היתה שדה המערכה המועדף על כמה וכמה דתות על מנת לחצות את האדם גוף מול רוח ולשלוח אותם להילחם זה בזה. הפרד ומשול…
היום באמת עפה לי הרוח מהגוף משהו נלחם בי, ניסיתי להתנזר מהכאב אך מחר pope= רפא השיניים יציל את המצב, אולי. (כאב שיניים אטומי..)
אוי! וזה אפילו בלי דבש לרפואה…
תרגישי טוב!
יש לי בראש רעיון ישן, לצלם פרצופים שונים בזמן "העונג הגדול" ונראה לי שיהיו גם פנים שמשדרים כאב..
עדיף להקליט צלילים, בין עונג לבין כאב לא תמיד יודעים השכנים להחליט אם להזמין משטרה…אני זוכרת שאמא שלי הסבירה לי פעם שהרעשים שאני שומעת הם השכן והשכנה שלנו ש"מצטחקים" (אלו מילותיה)…אותי זה לא הצחיק , לא האמנתי לאמי והייתי בטוחה במשך שנים רבות ,ששכנתי היא אישה מוכה.
בנושא הקולות זה כבר עניין של סיגנון אישי ונראה לי שאפשר להקליט לארוויזיון…:))
איך אף אחד עדיין לא הוציא תקליטור?
:0)
צר לי, אולי אני עיוור, אולי חשוך, אבל לא רואה שום עונג בדבש מרוח על הגוף ונמלים שחומדות אותו. לא עושה לי את זה. מניח שגם המשורר מתבונן על זה במבט מעט אירוני. אני מעדיף גוף עם "חולשותיו" אבל בריא, מאשר גוף אכול נמלים המוליך אל הרוחניות הטהורה. השיר חזק.
מוישלה, תודה, ואתה כמובן צודק. רמנוג"אן מתבונן בנזיר הג"ייני הזה באירוניה וחמלה.
שלא נמלים תאכלנה את גופינו…
היי אמיר כשאני רואה כאלה שירים יש לי הרגשה שאתה פשוט מקצוען מגיע לדקויות… נוגע בקרביים של המילים
להתראות טובה
מסכימה כל כך עם טובה — אתה שולט במלים כמו… איך לא לתת פה קלישאה?.. כן, "נוגע בקרביים של המלים" מתאר את זה יופי. נהנית מאוד מכל שיריך ותרגומיך. תודה.
תודה על המלים החמות, נעמי. בעונג.
תודה, טובה.
סליחה, לא התרשמתי מהיצירה גופה. גוזלת את זמנו של הקורא.
רחמנות על נזירים מופרעים
נזירים מופרעים, אמירה?:) באמת רחמנות.
רמנוג"אן ואני חייבים לך דקה 🙂
מוזר ועז , איכשהו ממשיך את הנמלים של פסקל פטיט.
כן, נכון. איכשהו בהיטרפות הזו באמצעות נמלים אדומות. זה לכאורה רק בשפה (גם הפתרונות שלי בתרגום) אבל גם אני חשבתי על הנמלים של פסקל.
עונג, עונג, עונג גדול בהחלט!
הי אמיר, רציתי לשתף בהגיג, קראתי את השיר , הבוקר ,בריפרוף, ומיד לאחר מכן נסעתי לים. בים, לא הבנתי מה חסר לו לנזיר עירום ,כשהוא יכול פשוט לשכב בשמש ,פרוש רגליים וידיים ,ולתת לרוח ללטף אותו ,ולחדור לכל מקום שהוא יתן לה.
סיגל, הייתי נודיסטית בנואיבה במשך חצי שנה, זה לא מספיק מה שאת מתארת, וזה בדוק…:))
היית נודיסטית אבל לא נזירה. נזיר שמתואר כאן שכל כולו חושים שכבר יצאו החוצה מכל החורים , אולי יכול להנות ממה שתיארתי כאן…ובלי להיות נזירה או נודיסטית, אני דווקא מאוד מאוד נהנית משמש ורוח…רק שבגד הים באמת קצת מקלקל :0)
(אגב, יש חופי נודיסטים בארץ?ניסיתי להסיר טיפה"לה מחזיית בגד הים, בתי התפלצה ,ובדיוק היום גילגלתי שאלה זאת במוחי).
בטח שיש. חוף קליה, ים-המלח.
את מוזמנת לבוא , בלי קטינים…:)
למה את חושבת שלא הייתי נזירה?.
יש לי תקופות כאלו והן מאוד חשובות ומענגות בשקט הפנימי שלי שם.
תקופות כאלה ותקופות כאלה אני יכולה להבין ,אבל האם יכולה נזירה להתהלך בחוף נודיסטים ולהשאר נזירה במחשבות, ולהשאר נזירה ,באמת, בגוף, שכן מכיר את תחושת העונג של המגע? (אם אני אהיה פעם נזירה אז עם קצת רוח וקצת שמש וקצת נודיסטים סביבי אני… "אתקלקל" מהר).
:0)
סיגל, הכל תלוי במה אני מחליטה עם עצמי. אם אבחר להיות נודיסטית בהתנזרות אז אני לא רואה אף אחד ומרגישה בלתי נראית – תארי לך איזה שיחרור..
מצטערת שלא יכולה לדמיין…אם אני קצת מתנזרת החלומות שלי דואגים לי שאשמור על "גחלת החיים" אולם…אם תחליטי החלטה שכזאת הייתי ממליצה לך להתרחק מנמלים אדומות ומדבש.
:0)O
לא נשמע שאת בסכנה כזאת. ואם תהיי תקראי לעזרה!
ואם אקרא לעזרה, הוא יבוא?
