הבשורה על פי תומא
מאסטר ישו
הבשורה על-פי תומא היא טקסט עתיק, הקודם בזמנו לבשורות שבברית החדשה. הבשורה מכילה אמרות שיוחסו לישו, אך בגלל מסריה הרדיקליים נחשבה על ידי אבות הכנסייה לכתב כפירה. הכנסייה הנוצרית, שללה את הטקסט והשמידה אותו ככל שיכלה, ובמשך דורות רבים נחשב הטקסט כאבוד. אולם להיסטוריה הפתעות משלה: ב-1944 התגלתה הבשורה על-פי תומא מחדש בחולות נאגע חמאדי שבמצרים.
תומא היה אולי המסתורי שבשליחים, וכבר בסוף העת העתיקה נרקמו סביבו סיפורים אקזוטיים. ע"פ מסורות שונות תומא היה השליח שהביא את בשורת ישוע להודו, ואכן מאמיני הקהיליה העתיקה של מאלאבאר מכנים עצמם עד ימינו "הנוצרים של תומא". אמנם תומא ידוע בעיקר כ"תומא המפקפק", שלא האמין בתקומת ישוע מן המתים עד שיראה בידי ישוע את פצעי המסמרים וימששם באצבעו. אולם סיפור זה, המסופר בבשורת יוחנן (כ 29-24), הוא מאוחר יחסית ויסודו כנראה במדרש יווני לשמו של תומא (ביוונית – תמיהה, פליאה). לעומת זאת, מובנו הנכון של שמו (ארמית ל"תאום"), היה מקור למסורת, שעל-פיה נחשב תומא לתאומו הרוחני של ישוע.
שבע אמרות מתוך הבשורה על פי תומא
מיוונית: אמיר אור
ג
ויֹאמֶר ישוע: והיה אם יאמרו אליכם הנוהגים אֶתכם: "ראוּ, המלכות בשמיִם היא", כי אז קָדַם לכם עוֹף השמים. ואם יֹאמרו אליכם: "בַּיָּם היא", כי אז קדמו לכם הדגים. אבל המלכות היא בתוככם ומחוץ.
דעו את עצמכם ותִוָּדֵעוּ; והבינותם כי בנֵי האב החי אתם. אך אם את עצמכם לא יְדעתֶּם, בָּעֹנִי אַתֶּם, ואתֶּם העֹני.
יג
ויֹאמֶר ישוע אל תלמידיו: שַווּנִי והגידו לי לְמָה דמיתי.
ויאמר שמעון כֵּיפָא אליו: כמלאך צדיק וקדוש הנֶּךָ.
ויאמר מתי אליו: כאיש חכם ונְבוֹן דעת הנֶּךָ.
ויאמר תומא אליו: אדון, לא יוּכל פי למלל לְמה דמית.
ויאמר ישוע: לא אדוניך אני, יען כי שתית וַתִּשכַּר מן המַבּוּע אשר אנֹכי חֲלַקתִיו. וַיִּקחֶנוּ, וַיֵּלֶך, וידבֵּר אליו שלֹשה דברים.
ויהי בשובו אל חבריו וישאלוהו לאמֹר: מה אמר לך ישוע? ויאמר תומא אליהם: אם אֹמר לכם אחד מן הדברים אשר דִבֵּר אלַי, ולְקחתם אבנים וּסְקלתוּני, ואש תֵצא מן האבנים וַאֲכָלַתְכֶם.
כח
ויֹאמֶר ישוע: בְּלֵב הארץ נִצַּבתי וּבַבָּשׂר הופעתי אֲליהם; וָאֶמְצְאֵם שִׁכּורים כֻּלם, וצָמֵא בהם אַיִן. וַתֵּעָצב נפשי אל בני האדם, כי לִבָּם עִוֵּר ולא ירְאוּ; כי ריקים באו אל העולם וריקים יבקשו לעזבוֹ. כי עתה שִׁכּורים הֵמה, ובסוּר יינם יִנָּחֵמוּ.
כט
ויאמר ישוע: אם בעבוּר הרוּח נהיָה הבּשׂר, הנֵּה זה פלא; אך אִם בעבוּר הבשר הרוּח, הנה פלא על כל פלא. ואנכי אתפלא, איך ישכֹּן העֹשֶר הרב בָּעֹני הלָזֶה.
