בגן הקסום אמרה הנערה
"תן לי את דגיך."
ואני המוקסם
נתתי לה, אחד אחד,
אל בין שפתיה המתוקות
עד שנחשף הסלע שעליו ישבה
והמילים החקוקות עליו:
"תן לי את הדג האחרון."
ולפני שנבלעתי, ידעתי.
[מחר אני מסיימת חופשת לידה ואולי קצב העדכונים קצת יֵרד. מצד שני, אולי לא… :)]
יעני
הדג האחרון הן השעות האחרונות של החופשה?
כמעיין הנובע את
נחמד להיפגש פה בבלוגוספירה עם כל היצירתיות המופלאה שהתרחשה פה בתקופה האחרונה-אצלך אצלי ואצל אחרות.בהצלחה בכל. מירי
LOL. לא, השיר לא הותאם במיוחד למאורע אבל זה רעיון יפה. ונעים גם לי, ואני לא הולכת לשום מקום, ואפילו לא מבטיחה להאט את הקצב :)).
תעדכני אותנו איך זה לחזור אחרי החופשה 🙂 בהצלחה ושנה מקסימה
תודה תמר היקרה. בינתיים טוב – מקבלים אותי יפה ואהובתי הקטנה מתפנקת אצל סבתא. שנה מקסימה גם לך!
יפה ומעורר מחשבה.
תודה, עדה.
ממש מיתוס האישה-הלוקחת-הכל בשיאו. והדגים הזכירו לי את האגדה על הדייג, אשתו ודג הזהב, שגם הוא מדבר על היבלעות ברצון שהולך וגדל. אבל כאן ההיבלעות היא מרצון.
(יש לך הרבה טקסטים שנכתבו בלשון זכר?)
נכון. ועל הקשר לאגדה לא חשבתי – מאוד מעניין.
יש לי כמה טקסטים בזכר, לא הרבה, באמת יהיה מעניין לכתוב עוד. 🙂
נפלא
תודה רבה!