אתמול שוב מצאנו את אחד מגורי השכונה, שרוע גוסס על השביל המוביל לבית.
זה קרה לנו כבר בעבר: קיראו פה ..http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=2078&blogID=161
משום מה חתולות הרחוב אוהבות ללדת אצלינו בחצר ,מסתבר שלא כל הגורים שורדים.
הגור שכב רועד וחסר אונים והבן שלי עשה מאמצים נואשים להחיות אותו. הגור אפילו לא מצא את הכח לקום ולשתות מתוך קערת החלב שהנחנו לידו.
" אימא הוא ימות ?" שאל בני.
יעצתי לו לנסות לטפטף לו את החלב לפיו של החתול עם מזרק.
בני עשה כדברי. החתלתול פער פה קטנטן מילל חלושות.
" זה עושה רושם שהוא יחייה , כי הוא פתח את הפה." בני ניסה להפיח בשנינו תקווה מחודש.
הצצתי בו מן החלון. ברגע שבני זז ממנו הגיעה אימא חתולה , מרחרחת את בנה הסובל ,מנסה להפיח בו רוח חיים. אחיו הפעוט נשרך בעקבותיה, מלקק את רסיסי החלב שנחו על פני פרוותו של אחיו . אך הגור האפור הוסיף לפשוט את צווארו אחורה ,מחרחר חרחורי גסיסה אחרונים.
בסביבות שש בני הלך להתפלל מנחה וכשהוא חזר עם אביו, הגור כבר לא הייה שם.
" אולי היה לו רק כאב בטן , קלקול קיבה והוא הבריא." הוא שוב ניסה להיות אופטימי.
" לא נראה לי, אולי משהו מצא אותו מת וקבר אותו." ניסיתי להיות מעשית ואמיתית, מניחה לשקר דל להשתרבב על שפתי. החתול בטוח לא נקבר בצורה מכובדת , כנראה שאחד השכנים השליך את גוויתו לפח.
הבוקר ,לפני כמה דקות בני ירד למטה וחזר בוכה.
" אימא שלו אוכלת אותו, אימא שלו אוכלת אותו .שם בחצר האחורית !" הוא זעק .
קרבתי אותו אל ליבי.
לחשתי " בטבע קורים כל מיני דברים אכזרים, אבל זה טבע, בני אדם לא עושים דברים כאלה."
שמחתי פתאום להיות בן – אדם ,למרות שלפעמים אימא חתולה אוכלת את הגור המת שלה ולפעמים אימא אנושית מתעללת בו . האחד כבר מת והשני משול לכזה, או לא? על בשרי למדתי שלוקח שנים להשתחרר מהורים דורסנים. נראה לי שגם להם לוקח שנים להשתחרר מעצמם . והחתולה באיזה מין קלות דעת אכזרית היא פעלה . מזל שזאת לא התנהגות שאופינית לחתולים, מזל שהורי רוצים בחיי , מזל שאני עושה טעויות , אבל לא טעויות אכזריות מידי. מזל..
וגם חשבתי על מאמר שקראתי על אושוויץ , אנשים שם היו רעבים מאד ועדין לא אכלו את הגוויות שסביבם, למרות שהפיתוי לעשות את זה היה קיים. האם בניאדם עם קודים מוסרים אחרים היו עושים את זה, או שמדובר רק בקוד מוסרי היהודי? אחד הרבנים ששהה במחנות חשש מאד שבני – אנוש יגררו למעשים כאלה וב"ה זה לא קרה.
אבל את המחשבות הפנימיות שלי לא חלקתי עם בני רק אמרתי: "הגור לא הרגיש כלום , הוא כבר היה מת ולפחות הוא מת חולה אבל שבע. "
עוד סלוגן שאולי כדאי למכור , לכבוד שנות השישים למדינתינו "תנו להם למות חולים , אבל שבעים!"
איפה משרדי הפירסום כשצריכים אותם?
מקווה שלא העצבתי כאן אף אחד, סתם אנדקוטה שחלפה בחיי ,שבוע טוב!
ממש ממש עצוב.
נכון, שבוע טוב בכל זאת.
אנקדוטה זה לא. זה עצוב תמיד. בנוגע לאמהות שאוכלות את גוריהן – ניתן למצוא הסברים ברשת שמדברים על חיסכון באנרגיה – הנה הסבר מפורום חתולים מתפוז –
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=16&msgid=29929634
את התופעה ניתן גם למצוא אצל ארנבות, מכרסמים שונים (עכברים, אוגרים ועוד).. בכל מקרה מי אנחנו שנשפוט, וכמו שציין אמיר, עדיף שיהיו לבשר אחד. אכזריות… לא הייתי אומר
מאד מעניין מה ששלחת, הראיתי גם לבן שלי. תודה.
סיפןר זוועה. ולא עיצבנת אף אחד. מעשי אדם הם אלה שהורסים אותי. לחתולים אפשר לתת אוכל ואז הם לא יאכלו את ילדיהם מרעב. אבל מה יהיה עלינו מה?
התכוונתי בלהעציב. אצלינו בחצר משאירים אוכל לחתולים והחתולה נראתה די מלאה. אבל אולי על הבוקר היא חשה ברעב .
מעשי אדם..נוסיף אור לעולם במעשים, תכף אולי אכתוב על כך.
מעציב ונוגע ללב. היו מקרים של אכילת בשר אדם – מקרה קלאסי שלא לדון אדם עד שמגיעים למקומו חלילה.
החתולה אכלה את בנה כשלא יכלה לעזור לו – לפחות אגרה כוחות לבן החי. הורים מפלצות מתעללים בחיים וזה גרוע הרבה יותר. כמה קשה לתווך את המוות ואכזריות הטבע לילדים.
נכון במיוחד לבני שמרחם על כל נמלה. מקווה שהוא התאושש.
שבוע טוב.
אין שום סיבה שלא תאכל. זה כבר לא גור אלא גופה – אם לא היא, אז התולעים. עדיף שהיו לבשר אחד, לא?
הגיונית אתה צודק ובכל זאת אני חושבת שהייתה בה אכזריות .
אבל מי אנחנו שנדון חיות , גמרנו לדון בני- אדם?
מכמיר.
הכותרת של הקטע מיוחדת בפני עצמה.
תודה איציק והמגיב האלמוני .
אני באמת משתדלת לחקור , השגרה והחשיבה שאנחנו יודעים הכל נראת לי צרת אופקים.
מסתבר שגם ההגדרה של מהי אמהות בטבע ובין בני אדם, נתונה להתבוננות ולהגדרה מחדש. אמרת: חוקרת את החיים..