לא רואה סיבה שלא, אלא אם כן הוא בדיוק על איזה תל נמלים.
עד אז הוא כבר ימצא דבש…:)
מה יותר דבש ומה יותר תל נמלים מאשר נזירה בשלבי התקלקלות? נראה לי שעזרה ישמח לשמוח בשמחתה של הנזירה שמחונה.
אם כך לשאלתי "האם יבוא" ההגיון אומר שבוא יבוא, אבל תלוי בהגיון של נזירים…הם לא כאלה הגיוניים בעיניי.
לא בדיוק קליה, תמי,
אלא חוף נווה מדבר.בסוף.
וגם געש.
אבל אין על ים המלח, נכון ?
נו בנות, עד ים המלח אני צריכה שיהיה לי מטוס ,ואם יהיה לי מטוס, אטוס הרבה יותר רחוק.
סיגל, הינה גם רונית תבוא. יהיה יותר זול מטיסה…:)
רונית לא רציתי לתת כיוון מלא- כולם היו באים…:))
אף אחד לא יעז לבוא.
רק מי שנזמין.
:)) טוב!.
את חושבת שיבוא מי שנזמין?
לא יודעת אם כולם יבואו, אבל
"נָזִיר גַ"יְנִי עָרֹם
מְאֻכַּל קַדַּחַת-
אָבִיב, אוֹנֵי
נְזִירוּת אֲרֻכָּה
חוֹשֵׁק יוֹתֵר מֵאֵי פַּעַם"
עלול בהחלט להתפתות.
:0)
נעזור לו עם הדבש. את נמלי האש בטוח יביא בכיס הקידמי…:)
ים המלח הוא הים הכי הדוניסטי שיש. לצוף, שמש, לצוף, להתמרח בבוץ, לצוף…
הכי שווה לצוףףף…
אגב, מסורתית, נזירים ג"יינים הם … נודיסטים. מסתובבים ערומים לגמרי.
סיגל, אחרי דיכוי של חיים שלמים כנראה דרוש יותר "חיכוך" בשביל להרגיש משהו. לך תבין… זה כמו להקים מתים לתחיה.
וככה גם להפך – ככל שאת חיה יותר את החושים את גם רגישה יותר, אני חושב. כשהכל ער, אפשר להרגיש את הרוח על העור או ללטף עלה – ולהשתגע מזה.
כשהכל ער…זהו בדיוק שהתכוונתי אליו. אצל הנזיר שבשיר נראה לי שהכל ער בהחלט אפילו קלטתי את המילה "עמד" עומדת לה מופרדת בפסיק כהדגשה אולי שהכל עומד בכלל (כולל החושים) ולא רק על תל נמלים.
כמה משובשת הנפש כאשר גוזלים ממנה את הנאתו הפשוטה והטבעית של הגוף. מזכיר לי סיפור ששמעתי על ילד שהוריו אסרו עליו תכלית האיסור לאכול שוקולד. כשחזר מבית הספר מצא הילד פיסת שוקולד נמסה לתוך אספלט המדרכה. הוא קילף את השוקולד מן הרצפה וזלל אותו.
הצורך להתנזר ממנעמי הגוף באופן מוחלט, תמיד גרם לי לתהות, למה בעצם? השיר מעורר מחשבה וגם, במידה רבה זעזוע.
אסתי, המחשבה שמאחורי התנזרות קיצונית כזאת היא שאנחנו לא הגוף, אלא רוח, וריכוז בגוף עלול למנוע את התפתחות הרוח (התאחדותה עם הכל). זה לא כל כך שונה מהמחשבה הנוצרית למשל. בסוף זה בדרך כלל יוצא פרוורטי, כי ככל שהזמן עובר, הנמר רעב יותר והקולר בלוי יותר.
יפה. במיוחד אהבתי את הסמיכות של דבש וזפת.
הסמיכות! תרתי משמע?
תודה
זה הסוף שעושה לי את זה.
… אֶת גּוּפוֹ,
שֶׁהָיָה פַּעַם עָרֹם, פַּעַם אֲפִלּוּ לֹא-מוּחָשׁ.
בבת אחת את מבינה שהוא פשוט רצה להרגיש. משהו.
ושירצו אותו. מישהו. אפילו נמלים אדומות
אגב, אמיר, לנמלים אדומות יש נשמה?
אלים אדירים, מי נולד בתור נמלה אדומה!
…
כן, יעל, הוא פשוט רצה להרגיש משהו אחרי חיים שלמים של ללכת עם להרגיש בלי… אבל הדבש והעוקץ, החושניות הנוראה של המוות הזה נותנים את הממדים האמיתיים של הרעב, לא?
…ואין לי מושג לגבי נשמות של נמלים. אני חושב שיש להן תודעה אחת, לכל הנחיל. לפחות ככה הן מתנהגות. גם בשיר הזה וגם בשיר של פסקל הן כל כך אינסטרומנטליות, מסכנות.
נזירים אבל נשארים גברים! אני קראתי ספר לאחרונה (כך אומרים סיפור אמיתי מאוד) מהותיקן "הסוד השלישי" של פאתימה" שמעלה את השאלה מדוע נזירים אינם יכולים להתחתן.
רפורמה כזו עלולה לערער את בסיס האמונה של כל הנוצרים.
אהבתי.
עם נשים או בלי, במנזרים אפשר לחתוך את הסקס בסכין. מי שטייל פעם בהר אתוס יודע למה הכוונה.
וגם הנזירות, יעל… הייתה לי חברה שנתקעה בשום מקום באיטליה ובסוף בילתה לילה בל יישכח במנזר נזירות.
ומה הסוד של פטימה?