לז
ויֹאמרו אליו תלמידיו: מתי תֵּרָאה אלינו וְנֶחֱזֶךָ?
ויאמֶר: כאשר תתפשטו עֵירֻמִּים ולא תבוֹשו, ושמתם בגדיכם תחת כפות רגליכם, ודְרכתם עליהם כִּילדִים; אז תֶּחֱזוּ את הבּן החי ולא תִּירָאוּ.
מב
ויאמר ישוע: הֱיוּ עוברי אֹרַח.
עז
ויֹאמֶר ישוּעַ: אני האוֹר מעליהם כֻּלָּם. אני הכֹּל. ממני בא הכֹּל, ואלַי הכֹּל ישוּב. בַּקעוּ בּוּל עֵץ ושָׁם אני; גֹּלּוּ אֶבֶן וְתִמצאוּני.
על הלימוד עם מאסטֶר ישו:
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=3550&blogID=182
כל הבשורה על פי תומא : http://www.amiror.co.il/PDF/HEBREW/poems_heb/Translated/Translated_2.pdf
תודה, אמיר! מאלף, כרגיל.
להלן 2 משיחים שלי (עפ"י "הכניסה של המשיח לירושלים" של ג"וטו)
באהבה, יוסי.
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=92&itemID=2884#post2884
יוסי, תודה! איזה מענה משיחי מהיר!
ולא ידעתי שגם באמנות הזאת אתה מושל. הראשון נראה יותר יהודי ויש בו הפשטה של חלק מהמוטיבים של השני (אולי תהפוך את הסדר?)
אהבתי את כפילות הדמות בשני, את הגולגולת ואת ההנפה של כפת התמר שהופכת כאן לאקט אלים!
ועדיין לא הסברת לנו על איזו יבלת באישיות יושב דווקא ישו.
אני חושבת שחלק מהברית החדשה הישנה (כלומר – הבשורות הקלאסיות) יש בהם הבזקים מרגשים – אלי אלי למה שבקתני, הדרשה המופלאה על ההר ועוד כמה. חלק, לעומת זאת, נראה כהעתק של התנ"ך למתקשים או כטקסט שמי שכתב אותו לא ממש הבין במה מדובר.
אני חושבת שהוא נאר חידה כי מצפים ממנו לאיזו קוהרנטיות שנעלמת מאתנו – אם בגלל תלמידיו שחלקם לא היו מהמבריקים ואם בגלל שיתכן שהוא היה מלא רעיונות טובים ואיך יודעים שרעיון הוא טוב ? – שהוא לא תמיד עקבי. אוי לנו מהעקביים שומרים בעקביות על עקביותם.
כתבתי הרבה. אז למה בכל זאת ישו???
מיכל, אני לא בטוח שזו יבלת. ובשבילי זו אפילו לא הייתה שריטה.
ישו של הבשורות הוא מין איש חזון שלא הובן, שנדחה על ידי המסורת הרבנית, וזה מדבר אלינו כשלעצמו. היהדות הייתה אז די צעירה ומלאה כיוונים אלטרנטיביים.
המסתורין שבחוסר הקוהורנטיות מטריד, אבל הקסם מבחינתי הוא דווקא בחידות התובנה שמציבה הבשורה על פי תומא, לעיתים כמו מין קואנים, אבל כאלה שכן מצטרפים לחזון נאור ולכיד.
גם הדרשה על ההר מוארת באופן מדהים דווקא משם.
אבל את כל השאלות האלה אולי יסבירו באופן אחר לגמרי ומזווית חדשה מי שבחרו בישו. את בחרת כמעט בחירה הפוכה – את רבי עקיבא, וכבר שוחחנו על זה קצת.
ישו הצעיר נדחה גם על ידי המסורת של הכנסיה המערבית הביזאנטית…
אפילו פאולוס הצליח לדחות את החלקים הטובים.
בעיני ישו רלבאנטי בשאלה הגדולה שהוא מעלה על המצוות וההלכה – האם אלוהים נמצא בפרטים הקטנים. הוא כמובן שלא. גם הנביאים בחלקם דומים לו. בודאי שאצל כל אלה אלוהים לא נמצא בפרטים הטכניים. הם לא בירוקרטים של האלוהים. (וכאן, שוב, רבי עקיבא הוא דמות מרתקת – איפה נמצא האלוהים החמקמק מאוד שלו?).
