כשכואב לי – תנו לי ליילל. אל תגידו לי  – את חזקה, אשה כמוך, ובקרוב עבר תרקדי…. אני רוצה לצעוק את הכאב שלי שלי.  לצעוק אותו אל השמיים, אל האדמה. צריך  לתת מקום לכאבים. צריך לתת לצער מרחבים לתפוח, צריך לתת לסבל זמן לגדוש את החיים, לתת להם לגדול עד התפקעות נימי הדם,  עד שיכאב כל כך  נורא, עד שאצרח אל ...

נהרות זורמים בי, שניים, איתנים, עזים, אני נסחפת בשמחה, בצער. תמיד הכל ביחד. כמו שני קוים. מקבילים. והם נפגשים, מתערבלים… זורמים בי הלאה, הלאה…..   להרצאה – מסע אישי מעבר – לכאב – על החיים בין השמחה והצער