בננות - בלוגים / / לאהוב אותה בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

לאהוב אותה בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך

 

 

 

 

 

 

 http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=14500&blogID=161

הקטע הנ"ל קשור אף לקטע שבקישור.
———————————————————————————————————

 היום גברת ק' מרגישה גרוע מתמיד. למרות שהיא לבושה בחלוק ורדרד ובכובע ורדרד תואם , היא אינה רווה נחת ממצבה. מ' יצאה לקנות עבורה ספר חדש. הספר הקודם הפך את גברת ק' לדיכאונית. מ' עצרה את קריאתה בתיאור מזעזע של האקציה שהתרחשה בגטו . התיאור המוחשי שהוקרא בקול רם גרם  לגברת ק' להפליג אל עברה, ולהזכר בבת הדודה שהשאירה מאחור, נשימתה הפכה לכבדה.

 
אני יושבת מול גברת ק' ומקריאה לה שוב את הסיפורים מהירחון החרדי " שעה טובה". גברת ק' מתלוננת על דפיקות לב מוגברות. אני נבהלת, ומזעיקה את מר ק' שאומר שהרופא היה כאן לפני יומיים, ומה שהיה הוא שיהיה. גברת ק' נסערת מעט זה הכול.
 
"אולי לא נח לה." אני מחפשת מוצא.
 
מר ק' טוען שגם לנח לא היה נח, אך מיד מנסה לייצב את ישיבתה של הגברת ק'. ועדין לאחר כל ההשתדלויות גברת ק' לא משחררת מילה . דמעה נושרת מעינה השמאלית, והריר הנוטף מפיה מרטיב את חלוקה הורדרד .  
 
" גברת ק' זה עדין כואב נכון?" אני מתעקשת.
 
מר ק' שוב ניגש " מאמל'ה, אימא'לה, תגידי איפה לא נח?" הוא שואל ומיד מוסיף." זה, שצריך לקנות לה כורסא אחרת, ואני עוד אסע לחנות מיוחדת בתל- אביב ויקנה לה אחת, אחרת לא נצליח להביא קצת הקלה, מאמ'לה עוד תהיה לך כורסא אורתופדית חדשה."
 
 " אין פתרון למחלה הזאת?" אני מנסה להיות תכליתית.
 
" זהו שאין, את כל התרופות נגד כאבים היא מקבלת, אבל תרופה נגד פרקינסון אין, והתרופה שמעכבת, לא עשתה לה טוב, רק לריבונו של עוילם יש תרופות טובות, נכון מאמ'לה?"
 
אני חוזרת ומקריאה לגברת ק' סיפור משעמם שהעוקץ טמון בסופו, לאחר כל התלאות, הגיעו הגיבורים למסקנה אחת, הכול משמים, כי הנה תוך כדי היטלטלויות ונסיעות בכל רחבי הגלובוס , נמצאה לבנם הכלה, שהייתה ביתו של האיש שעצר להם טרמפ בארצות הברית, כשהיו תקועים שם בלב הערבה..
 
" מה את אומרת על הסיפור?" אני מנסה לפתח שיחה. " באמת משמים, אם השם מחליט שצריך שיהיה שידוך, הוא יהיה." גברת ק' לוחשת בבטחה.
 
גם האדון ק' מתלהב מהנושא. " את יודעת שאומרים שקשה זיווגו של אדם כקריאת ים סוף, ולמה ים סוף, ששם עמדו מול המים, ולא פיללו שיקרא נס, וקרה. וככה אצל כולם, גם אצל החילונים, ארבעים יום לפני יציאת הולד כבר יוצאת בת קול ומכריזה שפלוני יהיה לזאת, לכן אף פעם לא יודעים למה הלב נמשך לזאת דווקא, והנה גם אני כמו החילונים  לא הכרתי אותה. " הוא מצביע על גברת ק'  "דרך שידוך.." הוא מהרהר.
 
" אבא שלי היה רב, והוא היה תלמיד שלו." נשמע רחש מכיוונה של גברת ק'.
 
" ואבא שלו מה היה?"
 
" סוחר." עונה הגברת ק'.
 
אני מציצה בפניה של הגברת ק' שלמרות המחלה לא איבדו מיופים. עיניה המתעוורות עדין תכולות וגדולות כעיני אילה, שפתיה מלאות, ואפה אינו מעוקל, אלא מותאם לפניה השבריריות. עור פניה חלק יחסית. מי לא היה מתאהב בגברת ק' הצעירה, שבנוסף לכל הייתה גם בתו של רב.  ומר ק', איזה יחוס היה לו? הוא היה בסך הכול בנו של סוחר, סוחר פשוט, פשוט. אבל ככה נקבע לה לפני שנולדה, וכנראה שזכתה..
 
גברת ק' מאבדת עניין בשיחה, כי שוב תקפו אותה הכאבים.
 
מר ק' מלטף את שיערה .
 
אני ניגשת למטבח ומר ק' הולך אחרי ושולף מכיסו שטר בודד ועוד מספר מטבעות. " הנה תשלמי בשבילי למכולת, ותקני גם לך שוקולד," הוא מפציר בי . "אנחנו יקים, לא אוהבים להיות חייבים, אבל שהיא לא נתנה לי לצאת היום מהבית, לא רצתה ממני כלום, בשביל זה באה הרי באה לה המטפלת, רק שאני אשב לידה. רק שאני אשב לידה."
 
ואני חושבת על החסיד שבא לרב והתלונן שבכל פעם שהוא קורא 'קריאת שמע ' הוא חש שאינו מצליח לכוון באמת במשפט " ואהבת את אדוני אלוהיך בכל לבבך ובכל מאודך." והרב מבקש ממנו לחזור ולכוון, והחסיד חוזר ואומר" בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך." ואז מתעלף וכשהוא קם מעלפונו הוא אומר לרב שעדין בכל לבבך, הוא לא אמיתי עד סופו,יש שם קליפה, וצריך לשוב ולכוון, ואז הוא שב והוגה את המשפט ומלמלמל " בכל לבבך ובכל.. מאודך." ומיד מתעלף וחוזר חלילה.
 
64 שנות נישואין עברו על מר ק' וגברת ק', ואני תוהה בליבי, על  מספר ההתעלפויות שעבר מר ק' על מנת להגיע לגודל ההתכוונות הזאת? לעומק האהבה הזאת שהוא מעניק לאישתו החולה. בכל לבבך ובל נפשך.. אני שבה והוגה. לא זה עדין לא נובע אצלי מהמקום ההוא..אני עדין שרויה בתוך הקליפה.
 
 
 
 
 
 
 
  
 
 
 
 
   
 
 
  
 
 
 
 
   

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

7 תגובות

  1. פיסת מציאות נוגעת ואנושית תארת לנו כאן בכשרון.
    מרתק ומענין, אביטל
    אהבתי את האפיזודה על החסיד המתעלף ושילובה בספור.
    מיוחד
    המשיכי להביא עוד

  2. מקסים אמנם נוף אחר אבל האדם נשאר אותו אדם
    מכמירת לב ההשתדלות שלו לאהוב אותה

    • כן גם בעיניי. האמת שזה זורם ממנו. הוא באמת אוהב.

      אהבה שכבר אינה תלויה בדבר.

      שבת- מבורכת.

  3. חני ליבנה

    אביטל, את כותבת מרתק! עולם שלם במשפטים קצרים שיחה ומחוות

    • איזה כייף לי שאת נהנת ואוהבת את הסגנון.

      נעים ביותר.
      תודה ענקית ושבת- שלום.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת