אמיר אור משורר, מתרגם, חוקר ועורך
בִּירָה
לָרֶצַח הַמֻּשְׁלָם אֵין סִבּוֹת, אָמַר,
לָרֶצַח הַמֻּשְׁלָם דָּרוּשׁ אוֹבְּיֶקְט מֻשְׁלָם,
כְּמוֹ שֶׁהָיָה אָז, בְּאַוְּשְׁוִיץ.
לֹא הַמִּשְׂרָפוֹת, כַּמּוּבָן, אֶלָּא כְּמוֹ
אַחַר כָּךְ, מִחוּץ לִשְׁעוֹת הָעֲבוֹדָה, אָמַר
וְהִשְׁתַּתֵּק
מַבִּיט בַּקֶּצֶף
וְלוֹגֵם.
הָרֶצַח הַמֻּשְׁלָם הוּא אַהֲבָה, אָמַר.
הָרֶצַח הַמֻּשְׁלָם לֹא מְבַקֵּשׁ דָּבָר מֻשְׁלָם,
רַק לָתֵת
כְּפִי יְכָלְתְּךָ.
אֲפִלּוּ בְּזִכְרוֹן הַלְּפִיתָה, הַחַיִּים עֲדַיִן
נֶצַח. אֲפִלּוּ הַיְלָלוֹת שֶׁעִרְסְלוּ אֶת הַיָּד,
אֲפִלּוּ הַשֶּׁתֶן שֶׁנָּפַל כְּמוֹ חֶסֶד עַל הַבָּשָׂר הַקַּר,
אֲפִלּוּ הֶעָקֵב שֶׁהֵעִיר עוֹד אֵינְסוֹף,
אֲפִלּוּ הַשֶּׁקֶט,
אָמַר.
מַבִּיט בַּקֶּצֶף.
נָכוֹן, עֲבוֹדָה הֲגוּנָה
מְשַׁחְרֶרֶת הַרְבֵּה, אֲבָל
רֶצַח מֻשְׁלָם אֵינוֹ מְאַבֵּד
אֲפִלּוּ טִפָּה אַחַת.
כְּמוֹ שְׂפָתַיִם שֶׁל יֶלֶד, הִסְבִּיר,
כְּמוֹ חוֹל וָקֶצֶף,
כְּמוֹ שֶׁאַתָּה
שׁוֹמֵעַ,
שׁוֹתֶה וְשׁוֹמֵעַ.
מתוך "ככה", הקיבוץ המאוחד 1995
ואוו, אהבתי.
תודה.
בכולנו מתרוצצצת המחשבה לרצח המושלם ויש בו הילה. היטבת לתאר. חזק.
דווקא את תזכור אושוויץ הייתי מוריד בהקשר של השיר הזה, שיהיה רק רצח מושלם בין אדם לאדם, לא קולוסאלי.
תודה, איציק. אכן, בכל אחד מאיתנו מתחבא נאצי קטן שלא מקבל הרבה פתחון פה, ואולי טוב שכך. מדובר בהחלט במקום האישי – אחרי ה"עבודה המשחררת", מן הדמונים של הנפש הפרטית.
בלי אוושוויץ, אני חושש שאין שיר (גם הבית השני)- והוא גם לא היה נכתב.
השיר הזה מתחיל מסבתא שלי. היא היתה ניצולה יחידה מכל המשפחה, אבל אף פעם לא דיברה על זה. והאלם כנראה מדבק.
שנים לא נסעתי לגרמניה וגם סירבתי להזמנות, בלי לחשוב יותר מדי למה.
הייתי זקוק לשיחה רצינית על כוס בירה עם הדמונים. לא להגיד לעצמי "הם היו מפלצות" אלא להפך, "הם היו בני אדם" וזה נמצא אי שם בתוכנו גם עכשיו.
אוקי, אז תאר לעצמך לרגע, שאתה יושב במרתף בירה באווארי עם נאצי בדימוס אחוז נוסטלגיה. שותה ושומע, מבפנים.
לא נעים, כי להבין הוא גם קצת להיות מה שאתה מבין. אבל כדאי.
