היא הייתה קטנה וצנומה כילדה, וחכמה כל כך, כאילו היא חיה רק בראש ואין לה זמן לתת את דעתה על הגוף. כדי להגיע למקומה בכיתת הסמינרים שהשולחנות בה ערוכים במשולש הייתה מתיישבת על השולחן ומעבירה את הרגליים לצד השני, גם כן כמו ילדה. היא לא הייתה מוותרת על קפה הפוך, בכל שיעור ושיעור, ופרט אחד בה לא התיישב עם כל השאר: החושניות העצומה שבה שיקעה את הכפית בקצף של ההפוך וליקקה אותה היטב-היטב.
ציור המדגים יפה את הפער והתדהמה בין הסטראוטיפים שאנו יוצרים במשך השנים (המקלים על ההתנהלות היום יומית שלנו)לבין ההתקלות בטיפוסים השוברים את הסטראוטיפים ובכך מערערים במידה מסוימת את בטחונינו.
פתיחה נפלאה, לדעתי, לסיפור קצר. מחכה להמשך, אפילו אם רצית להשאיר את זה קצרצר…
שבת שלום, לי יקרה.
מקסים, לפעמים יש חושניות בפרט קטן, בהתנהגות לא מודעת
אני מיד התאהבתי בה
גם לי היו מרצות כאלו, בודדות, אחת לכמה, אבל היו.
תודה לכולם, העליתם בי חיוכים.
איריס א' המתוקה, באמת עלה בדעתי לשלב את זה בתוך סיפור (לא בפתיחה דווקא).
מקסים. מקסימה וגם…כתוב מקסים. באמת מקסימום .
מקסימום! נפלא. תודה מירי 🙂
אהבתי את החושניות שבה שיקעה את הכפית בקצף וליקקה אותה
דרך התבוננות רגישה ומיוחדת הופכת דברים קטנים לגדולים
זו מתנה, לי
נכון, זו מתנה. תודה, חנה היקרה.
אהבתי מאד את הדוגמאות האלו לילדיות של המרצה, המחוות האלה של העברת הרגליים מהשולחן לצד השני אל הרצפה, מי כותב על זה ?
ואיך פתאם "זה" מתפלק להם, מחווה אחת קטנה שמגלה טפחיים.
"מי כותב על זה?" זה חמוד. תודה רוניתוש.
הי לי
ספרי לי עוד עליה בבקשה 🙂
מקסים והרמוני. יש בהתנהגויות ילדיות המון חושניות. אני חושבת שאולי כשהם קטנים ולא חזקים במילים, הכל פיזי ואח"כ באות המילים, החברה ה"להתנהג יפה" ועוד כל מיני, ודברים נעלמים.
תראי איך ילדים מלטפים…למשל