אמיר אור
אמיר אור
נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות.
על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות.
אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן.
ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער".
אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.
אמיר אור משורר, מתרגם, חוקר ועורך
.jpg)
מרגש מאד. תודה, אמיר יקר.
יהי זכרו ברוך.
תודה אמיר
זמנים עצובים
לאבד איש כל כך חיי
ואני הכרתיו רק השנה והיא לא הסתיימה עדיין
אני הכרתיו רק דרך מעט השירים והרשימות פרי עטו שקראתי המעידות על אדם רגיש ומיוחד ועל משורר נהדר .
יהי זכרו ברוך .
לא הכרתי את האיש באופן אישי. קראתי כאן בבלוגייה כמה וכמה רשימות שלו ותמיד נגע בי טון ליבו העדין.
יהי זכרו ברוך.
עניינים שבאתיקה ספרותית.
אמיר שלום,
האמת, אודה ולא אבוש, אני נמצאת במצוקה ספרותית מאוד קשה.
אני כותבת אליך ומבקשת בכל ליבי לא להענות או למחוק את תגובתי זו וגם להשאיר אותה לדיון פתוח.
בשעתו פניתי אליך וביקשתי ממך לכתוב ביקורת על ספריך. היה זה רק כאשר נכנסתי לבננות. בהתכתבות ביני לבינך, מעולם לא הנחיתי אותי, לא הדרכת אותי ולא שתפת איתי כל פעולה. פשוט זרקת אותי למים לבד.
בכוחותי האישיים הלכתי וכיתתי את רגלי מצאתי את ספריך, ספר אחר ספר. נסעתי לספרייה העירונית, נסעתי גם לאוניברסיטה חיפה וצלמתי ספרים שלמים.
גודש יצירתך עד היום אולי היא שמנעה ממני את הכתיבה. מצוקות היומיום, דברים שעברתי ואני היום משתפת בהם רק את גיורא פישר, במילים פרטיים, מנעו ממני עד כה את הכתיבה על אודות שירתך.
אתה בעיני מכל משורר אחר הכותב היום בארץ ראוי לא רק לביקורת ספרותית, אלא שיעלו על נס את איכויות כתיבתך על עושר השפה, הנושאים ומה לא.
ואני, צרה אצלי רודפת צרה, אני טומנת את פני ומליטה אותם בחדשות היומיום ומחפשת מה נעשה כאן ואצלנו.
בשבוע האחרון איתן בני נמצא אצלי. ואני מתנחמת, לא איני גיורא פישר, הבן שלי למרות הכל חי ונושם.
היום, פתחתי את בננות ופשוט לקיתי בהלם. שרה כוי פרסמה רשימת ביקורת בהארץ על ספרה של ענת לויט.
ראשית, עלי לציין, מה שטח מעיניהם של הקוראים והוא שגם שרה כוי מרוויחה מפרסום הביקורת. משוררת מתחילה, שעל טיב שירתה טרם עמדתי זוכה לפרסום רשימה בהארץ שברור הוא שענת לויט מתוקף קשריה במשך השנים סדרה את רשימת הביקורת.
מכיוון שכתבתי לך כבר פעמים רבות שלא האהבה היא שתמוטט אותי, אלא העדר אתיקה או מוסר אלמנטרי, זילות שם וחיי אדם הם אלו שיהיו בעכרי.
אני חייבת לומר שתופעות מעין אלה הן לצנינים בעיני. הן נעדרות כל אתיקה מקצועית או מוסרית, ואם למי מן הכותבים יש לומר עליך מילה, הרי אינו יודע מה הוא שח.
ולמה אני מעלה את הדברים דווקא כאן. מצד אחד, מעלים דברים לזכר משורר שהלך טרם זמנו.
מצד שני, כתיבה זניחה למדי זוכה כאן בבננות בפומבי ליד לוחצת יד.
בשעתו הועבר אלי עותק מספרה של ענת לויט, למייל שלי. לא מצאתי בו כל עניין. כעת ענת לויט בעזרת שרה מוצגת כנשמה תמה שאנשים עשו לה. כמו "יונתן" בשיר של וולך. כל תגובה שהיתה נגד נמחקה ביד גסה אצל ענת לויט, בבלוג של שרה כוי קראה לי ענת יצור מאוס.
וכך מוצגת ענת כאישה העדינה שאלה שאהבו אותה עשו לה, ובאותו הבל פה של נשימה אין היא לוקחת כל אחריות שאולי היא זו שגרמה לכך שיעשו לה.
הבאתי את סיפור הכתיבה על אודותיך כמשל להתנהגות שהיא אתית ומקצועית מצידך, ומאידך, את התנהגותה של ענת לויט כהתנהגות שבעיני היא מתפרשת כאלימה ביותר.
סוגיית האתיקה של הביקורת אמורה להדהד גם אצל יעל ישראל, גם אצל יתר הקוראים כאן בגינוי חסר פשרות לחלוטין!!!
תופעות של יד רוחצת יד הן מוקצות בעיני על הסף. ואין להתיר אותן כאן. אם הן תמשכנה, למען אלה שכן שווה להיכנס לכאן, לא יוותר לי אלא להדיר את רגלי.
ומדוע אני טוענת זו? יש כאן בעלי בלוגים שמאוד מערכים את דעתי הן כבקיאה בענייני ספרות, והן כמי שגישתה היא מאוד אנושית, תופעות מעין אלו הופכות הן את הספרות והן את הכתיבה על אודותיה לחוכא ולאיטלולא.
אני יודעת, שענת תקפוץ עליך כדי שתמחוק את דברי, ואני מפצירה בך מראש להשאירם. מה שענת לויט עוללה בעיני הוא חסר אתיקה לחלוטין!!! אינו פתוח לביקורת או לדיון ומדגיש שוב את דעתי על ענת כאישה מפונקת, שלא לה עשו, אולי היא עשתה לאחרים. וידה עוד נטוייה. אני כותבת אצלך רק מכיוון שאני מכירה את הישרה שלך.
בעיני לא יעלה על הדעת באותו המקום לקונן על משורר שהלך לעולמו בגיל כה צעיר, ובאותו הזמן לעסוק בקומבינות כה נלוזות. אין לכך מקום.
חוה
העליתי את דברי אלו מכיוון שבאמת בעיני הגיעו הדברים עד נפש.
סוף סוף גם לליוט יש ביקורת מהללת בהארץ מחברתה הטובה שרה כוי.
כה לחיי!
הו יותר נכון:
כוי לחיי!
ברכות ללויט על הביקורת הטובה בהארץ. בנתוייך גאות בך!
שיר מאוד יפה וספר מרגש של אבי ז"ל. שבוע טוב, אמיר.
שירתו מרגשת וגם ההומאז'ים שכתב ליוצרים פיוטיים להפליא
אכן איש עם לב ענק ,ישר וטוב
יהי זכרו ברוך
יהי זכרו ברוך
שיפרסמו כתביו כדי שזכרו יהיה קיים
כואב
הוא ישאר איתנו, יש בו משהו בלתי נשכח