מצוין ונכון כל כך.
תודה!
כן, מעולה ומעורר שדים.
אמיר, בעיניים שלי כך קראתי:
על כוס בירה, כביכול שיחת חולין- על הדברים המעיקים ביותר (התחשבות יפה בקורא וממילא לא יהיה שיח ללא הקלות הבלתי נסבלת של הקיום) . הכותב מזמין רגע של כנות, בואו נבין יחד, את אחד מדפוסי ההתנהגות הקשים ביותר במערכות יחסים שאנחנו מכירים כאומה וכפרטים – קורבָּן מקרבֵּן קורבָּן…
בבית השני הקורא מוזמן לבחון את נושא האהבה בהסתמך על התובנה מהבית הראשון.
הלוגיקה מכניעה אותנו. המשפט: "הָרֶצַח הַמֻּשְׁלָם הוּא אַהֲבָה" . ז"א שהאהבה לא זקוקה
ל"אוֹבְּיֶקְט מֻשְׁלָם", היא רוצחת ללא התחשבות בנרצח…
בבית השלישי הלגימה של הבירה כבר משמיעה קולות. החיבור הצורב בין "העבודה משחררת" שלא כמו האהבה= הרצח המושלם שמוצץ את דמך עד לטיפה האחרונה.
הפחד להיבלע בו בזמן שרצינו "רַק לָתֵת כְּפִי יְכָלְתְּךָ."
וואי וואי, זו תובנה קשה אך מוכרת לי.
תמי, קראת היטב בין השורות. כן, כל זה גם כן שם. יותר מזה, באופן מינורי, הדמות מקיימת יחסי מקרבן-קורבן גם עם בן שיחה – אתי ועם הקורא.
בו בזמן, "הרצח המושלם הוא אהבה" שייך גם לניסיון שלי להבין את התשוקה שברוצח, את הרגש שמניע את הרצון לכלות את האובייקט של ה"אהבה" הזאת.
כן, היה לי קשה להסביר שהרגשתי בעצמי קורבן ללכת עם הנושא וקראתי לזה -לוגיקה…
נ.ב
מאמש אני קוראת ובורחת ושוב קוראת.
כשאני חושבת על זה, נראה לי, שמושא האהבה בא למלא חור שחור בלב כך שכאשר יש אובייקט, החור בלתי מורגש כחור. לכן כל כך קשה להיפרד ממנו זה כמו לאבד רגל. עדיף לקשור את מושא האהבה לעץ שבחצר, פטישיסטי משהו…
נראה לי, שהרוצח המושלם הזה, לא מבין שהוא מתאבד כאשר הוא נוהג כך, ז"א גם הוא עצמו מת. לא?
תמי, זה לא נשמע כמו דיון על אהבה אלא על רכוש. אמנם רכוש שהוא גם רגשי, אבל יש רגש בכל קניין…
מעט מלים אספו לתוכן כל כך הרבה משמעויות סותרות כמו המלה "אהבה".
האם יש פה רגש של אהדה? האם יש פה אמפתיה וסימפתיה כל שהן? האם יש בכלל אובייקט מובחן, לא כל שכן הערצה ומשיכה אליו?
בשיר בוודאי שאין, ובלי זה אהבה היא מבחינתי מלה ריקה. לכן אני אומר שזהו רגש שעוות. מה שכן, הוא לא צריך לדאוג לאף אחד שקשור לעץ בחצר.
ובחיים?
שכחתי לשים גרשיים על המשפט: "עדיף לקשור את מושא האהבה לעץ שבחצר", זו אמירה מגעילה, שפגשתי לא פעם…
אני לא חושבת שהרגש כרגש עוות. בשבילי "אהבה" הוא מושג אנרגטי. כל מה שאתה מתאר בשבילי זו "מערכת יחסים" שיכולה להכיל גם אנרגייה של אהבה.