מי שבחרו בישו, כמו מי בחרו באלוהי אברהם, יצחק ויעקב (כן נו ברור שזה אותו האלוהים במידה מסוימת) לעולם יבחרו בחירה אישית. ישו של לוסטיז"ה הוא לא אלוהים של האפיפיור ולא אלוהי הנזירה בירושלים שמטפלת בילדים פגועים. האלוהים הקריזיונרי והילדותי של הנדודים במדבר הוא לא אלוהי רבי נחמן מברסלב ולא אלוהיו של איוב. וזה מה שתמיד מרגש ומעניין בדמות שדווקא לא הייתי רוצה לפגוש – אלוהים.
מיכל, כמה נכון. אפילו הדמות של אלוהים, ואפילו במסורת אחת (יהדות, נצרות) היא בעצם רפובליקה של דמויות.
ישו של הכנסייה הפך ל"לא בן אדם", אלא התגלמות אלוהית, וכל הדגש עבר מן המסר שלו אל הצליבה, הדמות המסוגפת של הפייטה עם הידיים לצדדים. אבל שיא השיאים היה אולי ישו בדמות הלוחם (בשריון וחרב) של השבטים הגרמנים שהתנצרו. מאוד היה נעים לי לפגוש ישו שמלמד אותך משהו מהותי באמת.זה הישו שלי.
כן. מזכיר לי את הרומן ההוא על ישו שמתעורר לעולם נוצרי שהוא בכלל לא מכיר. ברח לי השם.
ישו שלך נשמע בחור שכדאי לפגוש.
בהחלט כדאי!
כתבו עליו המון (קזנצקיס, קבק, גרייבס ורבים אחרים) אבל אני לא מכיר את הרומן הזה שאת מדברת עליו. זוכרת של מי?
נ.ב.
ולגבי מצוות ההלכה – מסכים איתך. בעיניי זהו מין סייג להבנה באמצעות מצוות עשה ולא תעשה שבא בהפחדה.
אבל ישו מלמד מתוך ההבנה והכוונה ואומר שכל השאר יבוא משם.
איזה חכם אתה, אמיר.
יוסי, החכם האמיתי הוא מי שיכול היה לראות את זה ככה, וגם היה מסוגל לתת לראייה שלו עולם ומראה בציורים הנפלאים האלה.
תודה. קטונתי. הלוואי שהיה לי עשירית הכישרון שלך.
תודה! היה מרתק!
אהבתי את הציורים של וקסמן
אולי באמת – כוכב עליון
בלי ספק (ליוסי ולישו).
פסוק כט יפהפה,
כל כך חכם.
איזה מהם, יודית?
פסוק כט,
הוא מעלה נקודה שאני הרבה פעמים תמהה עליה, על הפלא הזה. ישו הוא אחת הדמויות האהובות עלי גם, אני חושבת שהוא היה היהודי הנכון, שמהתפיסה שלו היינו צריכים להמשיך להתפתח. אני מרגישה הרבה יותר קרובה אליו ממשה, למשל. וזה בגלל התפיסה האנושית הרחומה החובקת שלו. וגם בגלל ההתייחסויות שלו, כמו בפסוק כט, לפרדוקס בשר ורוח.
אני מניחה שגם אם הוא היה נשאר בלב היהדות, לא היינו ממשיכים בדרכו, כל דת מתמסדת מסתאבת, אבל בשבילי הוא היהודי הנכון.
מסכים אתך – הוא לא ייסד דת להמונים, וכנראה אי אפשר היה להמשיך בדרכו בלי לסלף אותו. גם הנצרות שבמאות הראשונות לספירה היתה עדיין בעיקר דת איזוטרית (עדיין אצל קלמנס ואוריגנס) זרקה את זה די מהר לפח כדי להפוך לדת המונים.
העולם לא יכול היה לעמוד בזה, והמסר של ישו בעצם חותר תחת כל דת ממוסדת.
בשורת האהבה שלו היתה מוכרחה לגרור אלימות מצד מי שאוימו על ידיה…
בפסוק י" הוא אומר שם (בערך) "אש שלחתי בעולם, וראו, אשמור עליו עד שיבער".
