שולמית אפפל

שיר א' באדר

בַּמִיוּן לַעוֹמְדִים עַל הָרַגְלַיִם הֵעִירוּ לְמַעֲנִי רוֹפְאָה רְדוּמָה רָאשִׁי סְחַרְחַר הַתִּקְרָה נְגִישָׁה בַּחַלּוֹן לֹא אוֹר לֹא רוּחַ הַלְוַאי גַּם אוֹתִי כְּבָצֵק עָיֵף יָשִֹימוּ בַּצַּד לָנוּחַ

קרא עוד »

החדר הכותב

      אוּלַי גַּם לְבְּרוֹדְסֶקִי מִישֶׁהוּ אָמַר תִּכְתּוֹב פְּרוֹזָה וְהוּא עָנָה הַמָּוֶת הַקָּרֵב הוּא מוֹתִי וְהוּא כְּבָר מַשְׁעִין אֶת לֶחְיוֹ עַל לֶחְיִי מָה רַע בַּשִּׁירָה גַּם כָּכָה יוֹצֵאת לִי הַנְשָׁמָה וַיַרְא וְהִנֵּה פְּרוֹזָה      

קרא עוד »

כמה שורות על היא

היא קמה בבוקר ומתיישבת לכתוב משהו שהיא תגיד אחר כך שהיא שמעה ממישהו שהיא לא ראתה אבל מה ששמעה נקלט בגופה כאמת. היא זוכרת תא ולא יודעת לאן נעלם אבא שלה ולמה אף אחד לא מחפש אותה אם אומרים שהיא חיה. אמרו לה שהיא הייתה מפורקת וחיברו אותה היא מבינה את זה רק אחרי שהיא מפרקת את הבובה ומחברת את ...

קרא עוד »

ו' החיבור גרסת הכותבת

    הָיִיתִי מֻכְרָחָה לְהִתְאַהֵב הוּא הִגִּיעַ בִּנְעוּרַי וְהֶעֱבִיר אוֹתִּי לִכְתָב קָרִיא וּכְמוֹ בְּרוֹמָן רוּסִי שֶׁהִשְׁפִּיעַ עַל כֻּלָּנוּ הִתְקָרַבְתִּי כְּדֵי נְשִׁימָה לַמְּסִלָּה כְּשֶׁוִּתֵּר עָלַי. הוּא לֹא הָיָה מַסְכִּים לַשּׁוּרָה הַזֹּאת וַאֲנִי כְּבָר לֹא מְנַסָּה לְרַצּוֹת שׁוֹכְנֵי עָפָר וְכוֹתֶבֶת וּמְנַקֶּדֶת וּמְלַטֶּפֶת אֶת שְּׁגִיאוֹתַי בְּעַצְמִי      

קרא עוד »

לא יכולתי לדמיין את קרקוב

    לא יכולתי לדמיין את קרקוב וכשהתחלתי לראות צילומים לא הבנתי מה היה לו לחפש במדבר שחיכה לו כאן מה גם שמיד שלחו אותו להילחם בערבות הנגב ואת אמי ואותי תינוקת בחיתולי סמרטוטים שיכנו בפחון שמקום המצאו לא ידוע אחר כך נזכרתי שז'בוטינסקי הגיע לקרקוב ואבי התאהב בו כי "פחות מאמת אין טעם לכתוב" ספרא 2013 800×600 Normal 0 ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לשולמית אפפל