אני מרגישה שעשיתי טעות בשיחה ואני אמיר, אני מתנצלת אם לא הייתי מובנת. לא בטוח שאני יודעת איך להסביר יותר טוב… אבל אנסה: נשים שפגשתי בזמן יעוץ, (זה עיסוקי) לא פעם תארו רצון להפוך את אהובן לרכוש, כמו לקשור אותו לעץ בחצר, אולי יתן חלב כמו עז ובו בזמן גם לא יברח להן. הרעיון הזה מגעיל אותי ומשם באה התגובה שלי.
אנרגיית האהבה לעיתים קרובות מתורגמת לכלים זדוניים מניפולטיביים ועל כך אני מסכימה איתך שהיא הרוצח המושלם לאהבה המושלמה.
נ.ב
יש טעות גם בהקלדה, עכשו מצבי עוד יותר רע:)
אהה. הבנתי.
תמי, אני חושד שאת מבלבלת במה שאמרתי בין מה שמתייחס לדמות שבשיר לבין מה שכתבת על דמויות אהובות מהחיים.
ניסיתי להסביר מה בבסיס צריך להיות שם בשביל שאקרא לרגש הזה "אהבה", כדי שנדע על מה בדיוק אנחנו מדברים. אחרת – המלה "אהבה" נשארת מעורפלת למדי. "מערכת יחסים" היא משהו הרבה יותר רחב, כמובן, ויכולה להיות מבוססת על ההפך מאהבה – על התעללות, השפלה, כאב, שליטה, דיכוי (הדדיים או לא) וכו".
להגיד שאהבה היא אנרגיה (או דינמיקה), לא מסביר לי הרבה, כי כל דבר הוא אנרגיה – ואז שוב, נשארנו עם מיסטיפיקציה.
מה, בסופו של דבר, היא אהבה בשבילך? לא בטוח שאני מבין.
אתה יודע, אני לא בטוחה שאני מבינה מה זו "אהבה". אני חוקרת אותה, חווה אותה, אבל אין לי מילים לתאר אותה מלבד לפתור עצמי בידיעה שזו אנרגיה. אני גם יודעת להגדיר אותה בדרך השלילה כמין התחכמות. והלוואי ויבוא מישהו ו"יְוָרְבֵל" מי או מה היא.
זה מה שניסיתי, "לוורבל"… אבל דחית את הניסיון לטובת ה"אנרגיה".
אם מדובר באהבה רומנטית הייתי כמובן מוסיף לשלושת המרכיבים שמניתי גם תשוקה (עניין מורכב כשלעצמו, חלקו מנטלי וחלקו כימיה פיסית).
נו אלא מה… "להבין את הדמונים" זה קשה…:)
אבל צדקת. זאת בהחלט לוגיקה, למרות שההנחות שלה מעוותות ורחוקות מן הטוב.
צמרמורת אחזה בגווי.
איזה כשרון להפוך מילים למלאות עוצמה ,מילים המציירות יותר מציור,מילים המקבלות מעמד של יותר ממילים. אמיר,אם השיר הוא שלך , לך המחמאות. (על "ככה" פשוט לא שמעתי).
ואחרי שקראתי , בדבר אחד אני בטוחה: הערב אחליף את הבירה ביין.
תודה, סיגל. והשיר -כמובן, שלי…
"ככה" היה ספר של שירי פרסונה – וכולו פרסונות דחויות – ממייפלת"ורפ והשוט ועד רס"ר, נרקומנית זונה, יאפי שהתאבד וכו".
גרתי אז בקטמונים בירושלים, מה שגם תרם לזה כנראה. הספר זע-זע את הביקורת, שאחרי אלה שקדמו לו כבר ראתה בי מין משורר "של התרבות"… ודי נדחה.
לחיים! (יין)
נו טוב. גם הזד-עז-עות ,היא, מן עיוות של רגש. העיקר שהיא לא נותרה אדישה (הביקורת). שמחה שלא התרגשת מידי מהמבקרים ואתה ממשיך לכתוב. הרווח הוא כולו שלנו הקוראים הנהנים.
תודה
התמודדות מוצלחת עם נושא לא קל.
שיר חזק
אשמח לשמוע את הפרשנות של טובה גרטנר
מירי, הפרשנות של טובה היא בקול ובמוסיקה שנתנה לשיר.