אמיר, אני מתנצלת שמחקתי בטעות את התגובה שלך בבלוג שלי, אני צריכה להתרגל לכפתורים.
את מסעות הצלב הראשונים עשתה הכנסיה בדרום צרפת, על נוצרים שהתווכחו על מהות השילוש, שישו הוא הבן ולא גם האב, כלומר מהר מאוד הם ידעו להפוך את הבשורה של ישו למרחץ דמים, זה האופי האנושי הארור.
יודית, לא נורא. גם לי זה קרה.
על היחס של העולם – בשם ישו ואל ישו עצמו (כדוגמה ומשל) כתבתי כאן באופן אחר גם בשיר "הנוף הנכון":
הִנֵּה אֲנִי רוֹשֵׁם לָכֶם / אֶת הַמַּסְמְרִים וְהַצְּלָב הָעֲוִיתוֹת הַכְּאֵב / גַּל אַחַר גַּל בְּכַנְפֵי הַפַּרְפַּר – / אֶת פְּנֵיכֶם הַקּוֹרְנוֹת אֶת הַנּוֹף / וּלְבַסּוֹף אֶת זַעֲקָתוֹ הַנִּפְלָאָה / אֶת מַכַּת הָעֹנֶג בִּבְשַׂרְכֶם / אֶת הָרַעַד –
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=2966&blogID=182
איך ישכּון העושֶר הרב בָּעוני הלָזֶה…
הפסוק שלי הוא האחרון – "גולו אבן ותמצאוני, בקעו בול עץ ושם אני". ככה מדבר מישהו שנמצא באחדות שלמה עם כל מה שמסביבו, לא?
אני לא יודעת מה אתה מגדיר כאחדות, זה כבר דיבור של "אלוהים", ואני מעדיפה את ישו האדם, ולא את ישו שמשחק באלוהים. אתה יודע מה המישפט הזה מזכיר לי, לא מזמן נסעתי עם ידיד לכנסיית עימנואל, היה צריך להיות שם ערב שירה של הליקון..
הידיד, שהוא יצור מעופף (אבל לא מכונף), לקח אותי לצד אחר של יפו, גם אני תרמתי את חלקי בעיפוף, ויצא שהגענו לערב השירה כמה שעות אחרי. בכנסיה התחילו את ההכנות לליל שבת, היה שם אדם שנראה כמו חרדי, שלבוש כחרדי, שארגן אתה הטקס. הוא סיפר לנו שהוא אכן חרדי שהתנצר, הוא ניסה לקרב אותנו, לנו היו תשובות משלנו שהוא לא בדיוק אהב, אני למשל טענתי שישו היה סוציאליסט, הוא טען שהסוציאליזם זו המחלה הרעה של האנושות, זה היה מצחיק כי הוא ניסה לדבר על אהבה גדולה, אבל בסוף כל מישפט הבטיח לנו שמי שלא יקבל את הדרך של ישו יירש גיהינום. משמע, אתה יהודי, אתה נוצרי, בסוף כולם מבטיחים לך דם ואש ותמרות עשן, כל יפי הנפש המתהדרים שאלוהים שוכן בצל קורתם.
אבל הכנסיה יפהפיה וגיליתי אותה בזכות הליקון.. חבל שאת הערב הפסדנו.
(את השיר שלך אקרא כשאחזור)
אני מחדדת לגבי המישפט שהעלית, כשאדם פרטי אומר תמצאו אותי בכל אבן, זו אחדות שלמה, אכן, הלוואי עלי. אבל כשהמישפט על האחדות בא לסמל למאמינים אני פה הכל, אני האל, אני שואלת ואיפה המקום של המאמין? האם המאמין לא נמצא גם בכל אבן ןשביל, האם זה סוג של התנשאות על המאמין, משהו בסיגנון חכה חכה אני עוד אופיע תרצה לא תרצה, או סוג של הנחת עמדה פרטית, זו השאלה.
(נחמד לי באתר הזה, ינעל ראבאק, שלא אתמכר, וזה מזכיר לי שיש לי שיר על האחדות הזאת ואעלה אותו בערב)
את צודקת, יודית, אבל ישו מדבר שם במסגרת לגמרי אינטימית, אל קבוצה קטנה של תלמידים נבחרים. הוא מלמד אותם את הדרך למקום שבו כל אחד מהם יוכל לומר את המשפט הפנתיאיסטי המופלא הזה. אולי אוסיף פוסט בנושא (זה קשור לאימרה י"ג – שם הוא מלמד אותם בדיוק את זה!)
מקום מופלא כנסיית עימנואל. אחת החוויות החזקות שהיו לי בגיל העשרה עם הנצרות הייתה קונצרט של הרקוויאם של מוצרט בכנסייה הזאת.
אני לא יודע, איך הגעת למסקנה שישו היה סוציאליסט?
"מי שיש לו נתון יינתן לו ויעדיף (יהיו לו עודפים) ומי שאין לו – גם זה יילקח ממנו"
אבל כמובן הוא מדבר על הבנות ואתיקה ולא על כסף…
גם הגיהינום או האש במונחים שלו הם לא איומי יום הדין אלא הצהרת עובדה על מציאות פנימית כאן ועכשיו.
אבל תמיד יש מי שיעדיפו לצאת למסע צלב חדש מאשר להקשיב.
כשאתפנה אכתוב לך וליעל בערב, על אלוהים שלי, ואסביר מדוע ישו היה סוציאליסט בעיני.
נמתין בכליון.
יודית, אני מסכים כמעט עם כל התפיסה שלך, ודאי לגבי האל הקנא והנוקם. גם ההתפתחות (לא רק החיובית) מהדת העברית של התנ"ך אל היהדות שבאה איזה שלוש-מאות ארבע-מאות שנה לפני ישו וערכה את התנ"ך לרוחה, אכן יכלה להיות התפתחות הומניסטית, וגם היתה במידת מה. היא הייתה דת צעירה והיו בה המון כיוונים וזרמים. אבל אני לא רואה עדיין את החזון הסוציאליסטי של ישוע. האיסיים חיו בקומונה (הירארכית) ואולי גם כתות האביונים והאלחסאים. אבל ישו בסך הכל נדד עם כמה תלמידים ועזר לאנשים (זה רגש חמלה, לא סוציאליזם). ה"עניים" הם עניי הרוח, הענווים. עד כמה שאני מבין ישוע לא עסק בכסף מלבד בתור מכשול כשהוא נתפס כמטרה עילאית בעיני אנשים. בבשורה על פי תומא שהבאתי ב"מסטר ישו" יש פרק ששני אנשים מבקשים ממנו לחלק ביניהם את ירושת אביהם והוא מסרב, וגם משתמש בזה כמטפורה: "לא מחלק אני", ודאי שלא. הוא מאחה הנפשות.
את הטקסט של עלילות תומא (אכן תאום, עם א" שנחלשה מאד) אני מכירה מאחד הדיאלקטים הארמיים. אני תוהה אם אתה מתייחס כאן לאותו טקסט. אני זוכרת שאחד הפרקים הראשונים בסיפור היה שתומא הלך להודו, ובנה שם עבור המלך גונדפר ארמון בשמיים – סיפור משעשע עד למאד, אגב.
ככל הנראה התקיימה במאות הראשונות לספ" קהילה נוצרית "תומאסיאנית", שבה התהלכו מסורות אלה, ובעיקר באיזורי א"י, סוריה ועיראק. מספרותם של אותם חוגים נוצריים "סוטים" נותרו חיבורים בסורית מן המאה ה-4 לספ", כספרים חיצוניים שצונזרו בחלקם. כך שרדו "ספר תומא האתלט" ו"ספר מעשי תומא" (עם "הימנון הפנינה" שגם אותו תרגמתי פעם ל"חדרים")
כן, אני התכוונתי לטקסט סורי של סיפורי תאומא השליח. את המנון הפנינה אני לא מכירה – מאיזו שפה תרגמת אותו?
הטקסט קיים גם בסורית וגם ביוונית. אני תרגמתי מן הנוסח היווני (אבל הוספתי השוואת גרסאות משלימה).
אחד הדברים המדהימים שתפסתי כשתרגמתי את "הבשורה" היה שהיוונית המוזרה שלה היתרגמה כל כך בקלות לעברית שהיה ברור שהמקור שמי (כנראה ארמי).
הימנון הפנינה הוא טקסט מופלא שגם דוד ויינפלד תרגם פעם (מתרגום אנגלי), וכנראה שייך למסורת איזוטרית מזרחים שקדמה לנצרות.
איזו השוואת גרסאות? לסורית?
כן, במקומות שיש שורות שלא נמצאות ביוונית, ולהפך.
יש לך גישה לסורית? (אני פשוט לא מכירה הרבה אנשים שיודעים את השפה הזאת).
סורית היא דיאלקט ארמי מן המאות הראשונות (ארמית "סורסית" במקורותינו)
כך שאפשר להבין הרבה, כולל משחקי לשון שמזדקרים לעין לקוראי עברית. יש גם תרגום מהגרסה הארמית של פטר קריקסונוב.
אמיר,
בחוויה שלי ישו לא חשוב באופן פרסונאלי אלא כבשורה לרעיון רוחני. הסיפור האישי שלו מתאר את תהליך הולדת הרעיון הרוחני הזה שכל כך קשה לתאר במילים ספורות כאן וגם אני לא בטוחה שאני מספיק בקיעה בפרטים.
הבשורה על פי תומא, כפי שאתה מסביר כל כך יפה בהקדמה שלך היא "ידע כתנאי לגאולה". או אהבתי את ההסבר: "בן אדם לאלוהות קיימים- היודע, הידע, והנודע. או התלמיד, המורה, והלימוד."
על תלמיד (דיסייפל) שבוחר בדרך הרוחנית על פי תומא מוטלת: "ויתור על קניין ועל חיי משפחה, והקרבת כל יעד חומרי או כוחני למען גאולה רוחנית ולמען הידע להשגתה" למייטב הבנתי זו תמצית הידע לצעידה בשביל הרוחני, למרות שבאופן אישי נראה לי האתגר קשה ביותר ואולי בגלל זה אני עדיין רק בגדר מלקטת פרחים בשבילים רוחניים…:)
צ"- "ויאמר ישוע: בואו אלי כי קל עֻלי ונעימה ממשלתי, ומצאתם לכם מנוח"
האימרות חכמות להפליא ויש לי רצון להתעמק בכל אחת ואחת מהן כעולם ומלואו, על כך תודה לך על התרגום שכן בלעדיו לא יכולתי לפגוש בחוכמתו של תומא.
דרך אגב, האם אתה מכיר את שוקי בן עמי?
מאין את מצטטת? יש לך הספר?
נכון, כל העולם של הבשורה על פי תומא הוא עולם לא קל של לימוד כזה.
מי זה שוקי בן עמי?
אמיר, הספר שלך מופיע באינטרנט, כל אחד יכול לקרוא בו.
שוקי בן עמי, אדם יקר, כתב את הספר " נוצה שסועה". ובזמנו סיפר לי על תגלית מדהימה, לאחר שקיבל כתבים של נזיר צרפתי על היות ישוע חבר בכת האיסיים. הוא עצמו אנתרופולוג.
מזמן לא שמעתי ממנו כך שאין לי מושג איך נפל דבר. כמובן שאם השם לא מוכר לך אז הוא לא.
אה, אוקי. בוודאי. הנה הכתובת לכל מי שרוצה:
http://www.amiror.co.il/PDF/HEBREW/poems_heb/Translated/Translated_2.pdf
הכתבים הם רעיונות של הנזיר, או יותר מזה? היו תיאוריות כאלה מזמן – ומה שבטוח שלאיסיים וגם לכתות אחרות אז היתה דמות משיחית שהאמינו בה ("מורה הצדק") והציפיה הזו למשיח דתי או לרוב דווקא מדיני רווחה בכל המזרח.
אמיר,
אנסה להסביר לך במייל.
אמיר, מה המשמעות של קיד1
"ויאמר שמעון כיפא אליהם: תצא נא מרים
מתוכנו, כי אין נשים ראויות לחיים.
ויאמר ישוע: ראה כי הנחה אנחנה לעשותה לזכר, למען תהיה גם היא לרוח חיה ודמתה לכם, הזכרים. כי כל אשה אשר תהפך לזכר תבוא אל מלכות השמים"
האם יש כאן איחוד רוחני המטיל על האשה להתאחד עם הזכר שבתוכה או מחוצה לה? ובכך תזכה למלכות שמים?
אין לי מושג, תמי. זה לא מתיישב לי עם שאר הספר. רוב החוקרים סבורים שזו השתלה מאוחרת בטקסט (אולי בהשפעת המניכיאים שכללו את בשורת תומא בכתבי הקודש שלהם). בכל אופן נראה מהטקסט שהיו גם תלמידות, לא רק תלמידים.
באימרה ס"א ישוע עונה לשלומית כשווה בן שווים.
אמיר, נכון זה קטע מוזר?, כאילו באמת לא שייך. זה מזכיר לי שגם ביהדות אשה לא "זקוקה" ללמוד תורה… ויש שמפרשים שאשה נולדה חכמה ועל כן הגבר נשלח ללמוד.. מה שגם נשמע רע.
כן, מוזר. אמנם הכל שם נאמר בקודים של סמלים רוחניים מהתקופה (הכפיל, "הבית", הדמויות ועוד) ובכל זאת…
בדיוק כתבתי ללי ב"עם מי שתית קפה?" בעניין ברוריה – דוגמה יוצאת מהכלל ואולי יחידה ביהדות. נשים כמובן מסוגלות ללמוד לא פחות…
והנה "תומא המפקפק" של קארווג"יו
http://www.mondomostre.it/images/caravaggio/cat_caravaggio_01.jpg
אתן שוב בצוות?!
ענק, ענק קראוואג"ו.
מכירות את יונן המטביל שלו? ממש פאון…
צוות הבידור שלנו התפצל לצערי עם תחילת השבוע (בלאדי סאנדיי) אבל שמה היפה נותר עדיין על המסך, כמו החיוך של החתול. לא מכירה את התמונה של יוחנן המטביל, אבל התחיה של לזרוס, סיפור מדהים לכשלעצמו בברית החדשה, תראה איזה גאון
http://images.bridgeman.co.uk/cgi-bin/bridgemanImage.cgi/600.XIR.6591420.7055475/238777.JPG
תודה סיגל! באמת גאון, ואני מהשפוטים שלו.
חייבים להודות שכל הסיפורים האלה די אובססיביים עם גופות שמתעוררות לחיים – גם ישו וגם לזרוס.
אני אחפש לך את יוחנן…
מצאתי!
אז הנה יוחנן החמוד (עם השה ועם האיל):
http://en.wikipedia.org/wiki/John_the_Baptist_(Caravaggio)
הי אמיר, המאסטר הזה שלך לו הייתם נפגשים לקפה מה היה נושא השיחה שלכם? היית ממשיך את מסורת תלמידיו ושואל ? היית יושב בשלווה ולוגם את עצם נוכחותו?
כמו שסיקרן אותך הלמה -בבחירת האנשים את האישים כך מסקרן אותי ה"נו, ונפגשתם…ואז?"
סיגל, אני חושב שהייתי מרגיש אותו, שואל אותו, וקודם כל מחכה לראות מה ה ו א יעשה או יאמר או יציע.
אבל הרעיון שלך נהדר – לכל מי שמדבר על הדמות שלו –
בואו נדמיין את הפגישה הזאת מתרחשת!
נבהלו האנשים:)
בכל אופן, לדעתי, רבות אנשים נשאלו במי הייתם רוצים לפגוש ולרבים יש מושא משלהם, ולי יש זכרון של אמי בהיותי בת 12 ,רואה במקרה את גידי גוב ה"ממשלתי" בשבילי עיר הנוער ומתלהבת: "גידי, גידי, הנה גידי" ואולי אפילו צרחה ,או שנדמה היה לי, אז לפני שמתנדבים לפגוש דמות היסטורית חשוב לדעתי שתהא לכך סיבה ולא לסיימה בתלישת שיער מביכה.
כן, השתפְנו, או מגרדים ת"פדחת.
אבל יצאו פה גם שלושה פוסטים בעקבות "עם מי שתית קפה" ו"מאסטר ישו". והתפתח גם דיון די מעניין על דמותה של ברוריה עם לי.
בסוף התנדבתי לשוחח עם ברוריה במקומה, במרחק ציתות…
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=3485&blogID=182
כן, השתפְנו, או מגרדים ת"פדחת.
אבל יצאו פה גם שלושה פוסטים בעקבות "עם מי שתית קפה" ו"מאסטר ישו". והתפתח גם דיון די מעניין על דמותה של ברוריה עם לי.
בסוף התנדבתי לשוחח עם ברוריה במקומה, במרחק ציתות…
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=3485&blogID=182